אצבעות חג, ערב ראה"ש, תש"ע, 18.9.9


מאחר שכתבי החדשות בעיתונים עסוקים בהכנות אחרונות לחג וטובחים בקרפיונים לאלפים, הוזעקו כוחות מילואים לתגבר אותם: למשל, ריצ'רד גולדסטון הסביר את עצמו ל-NYT? ידיעות תרגם את המאמר ("קיבלתי את המשימה הזאת כי אני מאמין בכל לבי בשלטון החוק, לרבות חוקי המלחמה".
במעריב הביאה מיה בנגל רק כמה פכים משם. למשל: "ישראל הייתה יכולה, במקרים רבים, לעשות יותר על מנת לחסוך פגיעה מיותרת באזרחים, בלי שתוותר על תקיפת המטרות הצבאיות הלגיטימיות".

דני אילון (או איילון), סגן שר החוץ השיב לו בידיעות בעמוד ממול ("ישראל מאוכזבת ומזועזעת").

ברק ומישל אובמה בירכו אותנו. בידיעות הכי התרגשו והברכה מופיעה על מגילת קלף, כמו זו שהיינו צורבים בנעורינו, כדי לכתוב ברכות יומולדת מביכות לשכנינו לספסל הלימודים. בהארץ ניצבת הברכה על רקע תכלכל, ובמעריב, זרוקה בלי תואר והדר. לא מחבבים את אובמה?


תיק התרבות
רוב המוספים, כולל הכלכליים, מקדישים המון מקום לתרבות המקומית. מוזיקה, קולנוע, סיכומים, מה לא. נחמד, שהרי ביומיום "תרבות" ומוספי תרבות נחשבים לסקנד בסט, ומה שיותר משמעותי זה מי אמר למי מה במסדרונות הכנסת או במשרדי הממשלה, מי הצליח להכניס כותרת לעיתון, להשמיץ את הקולגות שלו, וכנהלאה.


נתניהו גולש?
(מתוך הראיון של מיה בנגל ובן כספית עם רה"מ):
"תגיד, אתה גולש?
באינטרנט? לעתים רחוקות.
שולח מיילים?
לא.
מסמס?
לא. וגם לא שולח פקסים. כלום.
טכנופוב?
לא. הישרדות. תחשבו כמה זמן אנשים משקיעים בזה. זו פשוט הפצצה. והתמכרות. במקרה שלי, זה לא הכרחי. יש אנשים שמקבלים את המיילים במקומי".
*
לא לעולם חוסן, כדאי לך להתאמן.

לראיין עיתונאי ולנוח
בן כספית מתראיין לגלובס, מספר על חוליי כל העיתונים, אבל מסביר שמעריב זה הבית שלו ושהוא יעשה הכל כדי להציל אותו.
רק שלא ימות על קידוש השם.


7 ימים
המוסף חזר לממדיו הרגילים.
אספה פלד על ירון שני וסכנדר קופטי (או קובטי, אם מסתכלים על המודעות), שני יוצריו של עג'מי, הסרט הישראלי הכי מדובר בשבוע האחרון (חוץ מלבנון). עג'מי מוקרן בבתי הקולנוע מאתמול. סרט ישראלי, דובר ערבית משובצת בעברית, שיאתגר ויעורר כל צופה קולנוע ישראלי. מנאצי הקולנוע הישראלי, שממילא לא ראו פריים מקומי אחד משנת 73', יוכלו להמשיך ולקלל.



המוזיקה הישראלית

1993

סיפקה שלושה גליונות נושא היום: 7 לילות עם 500 השירים המובילים (לדעת צוות העורכים והכותבים); ידיעות תל-אביב בפרויקט קטן יותר, "סיפורי עטיפות התקליטים הישראליים"; זמן תל אביב עם רשימת השירים הגדולים של תל אביב.

וזה השיר הנבחר בידיעות

בבחירה השתתפו כאמור אנשי ידיעות פלוס כמה חיצוניים, כמו נועם גילאור וטוני פיין ונסים קלדרון

כמה שאלות וטוקבק מזהיר:
1. מה ההבדל בין השיר במקום ה-250 לזה שבמקום ה-412 (למשל)? או, במילים אחרות, איך התנהל תהליך הבחירה? היה מעניין לקרוא על זה.

2. אפשר היה להתאמץ קצת יותר עם ההגיגים על השירים.
למשל: על "היא יושבה לחלון":
"יש רק אדם אחד שיכול לגרום למשורר הלאומי להישמע כמו רומנטיקן פתיין".
או "איך זה שכוכב":
"איך זה שמתי כספי מעז לכתוב שיאים כאלה"?

3. עד כה אותרו  2 טעויות דירוגיות:
מאיה של שלום חנוך דורג במקום ה-117 וגם ב-314 (עם
כיתובים שונים)

שער הרחמים של מאיר בנאי דורג במקום ה-180 וב-332
עוד טעויות?

4. לילי טיילור מתקוממת:
מה מקומם יותר- הטעויות העובדתיות המביכות ברשימת 500 השירים הטובים ביותר בזמר העברי (אלוהי אברהם ושרה, יש לנו גוגל! לא צריך יותר בודקי עובדות שיחטטו בארכיבים עבשים, "שיר ערש" הוא מתוך המחזמר "אסתר המלכה" של אלתרמן ולא "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" וגבי עמרני הוא הסולן של להקת הנח"ל ב"הוא לא ידע את שמה", לא אריק אינשטיין) – או היומרה החגיגית והעקומה משהו.

בסדר, אתם חשובים, בסדר, אתם מוליכי טעם וקובעים ומשכתבים עבר הווה עתיד, אבל בחייאת, מי אתם שתוציאו לי את "אהובתי שלי לבנת צוואר" ו"חלומות שמורים" ו"בכרמי תימן" ותשימו במקומם את "שיר הגלשן" של דני סנדרסון ו"לכל אחד יש" של היוצרים ש. שבת ול.נרקיס. בחייאת.
ו"מחכים למשיח" היה פשוט השיר הנכון בזמן הנכון, לפעמים יש כאלה שירים. רק שמעבר לציר ההיסטורי והתאמת הרגע לשיר, יש לשלום שירים יפים פי כמה, אם בענייני "יופי" עסקינן. אין ספק, שיר טוב, אבל לקחת את "סוף עונת התפוזים" למקום ה-500 ולקבוע שהוא אובר-רייטד?
די, די עם הפרויקטים היומרניים האלה שאין להם טעם. מספיק עם זה.

5. המצעד כולו ישודר מחר, ראשון, ברשת ג' ב-10:00, וברשת ב' ב-16:00.


תרבות מעריב
1994
עם רעיון נחמד מאוד: אמנים שונים מעומתים עם הצהרות, הבטחות ווידויים שלהם לגליונות ראה"ש של מעריב מהעבר. זה מה שיש באתר על הפרויקט, ולמרות ההבטחה, הכתבות לא מופיעות בו.
חוץ מהשער (ע"ע) והכותרת "נתנו בראש", הכל בסדר.


השערים
שערי ראש השנה של העיתונות המודפסת מכוערים באופן די מעורר השתאות. למה זה? וזו לא שאלה של תקציבים. ממש לא.
יוצא מן הכלל הוא גיליון G (איור: יזהר כהן), שמעביר איזו רוח חגיגית, עולצת, מאווררת ואופטימית.

1995



המאהבת
מה הסיכויים של אישה לככב על שער של מוסף כלכלי אם היא לא שרי אריסון (או עופרה שטראוס). או. להיות המאהבת של מישהו (או כוכבת פורנו שעשתה מיליונים). למשל, של ברנרד מיידוף. ולכן, לכבוד החג, הסיפור העסיסי של שריל ווינסטיין על שער ממון.

1992
על הספר שלה נכתב במעריב ובמארקרב-20 באוגוסט. ובכלכליסט כמה ימים קודם, ועכשיו, אחרי קריאת הראיון (יניב חלילי) נותרה תהייה אחת, אפרופו ממדיו הזעומים של ברני ג'וניור: האם הסקס היה "סביר", ככתוב בראיון, או שככתוב בנרג' – "זה לא מנע ממנה ליהנות איתו, והמפגשים ביניהם היו 'מרגשים באופן מפתיע', היא מספרת. 'כשעשינו אהבה בערתי. ברני היה שסתום משוחרר'".
ובמארקר – "לברני היה איבר מין קטן במיוחד, אך אני חיבבתי אותו בכל מקרה. האיבר הקטן שלו מעולם לא מנע ממני מלהגיע לאורגזמה", כתבה שריל בספר, והוסיפה: "נשארתי איתו כי הוא היה מאהב מתוק ועדין".
זו הסוגייה היחידה הלא פתורה בעניין, ולשמה, כך נראה, נועד הראיון.
בסוף הראיון שואל אותה חלילי אם שלחה למיידוף את הספר לכלא, והיא עונה שבכוונתה לעשות זאת.
השאלה האחרונה בראיון היא
"תכתבי לו הקדשה?
מה אני יכולה לכתוב? פאק יו?"
איזו אישה עם קלאסה.



מוסף הארץ
רון לשם
אמנם לא מתראיין, כמוצהר, אבל כותב על המסע שלו לאיראן, לצורך כתיבת ספרו השני, "מגילת זכויות הירח" (+ פרק מהספר).
האם רק אני מגלה רגישות יתרה למשפט החותם את כותרת המשנה של הכתבה:
"כניסה מהדלת האחורית לתוך תודעתו של כותב"?
בכ"מ, את הכותרת אני מאמצת: "לחיות כדי לכתוב, לכתוב במקום לחיות".

*

לא ממש משכנע פרויקטון "התירוצים של תשס"ט", לפחות באתר יש קרדיט לכותב, יניב גרנות.
*

ודורון רוזנבלום על נבוקוב. לא קראתי. מישהו?

*

הדבר הגדול הבא
הוא שם גיליון הנושא של המארקר.
לדעת העיתון, הטכנולוגיה ההיברידית תככב השנה.
לדעת מעריב מלפני כשנה, זה לא יקרה בקרוב.
הימורים?


סיכום תשס"ט (הארץ)
במהלך השנה נשמעה לא פעם ביקורת על התקשורת, שהופכת את משפחות הפשע לגיבורות תרבות. המהלך הושלם בסקירה הזו של שחר אטואן על אופנת בתי המשפט של המולנרים והאלפרונים.
*

ירון פריד עם 30 סימנים שיעזרו לך לדעת שאתה צופה בסדרה ישראלית (רק למה "אתה צופה"?)
משעשע אך מוגזם.


גלריה
אמנם הראיון עם הלית ישורון הוא זה שמככב בהפניית השער של העיתון, ובעמוד הראשי של גלריה, אבל הכתבה המצוינת ביותר שם היא בלב חם, בדם קר (על אף הכותרת הקלושה), של תמר רותם, על עליזה פאנו-ברוך, שרצחה בשנת 1960 את אשתו של המשורר רפאל אליעז. סיפור מצוין וכתוב היטב, ובעיקר – רענן. שמעתם עליו אי מתי?

ברפאלי
היא הדמות המשפיעה ביותר בתחום הרכילות.
דמעות, דמעות בעיניי.

לוטומאני
ממש מעצבן הסיפור עם הלוטו וה-40 מיליון. אם אני הייתי זוכה, מבטיחה שאי אפשר היה לכתוב עלי "המשפחה מבוססת כלכלית".

לחם עבודה
אריאל ויס, עורך אתר רשת, פרש מתפקידו.

VTV/ אתי אנקרי
שלשום, נדמה לי, זפזפתי (אין מילה כזו כבר, אה?) לערוץ הראשון. על המסך נראו אתי אנקרי מכוסת ראש ומחשוף וזרועות, ויואב גינאי שדיבר איתה. גינאי סיפר שהוא מראיין אותה כבר 20 שנה. עבורי, שהיה לי כלל ברזל בשעתו, לא לראיין אף אחד יותר מפעם אחת, זה נשמע משונה: איך הוא יכול? בכל מקרה, בעוד אני מתרגלת על השטיחון שמול כמה ברכות שמש צפיתי בראיון מרותקת. הם דיברו על היצירה שלה, ועל היחסים שלה עם אלוהים ועם עבודת הבורא. לא בדיוק החומרים מהם עשויה פנכת הבוקר שלי, ובכל זאת, לא יכולתי להסיר את העיניים מאנקרי המדברת. בסוף ראיתי שזו התוכנית הוותיקה, לגעת ברוח. אז אולי, למרות הכל, כדי לשמוע ראיונות כאלו, שהם לא בון טון ואפשר אפילו ללגלג עליהם, שווה הערוץ הראשון בשעות לילה? כי הרי ראיונות כאלו, שעורכים גם דב אלבוים ורינו צרור בתוכניותיהם אפשר לראות רק אם מתפרקדים מול המסך באמצע היום, או זוכרים להקליט וגם לצפות. אבל הנה, אפשר לדבר על כל דבר כמעט, מתברר. תלוי איך עושים את זה.

עוד התעלפות
ליאונרד כהן התעלף במהלך הופעה בולנסייה.
מי יודע אם יגיע לרמת גן.


התיקונים
ניר חפץ נוזף בנחום ברנע (ע' 8, ידיעות)
"נחום ברנע מבקר את החלטות גורמי הביטחון לגבי אבטחת יאיר נתניהו, בנו של רה"מ. בנו… איננו מאובטח בגלל היותו חייל או על אף היותו חייל. הוא מאובטח משיקולים מקצועיים שלא הוזכרו בכתבתו של מר ברנע ושאין מקום לפרטם כאן. גם אין מקום, ולו במרומז, לבקר חייל בן 18 שאין לו שום חלק בקביעת סידורי הביטחון הנוגעים אליו, ואין לו שום הגנה מפני ביקורתו של עיתונאי בכיר כנחום ברנע".
ברור שאם הדברים היו מתפרסמים במדור המורחב של ברנע, היה להם אפקט גדול יותר.


מח' הגהה
מה יש לו לאדם חוץ משמו.

1991
ידיעות, עמ' חדשות


לפני פיזור
שכחתי משהו/משהואים?

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג, שוטף פלוס 30, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

56 תגובות על אצבעות חג, ערב ראה"ש, תש"ע, 18.9.9

  1. אילנה מראשון הגיב:

    פורום ליאונרד כהן מתעדכן:
    http://www.leonardcohenforum.com/viewtopic.php?f=3&t=18038

    אהבתי

  2. גילגולית הגיב:

    הגהה פנימית: "אפשר היה להתאמץ קצת יותר עם (ולא אם) ההגיגים על השירים"
    זה בסדר שראש הממשלה לא מפקסס וגולש בעצמו. יש לו מספיק על הראש. בטוחני שלדעת איך הוא יודע.
    מצדי בן כספית הוא כמו עיתונאים מכווני מטרה (רעה) אחרים. שיפול עליו הבית.
    תיאוריית האיבר הקטן דומה קצת לתיאוריית האנשים הנמוכים. מעדות אישית, בעלי איבר קטן נוטים הרבה יותר להיות מאהבים מוצלחים יותר. מנסים לכפר, כפרה עליהם. כמו אנשים נמוכים שמעסיקים את עצמם יותר מדי באיך לצאת גדולים ולא פעם מצטיינים בתחומם. האיבר הגדול מאוד מוצלח לפעם הראשונה (הריגוש, העיניים, ה-וואו) אבל האמת היא אמת.
    אראל סג"ל מככב אצלי עם 2 סיפורי יהדות (אחד מהם פמיניסטי) בסיומת של מדורו.
    אלוף בן איבד אצלי היום ריספקט בגדול עם הליקוקים והחד-צדדיות שלו בכתבה על הנאשם המכובד אולמרט, כולל השמטות מה-זה אינטרסנטיות. כמה תגובות שם נתנו לו על הראש אבל לא מעט תגובות כלל לא הועלו שם – כלומר לא עברו את הצנזורה של שוקן. לעמות זאת שוקן עצמו כתב מילים נעימות על מזוז.
    (אם אני חוזרת על דברי אחרים זה בגלל שאיני רואה תגובות. מזל שלכתוב זה מאפשר – נוק און ווד, שיעלה לבלוג).

    ————————-
    V: תודה

    אהבתי

  3. אלברט פירות הגיב:

    הפרויקטים האלה של השיר הכי טוב, האלבום הכי טוב וכו' באמת משעממים וחסרי משמעות, אבל בינינו, למי אכפת מה חושבים כמה עיתונאים בידיעות? תמיד מצחיק אותי לראות איך הקוראים מתרגזים מהבחירות האלה. שיהיה, זה כולה שעשוע לשעות הפנאי. אני אישית חושב שמחכים למשיח זה שיר בינוני, ולעומתו, השירים של הקספרים צריכים להיות למעלה… עניין של טעם

    אהבתי

    • דפי קודיש וייכרט הגיב:

      ובינתיים, ה"פרויקט המיוחד" שמעלה את הזמר העברי על ראש שמחתנו גורם להפקעת המוסף ולביטול מוסף הספרות. זניח, כנראה (הרי צריך באמת אדם מיוחד שיגרום לנו להתעניין באהבהבי המשורר הלאומי). במעריב, לעומת זאת, כבר אין עורך למוסף הספרות והוא הוכנס לפול הכללי תחת כנפי להב. צעד בדרך לביטולו?

      אהבתי

      • velvet הגיב:

        אני חייבת לציין שבע' הפותח של מוסף המוזיקה של 7 לילות הם מציינים שבשבוע הבא יהיה מוסף ספרות נרחב.

        אהבתי

  4. מהצד הגיב:

    הראיון עם הלית ישורון מרתק. לעומת זאת, סיפור עליזה פאנו אמנם כתוב טוב, אבל סופר כבר הרבה. טוב, אולי בגלל שנולדתי מזמן, אפילו יצא לי לפגוש אותה בבית בירושלים, באזור בית החולים טלביה, שבו היא היתה מבקרת. לא הייתי מוותרת על חיפושים אחריה, קשה לי לקבל את ההצהרה שאבדו עקבותיה. הייתי מתחילה מגיגול בשמות מתקבלים על הדעת (גם השם עליזה פאנו באותיות לטיניות מופיע פעמיים בגוגל, וזה בלי לעבוד), מחפשת בבולגריה, לא יודעת, זה היה עושה את העבודה.
    אני שמחה שגילית את לגעת ברוח של יואב גינאי. תוכנית מצוינת במיוחד. נו, אז אולי תפסיקי להתייחס בביטול אוטומטי לכל מה שקשור בערוץ 1?

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      אני? בביטול אוטומטי??? ממש ממש לא.

      כנראה החמצתי את סיפור פאנו, אבל יש לי תחושה שאני לא היחידה.

      כן, באמת מעניין מה עלה בגורלה, ואם עקבותיה כה אבדו.

      אהבתי

    • שולמית הגיב:

      שנה טובה

      בערוץ 1 ישנן תוכניות טובות. חבל שהזלזול בערוץ משרת את הערוצים המסחריים כפי שהזלזול ברשת א' גרם לצמצום השידורים בה עד שכמעט לא נותר זכר לתוכניות המעניינות. לרב אלה שידורים חוזרים ובכל זאת אפשר למצוא ביניהם שידורים מעניינים ביותר.

      אהבתי

  5. אסקלנטה הגיב:

    בתור משוגע למוזיקה גם אני (כמו לילי)עברתי וקראתי את דירוג 500 השירים הגדולים של המוזיקה הישראלית והתאכזבתי לא מעט.

    ברור שבחירות הן תמיד אישיות, ועדיין יש במצעד כל מיני בחירות מופרכות ולעומתן שירים שלא ברור לי איך לא נכנסו. למשל: "15 דקות" המעולה של א. א., "זיוה" המיתולוגי של פונץ', "ארול" הבלתי נשכח של מאיר אריאל, "נבראתי לך" המסעיר של ארצי, "שיר חיל" של ארצי ושל כולנו, "בלדה על אדון כמעט וגברת כבר" של לוין ורביץ יחד עם "ברית לא מותרת" של אסתר שמיר עם ארצי, שניהם חכמים, "בלילות של ירח מלא" של ערן צור, ועוד לא הזכרנו את שלומי שבן שלא מובן איך אף שיר שלו לא נכנס…

    כנראה שרק כשנוכל להכניס את השירים שלנו שאנחנו אוהבים זה יהיה מצעד ראוי, אז בבקשה, נא להזמין אותנו לדירוגים הבאים!

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      מאחר שהמיזם הקודם שלנו קפא לעת עתה, אני מזמינה אותך ואת לילי להכין את הרשימה האלטרנטיבית שלכם למחר!
      נראה אתכם.
      לא חמש מאות. רק עשרים החסרים שם לטעמכם.

      הלו לילי, האם שומעת?

      אהבתי

    • אסקלנטה הגיב:

      תיקון אחד חשוב, "זיוה" כמובן של פוליאנה פרנק (שרון בן עזר), ופונץ' עם "עדינה" האין מילים…

      אהבתי

    • נו באמת הגיב:

      במצעד כזה ארץ ישראל הישנה והלבנה, זה מה שחסר לך?? נידחויות אינדי ועוד שיר של שלמה-המיוחצן-יתר-על-המידה ארצי?
      אייל גולן, יש? אהובה עוזרי? זהבה בן? אריס סאן? משה פרץ אולי? זוהר ארגוב? חיים משה? מרסלית צנעני? דקלה? שלומי שבת?
      מוכרים ומוכרים ואהובים וישראלים לא פחות, כנראה ה-ר-ב-ה יותר, מ"זיוה" של פונץ'/ פוליאנה/ מי זו בכלל.

      אהבתי

    • velvet הגיב:

      הפך לחלק? המחזה הוא מ-1943, ועבר גלגולים רבים. בגלל ההפקה של 2005 נראה לך שהוא "הפך לחלק"?

      זה מה שכתוב בויקי:
      "להפקה של 2005 נוסף השיר שיר ערש שנכתב במקור על ידי אלתרמן וארגוב למחזה 'אסתר המלכה'"

      אהבתי

      • לילי ט הגיב:

        תודה לדבורית המלכה. שכתבת אותי וקצצת אותי והעפת לי חצי טיעון, אבל תודה שפרסמת. אני מתרגשת כמו ילדה בת 17.
        —–
        V: תוקן המחדל. אני מחכה לפוסטורח מחר.

        אהבתי

  6. טל אלכסנדרוביץ שגב הגיב:

    כמה הערות ותובנות על רשימת ה-500. מי נדפק במיקום וכמובן אילו שירים נשכחו בחוץ.
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=1231071
    בהמשך לדיון שהתפתח, גם נדושה הביקורת על מצעדים מסוג זה. המצעד הפעם הריח אהבת שירה ישראלית ועשה לה כבוד (כמובן עם כמה פדיחות בלתי נמנעות בדרך).
    אז עמדותיי המפורטות בפוסט להלן.
    שנה טובה לכולם.

    אהבתי

  7. Fell הגיב:

    משהו משונה – הכתבה של ירון פריד על הסדרות הישראליות דומה באופן מפתיע לטור של דורון רוזנבלום מלפני כמה חודשים, אולי יותר, על אותו נושא –
    http://www.haaretz.com/hasite/spages/979404.html
    (במיוחד הסעיפים הנוגעים לחורף, לנהגי מוניות ובמיוחד רשימת התודות).
    מקריות?

    אהבתי

  8. אורנה אושרי הגיב:

    האם רק אני מגלה רגישות יתרה למשפט…
    "רון לשם אמנם לא מתראיין, כמוצהר"
    ?
    אתמהה…

    אהבתי

    • velvet הגיב:

      כתבתי על כך באצבעות 4.9:

      "בתרבות מעריב מפרטים שלשםלא יתראיין, אבל יערוך מפגשי קוראים והרצאות על הספר בקרב מוכרי ספרים. בנוסף, תקים ההוצאה (זמורה ביתן) אתר לספר מגילת זכויות הירח".

      אהבתי

      • אפי הגיב:

        לא הבנת וולווט. אורנה מתכוונת למילה "מוצהר". ועכשיו זה מתחבר לך עם המשנה החודרני שציינת?
        הרשימה של ירון פריד פשוט מעליבה, וחשבתי שאת, בתור מי שהקולנוע הישראלי יקר לו, תתרעמי, ולא כך. זו רשימה שמתאימה לסרטים הגרועים שהיו פה לאורך שנות ה-70, ה-80 וחלק מה-90. אבל מאז ברוך השם השתפרנו, ורפליקות כגון אלה שמצטט פריד, או דמויות שיוצאות למילואים וכאלה – כבר כמעט שאין. מה גם שהטקטס חוזר על עצמו ולא ממש מצחיק. עד שהקולנוע הישראלי מצליח קצת להרים ראש ולזכות בפרסים בחו"ל, בא פריד ומחזיר אותנו שנים אחורה ומצדיק כל מיני חוכמולוגים שנהנים לזלזל ולגחך על סרטים ישראלים. חבל.

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      לאפי: אההה. זה עדיין לא הופך את המשפט הזה ללא-נמוך. לא התכוונתי לאיזשהו אאוטינג כזה או אחר.

      ירון כתב על סדרות טלוויזיה, לא על קולנוע.

      ותאמין לי שאני מחבבת את הסדרות הישראליות, וצופה ברובן המכריע, כדי לא לחטוא ולומר "כולן"

      אהבתי

  9. נוצה סגולה הגיב:

    נשבר לי סופית ממדור הרכילות של "7 ימים".
    ממש מעניין לי את ה-*** רשימות ארוכות כאורך הגלות של מי השתתף באיזה אירוע. אין שום מידע רכילותי שיצדיק את עצם קיום המדור.
    כעת, ברור לחלוטין שקשה לייצר רכילות אם יש ממילא כל יום את "העלוקה". אז בסדר חברים, אפשר לקטול את השליחות הקטלנית (שהיתה שווה משהו באמת כשגיל ריבה כתב שם אי אז בעבר) ולשלוח אותה לעולם שכולו טוב.
    עד שאתם תעשו את זה, אחסוך לי בכל פעם כמה דקות יקרות ופשוט אדלג על המדור הזה.

    אהבתי

    • לילי ט הגיב:

      אויש, כמה שאת צודקת. אין שם שום ניוז באמת, סתם חדשות הון ושילטון. בעלי הון הם לרוב משעממים, וגם פולטיקאים הם שממה לכל מי שמצלמת פפארצ'י בידו. לכתוב שעידן עופר ישב בבית קפה בטוסקנה או השד יודע מי, ושעפרה שטראוס חגגה יומולדת עם 49999 חברי משפחה במרמריס ושכרה מלון שלם, זה לא מעניין, זה לקקני, זה לא צהוב, סתם סתם אנשים משעממים מגולגלים בתוך נייר עיתון.

      אהבתי

  10. נעמי ווטס הגיב:

    שלוש הערות על "העיר":
    1. עומר שוברט השבוע – תענוג. "מי ניצח" – הפרוטוקולים הסודיים של ישיבות המערכת בקרליבך ובמוזס. פשוט גדול.
    2. המדור של איתמר הנדלמן בסוף העיתון – "העולם הזה" – כמעט כתמיד, עושה לי חשק עצום לאונן. מיד.
    3. שכחתי…

    אהבתי

  11. יניב הגיב:

    מני מזוז "מסכם" כהונה גם בידיעות וגם בהארץ (אולי גם במעריב, את זה לא ראיתי). בהארץ טרחו לציין שמזוז סרב להתראיין אבל גם הארץ (גידי וייץ ותומר זרחין) וגם ידיעות (נחום ברנע וטובה צימוקי) "שלחו" כתבים בכירים להכין כתבה לסיכום הקדנציה ו"לא" לראיין את מזוז. מוזר שמשתי הכתבות יצאו כותרות דומות ("לא פוסל מינוי לעליון") ואפילו האנקדוטות היו זהות ("קורא ספרי מדע ומדע בדיוני").
    במצב כזה המונח "שיחת רקע" מאבד לגמרי ממשמעותו, כבר עדיף היה שמזוז יתן ראיון גלוי וזהו.

    אהבתי

  12. לילי ט הגיב:

    אויה, לראשונה בחיי שכתבו לי טוקבק, ערכו, קיצצו וחתכו לי משפט באמצע שיצאתי עילגת עם חצי-טיעון. מילא. בא לי לשלוח את הטוקבק כמכתב זועם למערכת, כמייל לידיעות אחרונות, אבל אין לי את המייל של "שבעה לילות", וחוץ מזה, כולי שוצפת וקוצפת ואינני רוצה לקבל תגובה של "מה יש לך גברת לוין, עדיין נמצאית באותו הקפה אבל בידה עיפרון, כותבת מכתב מסוגנן ויפה על ענייני תאטרון, מה את כותבת גברת לוין, שואלים קוראי העיתון". פאדיחה.

    אהבתי

  13. מ הגיב:

    פיספת כמה דברים

    את הכתבה על יגל רצון בסופשבוע עם המסמך של החוקים. חזק ומצמרר
    הכתבה של שרבני בסיכום השנה בהארץ (קראתי דרך הבלוג שלו) על המקום של הג'ם סשנים. ממש יפה
    על עטיפות התקליטים בתל אביב
    ובזמן תל אביב את השירים על תל אביב…
    🙂

    אהבתי

  14. velvet הגיב:

    על רצון כתבתי בחמישי
    ואת העטיפות והשירים על ת"א הזכרתי ממש בפוסט הזה

    את שרבני אכן לא קראתי – אתה מוזמן להלל.

    אהבתי

  15. בראוניס הגיב:

    מישהו קרא את הטור של חנוך דאום במוסף לחג של ידיעות? מישהו קרא והתקומם כמו שאני התקוממתי מאמירות כמו (שולפת מהזיכרון, עמכם הסליחה): זו הייתה שנה נהדרת לביבי, כולנו מרגישים בטוחים, הממשלה יציבה וכו…, וגם: זו הייתה שנה נהדרת לעמותות, משרד הרווחה לקח צעד מקסים (!!!) לאחור ואפשר לאלה שיש להם לעזור לאלה שאין להם (!!!) ומכאן המסקנה שעלינו להפריט את משרד הרווחה (!!!). קראתי את זה והתחשק לי להקיא, שם ומיד.

    אהבתי

  16. יקיר ארנון הגיב:

    ומה עם הכתבה על הילדים של טופז?

    אהבתי

  17. דרור הגיב:

    אותי מטריד שהפרויקטים האלו של כל הזמנים קורים די אחת לשנתיים במקרה הטוב, גם כשאין הצדקה חגיגית לכך, ופרויקטים זה אחד הדברים המשעממים שעיתוןיכול לעשות לעצמו. מה שהוא מציע זה למעשה חוסר גיוון.

    ל-17 אני מוכן להפריט את משרד הרווחה והביטוח הלאומי ולתת משקל יתר לעמותות בתנאי שיבוטלו המסים אליהם, ואז אוכל לוודא שבאמת הכסף הזה מגיע למי שצריך אותו.

    אהבתי

  18. נבוב הגיב:

    הכתבה על נבוקוב מחליאה, לא פחות, הספר של רון לשם מביך ברמות. ונתחיל מנבוקוב: נדהמתי כשראיתי את הכתבה על שער מוסף הארץ. בשנים האחרונות מקובל בביקורת הספרות ובקרב חוגים פמיניסטיים בעולם הנאור להתעלם מנבוקוב ולראות בלוליטה ספר שמפאר את תופעת הפדופיליה. והנה, דווקא עיתון ישראלי לכאורה נאור מקדיש לו שער. מוזר מאוד ומנותק לחלוטין ממה שקורה בעולם.
    ועצה לרון לשם: אל תפרסם פרקים מהספר שלך כטיזר. הספר מביך, תלוש, לא שייך לשום דבר. למה שאקרא ספר של ישראלי שגלש באינטרנט וחיפש חומרים על איראן. אני, בור, חסר השכלה, טמבל שכמוני, מעדיף לקרוא את המקור, ספרים של סופרים איראנים שתורגמו לעברית ובעיקר לאנגלית.או גלישה בבלוגים ובאתרים של איראנים, ויש המון, שמתארים את החיים בטהרן, אם כל כך דחוף לי לקרוא מה קורה בטהרן. מה עוד, שעל פי רפרוף בהארץ בפרק שפורסם, הספר של לשם משמים ברמות. אני שמח שהיו לו חוויות, שהוא נסע בעולם עם חבר, ונפגש עם עוד חבר, וגלש באינטרנט. זה נהדר. תזכורת קטנה: לגלעד שרון גלישה באינטרנט הניבה 600 אלף דולר, ללשם הגלישה הניבה ספר משעמם.

    אהבתי

    • קורא הגיב:

      עולה על הדעת שלא קראת את לוליטה. לא מקובל בשום חוג לספרות לראות בו ספר המפאר פדופיליה, להיפך. לוליטה היא באופן ברור הקורבן.
      עולה על הדעת שגם לא קראת את רוזנבלום, שאינו מתייחס כלל ללוליטה אלא לספרים המוקדמים והמאוחרים של נבוקוב, שהרי הכתבה סובבת סביב מונטרה בשווייץ, ואילו לוליטה נכתבה בפריז.
      עולה על הדעת לפיכך שלא באמת קראת ספרות איראנית, וגם לא את הבלוגים שלהם. אתה מתמצא כנראה בענייני גלעד שרון. השם שבחרת לך לפיכך מתאים לך מאוד.

      אהבתי

      • קרלה ברוני הגיב:

        צודק, אבל גם אני קורבן. אני פותחת עיתון בשישי, ומגלה לתדהמתי שנטלי פורטמן היא האלילה החדשה, ושב"גלריה" המציאו לה פונט מיוחד, תכננו לה בית ופרסמו שרבוט מחווה של קרן שפילשר. מישהו ישלם על זה ביוקר

        אהבתי

      • אני לא מאמין הגיב:

        עולה על הדעת שאינך מצוי כלל בביקורת הספרות העולמית אלא שרוי בביצה הקטנה והמעופשת וגם זה במקרה הטוב. עלעול קטנטן בערך נבוקוב בכל אינטרנט (תשאל את המנהל של האינטרנט הוא יפנה אותך) יעלה לך עשרות מאמרים שקוראים להחרים את נבוקוב.
        עולה על הדעת שקראתי את רוזנבלום בסלידה נוראית. העובדה שאינו מתייחס כדבריך ללוליטה היא מביכה את האינטלגנציה מכמה סיבות. ראשית הוא מתייחס גם מתייחס לא רק במאמר אלא אפילו בתצלום נלווה ושנית כשסופר נחשב להזוי אין זה ראוי להעריץ אותו בצורה כה קרתנית כפי שהארץ עושה, בלי קשר להיכן נכתבה יצירה מסויימת. ראה מקרה קנוט המסון. עולה על הדעת, לפיכך, שרוזנבלום XXXX כלל לא ידע או שהעדיף להתעלם מהרוח הנושבת סביב נבוקוב בשנים האחרונות. וזה הזוי ומוזר עד מאוד. עולה גם על הדעת שעורכיו ועורכיו שבדרך היו כה נפעמים מההישג המדהים, שליחת עיתונאי לשווייץ שישוטט בדשאים ובשבילים, שלא ידעו דבר מכל זה. עולה על הדעת שגם אתה כנראה אינו מודע לבאזז העכור סביב נבוקוב.
        ועוד יותר עולה על הדעת שמי שלא קרא ספרות איראנית זה אתה בעצמך, יהא מי שיהא אתה, אם כי יש לי חשדות משלי והם מביכים לא פחות משתי הכתבות האלה.ולפיכך השם שבחרת לך, קורא, אינו מתאים לך מאוד.

        אהבתי

      • אריאלה הגיב:

        די משעשע שמישהו שמתהדר באהבת הספרות והאהבה העמוקה שלו לתחום חוזר כל כך הרבה פעמים על המילה "ברמות" בתגובות שלו.
        די עצוב שמישהו חושב שנאבוקוב מוחרם, או הזוי, או כל דבר בסגנון. מעניין באילו חוגים ספרותיים אתה מסתופף, שקוראים להחרים סופרים בגלל נושאי הכתיבה שלהם.

        אהבתי

    • velvet הגיב:

      תגיד, נבוב, מה לא הבנת בבקשה שלי "אל תחזור לכאן". מה? מה?

      אהבתי

      • נבוב הגיב:

        פעם ראשונה שאני מגיב כאן אז איך יכולת לבקש ממני לא לחזור? בכל מקרה, הבנתי שכללי המשחק הם כאלה שאסור לכסח אותך, לא ידעתי שאסור לגעת גם במוסף הארץ.

        ————
        V: כמה בור אתה יכול להיות? מילא בור, זה משמיים, אבל שקרן?
        אתה לא מתבייש?
        כללי המשחק הם שתדבר אמת, ולא תכתוב דברים חסרי שחר מהרהורי לבך, ובנוסף, שלא תקלל.

        אהבתי

  19. רנה הגיב:

    כמה מצער שב"הארץ" לא נמצא ולו מבוגר אחראי אחד שיציל את המנויים משלל הרשימות המתחכמות מבית מדרשו של דב אלפון שהציפו אותנו בגיליון ראש השנה. למה על זה אף אחד לא תובע?

    אהבתי

    • רינה הגיב:

      על איזה רשימות את מדברת? אנשים כאן מתווכחים על מסעו של דורון רוזנבלום בעקבות נבוקוב, על הראיון עם הלית ישורון, על התחקיר אודות רצח אשתו של המשורר רפאל אליעז, על המאמר של רון לשם, על שיחת הרקע או לא רקע עם מני מזוז, על הראיון עם יעל אבקסיס ועל הכתבה של שרבני אודות ההופעות המחתרתיות בת"א. היו גם רשימות? כמה עמודים עיתון הארץ, 400?

      אהבתי

      • רנה הגיב:

        אנשים כאן מתווכחים על יעל אבקסיס, הלית ישורון או רפאל אליעז? לא זכור לי שקראתי על כך משהו בפוסטים. אבל אם כבר מדברים, הראיון עם ישורון היה מופת של מריחה עיתונאית שעקפה בחוסר אלגנטיות את המגבלות שהגברת הטילה על פרשת התקיפה שלה (ואם לא הטילה, אזי בכלל מדובר ברשלנות עיתונאית, ועוד תחת הכותרת המנופחת, "מדברת לראשונה"), מפגן הליקוקים לרון לשם ולזמורה-ביתן הוא מרגעי השפל של העיתונות המגויסת, ועל רמת הכתיבה והשקיפות של מר שרבני אין מה להוסיף. אה, כן, היתה גם שיחת הרקע עם מני מזוז. וואו. אם ככה נראה הגיליון השנתי של מר אלפון, מוטב שיתמקד בתיעוד ארוחות הבוקר שלו בפליקר.

        אהבתי

      • אסף הגיב:

        אולי על הרשימה המרגשת של גדול דורנו ניב גורדון
        ? ?

        אהבתי

    • רינה הגיב:

      אולי על פלאש גורדון, אם כבר.

      בואי נראה, רנה מתוקה. מלבד חזרה אובססיבית על שמו של דב אלפון (אגב, אם את כל כך מחפשת אותו לארוחת בוקר, הוא כבר מזמן לא מעדכן את הפליקר שלו, חפשי אותו בטוויטר), מה יש לנו כאן בתגובתך?

      נסיגה פתאומית מעניין הרשימות המסתוריות; הכחשה טוטאלית של הנכתב בשרשור הזה (אגב, יש לך בעיית מינוח קשה: פוסט הוא הטקסט שכותבת בעלת הבלוג, ואילו הוויכוח מתחתיה אינו "פוסטים", אלא תגובות או טוקבקים); וגם הודאה גלויית לב שלא התעניינת בשירתו של אבות ישורון או בפעילותה הספרותית של בתו, ולכן התאכזבת שבראיון של שלושה עמודים מוקדש כל כך מעט מקום לתקיפתה בבית).

      נראה לי שהעיתון המתאים לך הוא בכלל ידיעות אחרונות, ואת חיה בטעות. הראיון עם הילדים של דודו טופז היה בוודאי מאכזב אותך פחות ממסעו של דורון רוזנבלום בעקבות נבוקוב.

      אהבתי

      • רנה הגיב:

        אני מסוקרנת לדעת מנין אתה בקיא כל-כך בהלכותיו של אלפון? יתכן שאתה מקורב אליו באיזשהו אופן? פליקר, טוויטר, או כל שטות אחרת, דבר לא ישנה את העובדה שהראיון עם ישורון הוא החמצה עיתונאית, בלי קשר למשקל הספרותי שאתה מייחס לו. וכן, בפעם האלף, שמענו, היה מסע בעקבות נבוקוב. בראוו, "הארץ" ניצל

        אהבתי

  20. בן רימוז' הגיב:

    לצערי לא פספסתי את הכתבה של שרבני אותה מגדיר מ' "ממש יפה". אותי הכתבה מאוד עיצבנה. אני לא רואה הרבה הבדל (מלבד בכישרון הכתיבה), בין ידיעה רכילותית שאומרת כדורגלן/פוליטיקאי ידוע נראה מסתובב בעיר עם מישהי צעירה שלא דומה לאשתו לבין כתבה שלמה על מקום סודי שאני (המחבר) יודע איפה הוא ואתם לא.

    אהבתי

  21. אגל טל הגיב:

    הרשימה הייתה דווקא מלבבת, חסרים בה כמה: "לילה" של שלום חנוך. "והשיטה פורחת שוב" של חווה אלברשטיין. "היו לילות". "ערב כחול עמוק" המופלא של מאיר אריאל.

    ודאום – פעם חשבתי שהוא לפחות פיקח. הוא לא.

    אהבתי

  22. ariela הגיב:

    די, אני חייבת להתוודות, עוד מעט יום הכיפורים, ואני מרגישה שאני כל הזמן משקרת:
    אני לא מצליחה לקרוא את שרבני, לא מצליחה. ניסיתי שוב ושוב, לא הצלחתי. לא מבינה מה הוא רוצה ממני, למה הוא מתכוון, ולמה הוא נחשב לכזה עילוי.

    אני בטוחה שהבעיה בי, בטוחה לגמרי.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s