אצבעות שחורות 28.8.9

זו לא ארוחה כבדה, כי חם. אלו מתאבנים קטנים וקלים מתוך העיתונים. פכים ופיסות, נקודות והערות.
הימים מתקצרים, החום מתפוגג לאטו, ובשבוע הבא, אוהו, בשבוע הבא, אפשר יהיה כבר להתרווח במרפסת ולספור ציפורים נודדות.

סחר הביציות
במוספשבת של מעריב יש ראיון של טל אריאל אמיר עם ד"ר נתן לויט, המוחזק עדיין ברומניה, בגלל חשד לסחר לא חוקי בביציות. הכתבה היא מנקודת המבט של הרופא: איך רציתי לעשות רק טוב, איך המרפאה היא ברישיון, איך אני בכלל רופא שכיר, והנה, אני מואשם בכך וכך. למען ההגינות מן הראוי היה להזכיר, ולו במסגרת קטנה, את טענותיהם של השלטונות ברומניה ואת המקור של אותן ביציות מסתוריות שצנחו במרפאה מהחלל החיצון.

נוסטלגייה
בימים שערכתי בסופשבוע, הכי אהבתי את הכתבות של קרני עם-עד. הן היו כתבות מעולם אחר, בקצב אחר, עם ניחוח חציר ולול. מה שמחתי, אם כך, כשראיתי שעל הכתבה בידיעות הקיבוץ, שגם שם התפרסמה כתבה על המשפחה ההומואית/דתית מאמא מחליפה חתום עם-עד.

לכמה תלמידים יוצאי אתיופיה אין ביצפר?
בהארץ כתוב 100, וכתוב גם 50. במקומון ידיעות בפ"ת כתוב 140.
בהחלט מוזר שבידיעות לא מוזכר נושא התלמידים יוצאי אתיופיה, אף שעמודים רבים מוקדשים לחזרה ללימודים.

2983

הסער העולה
שר החינוך לא מתראיין רק בהארץ, אלא בכל העיתונים, כמו הרמטכ"ל ורה"מ בימי העצמאות.
במוספשבת של מעריב בחרו גם בכותרת שעלולה להישמע ריאקציונית, אם כי "אולד סקול" זה (לפחות בעיני) ממש לא עלבון, אלא מחמאה. ובכל מקרה, אין ברעיונות שלו שום דבר מגונה או מביך או לא ראוי.
ושוב, כדי להדגיש כנראה את האימפוטנציה של השר החדש, בנרג' בחרו ללקט מהכתבה בפינצטה את הפסקה הבעייתית לכאורה, על הקשיים בהתמודדות עם בעלי צרכים מיוחדים.
הבעיה עם כל שרי החינוך היא שעד שקמצוץ מהרעיונות שלהם מיושם הם מתחלפים, ואז שוב מגיע שר חדש ושוב מטלטלים את מערכת החינוך עם כל מיני אופקים חדשים וסקולים ישנים.
ח"ח לאיור של איתמר דאובה בשער, לפיו השר בשער הוא תלמיד כיתה א'.
גם בהמוסף לשבת של ידיעות סער בשער, עם בתו הגדולה דניאלה.
בפורום הורים לילדים עם מחלות כועסים על הראיון המשפחתי שלו בידיעות.
נכון שהיא אמרה משפט מטופש, אז מה? הילדה בת 17, אין צורך לעשות מזה דרמה.
ומה אמרה?
"מלמדים אותנו תנ"ך בדרך של השוואה, נביאים ביהדות לעומת דתות אחרות. מדברים איתנו על אלים מפגרים של דתות אחרות".
גדעון: "אל תגידי מפגרים".
דניאלה: "למה לא? זה אלים של דתות שנכחדו, מותר להגיד".
גדעון: "דניאלה, הגזמת. מספיק".
בסדר, הילדה אמרה באמת דבר שטות ואביה נזף בה. זהו, נגמר.

2981

מוסף הארץ
שתי כתבות מושכות, מבחינתי:
מגיפת הפוליו של שנות החמישים (ליאור פרידמן) עם אזהרות מערכת שמבהירות ששום דבר לא השתנה במהלך העשורים.
וחמישים שנה לגל החדש הצרפתי (אורי קליין), התנועה הקולנועית שהשפיעה עלי יותר מכל.
וגם, דיני אמהות: עוזי ברעם בא לתבוע את עלבונה של אמו וכותב עליה ספר (גידי וייץ) ואילו דני דותן בא עמה חשבון ועושה עליה סרט (דורון חלוץ).

קפה קפה
שושנה חן בודקת בממון את משקאות הקפה, הפעם מסדרת הלייט.
הפעם הקודמת הייתה ב-31.7.9
ושוב התברר שעלית קופי מומלץ. וגם הקופי בין (בלנדר וניל) ברעננה.
אין לי ספק שבשנה הבאה נזכה לרענון נוסף, ולאותן מסקנות בדיוק.

מחבר את מחוברות
נכון שהבאזזז דעך. נכון שאין יותר פרקים ברשת (ההתנהלות הגחמתית של הוט בסוגיית מעלים פרקים לרשת, לא מעלים, לא מעידה על מקצועיות יתרה), אבל זיו רביב כותב במדור התרבות של ידיעות תל אביב קטע חשוב: ייחשף הצלם החיצוני, זה שמצלם את הגיבורות, זה שעוזר לתפור ולהדק את כל חלקי הסיפורים האישיים ולהעמיק אותם.

דברים שכתבתי על דודו
רביב דרוקר מסביר את הפוסט ההוא, שהפך אותו לאדם השנוא במדינה.

נמושת של נפולות
אבנר הופשטיין וטל אוריון, שחזרו מלוס אנג'לס לישראל לא מזמן, מספרים שהם לא היחידים: אלפי ישראלים נוהרים לארץ בגלל המיתון, לא לפני שהם משאירים חורבן מאחוריהם.
(שער 7 ימים). מי צריך אותם פה?
ח"ח לאיור ההיפריאליסטי של אופיר בגון.
2982

כוכב נולד
בעמודו האחורי לא מפרסם מעריב את פרויקט המסעדות הזולות היקרות לקוראיו, אלא את מוסף כוכב נולד, בחסותה הסגולה של סלקום. למרבה הצער לא קיבלתי את המוסף, כך שאין לי מושג מה קורה בו.  לא חבל, ככה להפקיר את המנויים, שלא יידעו עכשיו מימינם ומשמאלם?

נכי צה"ל
מתקפת יח"צ מתוזמנת?
במעריב עסקים כותב רותם סלע שכבר 20 שנה מסתיר משהב"ט מנכי צה"ל את זכויותיהם (ח"ח לכותרת "אש על כוחותינו").
בהמוסף לשבת יש כתבה אחרת לגמרי על נכי צה"ל: הכתבה הזו, של אריאלה רינגל הופמן, טוענת שמתוך 55 אלף נכי צה"ל רק מיעט נפצעו בפעילות מבצעית או באימון. ישנם נכים שנפגעו במהלך חופשה, נהיגה בשכרות, פעילויות ספורטיביות ואפילו פליליות. ראש אגף השיקום החליט "לבעוט בפרה הקדושה הזו, אבל נציגי הנכים מזהירים שלא יסכימו להבדיל בין דם לדם".
התזמון המדויק בו מופיעות שתי הכתבות מעלה את האופציה הלא בלתי הגיונית, שהכל מתואם מראש, וכל עיתון בחר צד.

יש לנו פרטנר?
עסקת פרטנר ממשיכה להדהד. המארקרוויק על שאול אלוביץ', עם הכותרת "עובר לפרטנר הבא" ואילו מעריב עסקים מראיין את מנכ"ל סלקום, עמוס שפירא, עם הכותרת "בלי פרטנרים".
ובשער G , המתווך, עמיקם כהן. בלי אף כותרת פרטנרית.

שפחת
ישראל וולמן מספר בהמוסף לשבת איך נדבק בשפעת החזירים והחלים. מצחיק.

שרי ברנדי
שרי אריסון מתראיינת לוושינגטון פוטס. דברים שלא קראנו? קולות שלא שמענו?
ברור שכולם בארץ מצטטים.

Fuck the facts
אלייט, הבת דודה של יעל אבקסיס מוציאה ספר על קשיי האמהות הפריזאיות.
כנרת רוזנבלום
מראיינת אותה לתפארת (7 ימים), רק שמישהו התבלבל: הבתדודה, הכנרת או העורך?
אילן חלימי נרצח ב-2006 ולא ב-2003.

תחקיר העיר מנסה להשיג מקום במסעדה של אייל שני, הסלון. משום מה מסתבכת התחקירנית ליאורה קפלן עם 144, אף שבהיקש גוגל אחד היא יכולה להגיע אליה, גם דרך אתר עכבר העיר. מה הסיפור?

מח' הגהה
שמואל רוזנר כותב במדורו (מוספשבת), על ביקור אנשי הכנסיה הפרסביטריאנית   ( Presbyterian) בישראל.
בפעם הראשונה כתבו פרסבטריאנית.
בשנייה, פרסברטיאנים. בשלישית, פרסברטיאנית. ברביעית, פרסברטיאנים.

מתי הפך ספואת כחלות, כתב מעריב בעזה ל"צפואת"? (מוספשבת)

מח' גרפיקה
בתרבות מעריב מרואיין אורי רדובן, אמן (יניב יהודה אייגר). בכתבה ממורקרים משפטים ספורים בצהוב. ככל הנראה, משפטים מעניינים או פרובוקטיביים לדעת העורכים. אלא מה, מאחר שמדובר רק בכתבה אחת במוסף, ממורקרת שכזו, ובמשפטים שנשגבותם נעלמת מבינתי, המרקורים הללו נראים פשוט כטעות.

לפני פיזור
מחכה שכל בעלי ההבטחות למיניהם יחזרו מחופשת הקיץ.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על אצבעות שחורות 28.8.9

  1. ברוך הגיב:

    שלום
    הסיבה לכך שאין מספרים מדויקים בכמה אתיופים מדובר נובעת מכך שאיש אינו יודע. בפ"ת יותר מחמישה "זרמי" חינוך לכולם מנהלים, אמרכלים, יועצים מפקחים ומה לא עוד גם כמה עשרות רבנים. יש מחלקת חינוך ובה עשרות רבות כנראה יותר ממאה מנהלים סגנים מנהלי מחלקות ושכבות יועצים חשבונאים כלכלנים. כל המערכת ממומנת בכספי מדינה, עיריה והורים. כספי העיריה זורמים מתקציב החינוך, תקציבי המועצה דתית, תקציבי הרבנות, תקציבי תנועות הנוער, תקציבי גינון ובינוי וכמובן ספורט. איש אינו יודע כמה מועסקים יש במשרה אחת שתים או שלוש ויותר. מעולם לא ידעו כמה תלמידים יופיעו בשנת לימודים נתונה ולאיזה כיתות. בערך ידעו בדיוק? אף פעם לא. איש לא יודע את מספר המורים בדיוק. איש לא יודע בדיוק למי ישת עודת הוראה בודאי לא אצל החרדים. זה הכל בערך ואת רוצה שידעו כמה אתיופים יופיעו השבוע בבתי הספר? בלתי אפשרי לחלוטין

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s