מה עשיתי? נסעתי לחפש את צג (טוב, לא. סתם).
בכל מקרה, הסתייעתי בשירותי אגד ונתקלתי בהמון חיילים. המון.
(הרי צג אומר שאין בתל אביב חיילים).
ומה אגיד, עדיף היה שלא הייתי פוגשת אותם.
ראשית, הם מפטפטים בסלולרי, שאלוהים ישמור. אם רק הייתי מממשת את ייעודי כעוכרת ישראל וכותבת את כל התיאורים שלהם – מה עשו ביחידה אתמול ושלשום ומה הם מתכננים לשבוע הבא – נו, נו, שלא נדע.
אבל השיא היה במסוף חצור. בעוד הם נדחפים לאוטובוס (ואוהו, הם נדחפים, כאילו המדינה עומדת על ראשם הקטן), יוצאת בחורה (לא במדים) וצועקת לנו (להם): היי, מי שכח נשק בפנים?
לא, זה לא היה אף אחד מהחמודים הקטנים שעלו לאוטובוס, אלו רק התלוצצו בינם לבין עצמם: זה בטח גולני, בטח גד` 12.
השוכח כבר נסע באוטובוס אחר.
אני מקווה שהנערה הביאה את הנשק לתחנת המשטרה הקרובה, ושראשו של השוכח יקורקף.
היי, הייתי כולה יום אחד ברמה. מעניין מה קורה שם כשאני איננה.
הרמה מבעד לחלון האוטובוס (המלוכלך)
כנ"ל. בתנועה
הוויש הזה, מחוץ לחלון, זה הבסיס בו ביליתי כמעט שנתיים, אלא שנותרו רק מבנים, הבסיס פג. בקרוב יוקם שם מרכז מבקרים
שנייה לפני שהשמש שוקעת לאוטובוס
