נכבה את הנכבה


כבוד לישראל ביתנו
שמצאו דרך חדשה להלהיט את הרוחות – לבטל את יום הנכבה. יהיה פה שמח.
במעריב זו הכותרת הראשית. בישראל היום (שהגיע, תודה), כבר קבעו: "`הנכבה` מחוץ לחוק".
זהו, נפל דבר?
בהארץ זו הפניית שער קטנטנה: "ועדת השרים לחקיקה: מאסר למצייני יום הנאכבה"
אבל בתכנים הפנימיים, כולם פחות או יותר מתייחסים לכך באותו אופן ובאותו מקום, ע` 3-4, עם דעות בעד ונגד:
בישראל היום הח"כים טיבי וחוטובלי, במעריב מוזכר רק שח"כ זחאלקה, ראש בל"ד הגדיר את החוק כמטורף.
בידיעות הנכבה כלל לא מוזכרת בשער, שכותרתו הראשית מזכירה "שכחו את גלעד שליט" (דברי המטה למען).
על החוק נכתב בע` 6, ובועז אוקון מפרשן: "יש עניינים שלא ניתן להסדיר אותם בחוק. אי אפשר להכריח אותנו לרקוד או להצטער, לשמוח או להתאבל".

הנושא השני שמעסיק את הכותרות הוא המאחזים הבלתי חוקיים. בישראל היום הוא דורדר עד לע` 7, כשבכותרת המשנה דבריו של נתניהו על הורדת מאחזים בלתי חוקיים.
בידיעות זו הכותרת השנייה בגודלה, כמו גם במעריב, אלא ששם זו למעשה הכותרת המרכזית והגדולה (גם אם לא הראשונה), והיא מתמקדת בתשובת אנשי המאחזים לאימת הפינוי.
בהארץ מדובר בהפניית שער קטנה, המובילה לע` 2 ולצווי הפינוי.

פקסלו אותה
בידיעות יש ידיעה מסעירה על הפונדקאית החרדית הראשונה, אלמנה מהדרום שקיבלה אישור מהרב כדי שלא תיחשד כמופקרת.
את הידיעה מלווה צילום אילוסטרציה של שאטרסטוק.
למרבה התדהמה פניה של האישה בצילום האילוסטרציה מפוקסלים.

הלו, מה קורה לכם?

נחל הרוגות
תודה לאל שהגופה של ערן גליל לא נשרה מהקשירה של 669. היה יכול להיות ממש לא נעים.
גליל, שכינה את עצמו סברס כחולבן בפורום הטיולים של תפוז סירב לקבל את עצות החברים בפורום שהזהירו אותו שהוא נוקט בצעד מסוכן.
וזה מה שכתב גליל ב-13 במאי:
"מאת: סברס כחולבן
מהסיבה הפשוטה שאין מה להתווכח עם אנשים שבכלל לא עשו את זה. אם אתה חושב שזה מסוכן, זכותך. אבל אל תטיל אימה שזה התאבדות ותקרא למי שעושה את זה מטופש, מהסיבה הפשוטה שלא עשית את זה בכלל, ותאמין לי שאם היית עושה, היית מבין שזה באמת מגוחך, בעיקר בגלל שכל האזור מואר מהאורות של עין גדי ופשוט יש ראות גם בלילה, ולעשות את המעלה הספציפי הזה בלילה זה בערך כמו ביום, רק קל יותר בגלל שאין חום. אבל לא משנה.
– –
….קודם כל, למה דרמטציה? לא אמרתי שזה מעלה קשה או מסוכן,רק תיארתי איך אני מחלק את הקטעים כדי שאני אדע מה לפניי, ובכולם אמרתי שהסימון ברור חוץ מהקטע של הטיפוסים, או הדרדרת כמו שאתה אמרת. בקשר לטיפוס לילה, אני דווקא מעדיף את הטיפוס של צרויה בלילה, יצא לי אפילו יותר פעמים לעשות אותו בלילה מאשר באור, זה גם יותר קל, וגם לדעתי יותר יפה. כמובן שרצוי להכיר את המסלול קודם באור יום, וגם בלילה זה שימוש קבוע של פנסי ראש כדי לא להחליק על אף בולדר, אבל אני לא מצאתי את זה מסוכן או קשה, טיולי שטפונות זה הרבה יותר …"
ואלו כל ההודעות שלו.

ב-24 יש ראיון עם מנהלת בפורום המסבירה שגליל היה בחור פרובוקטיבי ולא אחראי. מה הסיכוי שמישהו יפיק לקח מהסיפור? לא גדול. אבל אני מקווה שרשות הטבע והגנים תתייחס לטענה המופיעה פה.

משטרת ישראל מבקשת את עזרת הציבור
שני מטורפי כביש על קטנוע חצו נתיב בנתניה, פגעו ברוכב קטנוע אחר, הרגו אותו וברחו מהמקום. המשטרה מבקשת את עזרת הציבור במציאת הפושעים הנמלטים.
איך תזהו אותם? אחד חבש קסדה שחורה והשני – לבנה. כך בחדשות הבוקר של ערוץ 2, ואתמול.
קלי קלות. שנייה אני מביאה לכם אותם על הבגאז` שלי וגוררת אותם באוזניים ליומנאים המעונבים בעניבות חדשות (כיתוב תמונה במעריב, צילם אריק סולטן).
בידיעות יש קצת יותר פירוט: הם כנראה בני 16-18, וייתכן שנפצעו בתאונה. הקטנוע שלהם היה בן 50 סמ"ק (או 125), שחור, שחלק מידית המעצור שלו שבורה (איזה? לא ידוע).



הטוקבקיסטים של חברת החשמל
ידיעות מדווח בשער ובממון שדיון בפרשה יתנהל מחר בוועדת הכלכלה של הכנסת.
גם עסקים של מעריב מדווח על הפרשה, אבל פה כתוב שהעובדים דורשים לקיים בירור אצל שר התשתיות (כך בכות` המשנה) ואצל שר המשפטים (כך בפתיח הידיעה).
וכרגיל, לענייני קרדיט:
"… כל מי שהשתתף בהשתלת הטוקבקים שצידדו במנכ"ל החברה ויצאו נגד העובדים – כפי שהתפרסם בשבוע שעבר"


כן, כך מסתיימת הפסקה במעריב, בלי נקודה אפילו, משמע, מישהו קטע את המשפט באמצע.

בוז לסטימצקי
שמעון איפרגן כותב במעריב שסטימצקי החליטו לסגור את חנות הספרים היחידה באופקים. מסביר הסמנכ"ל רועי פרייבך: הגענו למסקנה שחנות בנתיבות תהיה רווחית יותר.
ח"כ דניאל בן סימון שלח מכתב נזעם לסטימצקי.
מתברר שגם באריאל נסגרה חנות.
זה יפה, בתיקולנוע נסגרים ברחבי הארץ, עכשיו גם חנויות ספרים. אנחנו בהחלט בדרך הנכונה.
– –
טוקבק
מיכל:
הארץ הוציא מוסף חגיגי לרגל 100 שנים לתל אביב – פתחתי בעמוד אקראי וגיליתי שספר הדקדוק הפנימי נבחר במקום השני כספר התל אביבי ביותר – אכן ספר נפלא, רק מה – הוא ירושלמי לגמרי. אחראים לסקר: ריבלין תקשורת המונים.

ואני רוצה להוסיף שמעטים יהיו מי שיצליחו לקרוא את אלבום המזכרת הזה, שאותיותיו עוביין כחוט השערה.

VTV
המקור
כתבה מצוינת של מיקי רוזנטל על הרופאים מדרום אמריקה שלא מצליחים לעבור את בחינת משרד הבריאות כדי לקבל רישיון עבודה בישראל.
האחד אוכל בבית תמחוי, השני עובד בניקיון. מה זה? אפילו ד"ר חוסה כהן, ידידינו הוותיק, הנוירוכירורג שטיפל באריק שרון אמר שלא היה עובר את המבחן. בסוף הכתבה המקוממת הובא נציג משרד הבריאות לאולפן. אמר מה שאמר (נוהלים וכנהלאה), לא הצליח לשכנע אותי, ואז דרוקר סיים את הראיון. מה יקרה כתוצאה מהכתבה של רונזטל? כנראה ששום דבר, אף אחד לא מתכוון לשנות שום כלום, ולמרות המחסור ברופאים והציונות עליה מדברים הרופאים משם, אין להם מה לעשות פה, לפחות לא במקצוע שלהם.
– –
לתחקירני תוכנית הבוקר של קשת: לסוזן בויל יש כ-60 מיליון צפיות רק בסרטון הזה. לא עשרה מיליון.

בלוגלנד
מסעדת פורלין ערכה אירוע לכ-30 בלוגרים (יזמה יועצת השיווק ליאת ורדי בר), שטייטו עליו במהלכו, ופרסמו פוסטים לאחר מכן.
אומר בכתבה ניב קלדרון, יועץ מדיה: "… עדיף לכנס בלוגרים מאשר עיתונאים עצמאיים, שכן עיתונאים זה עם מאוד ציני, ואילו אנשי אינטרנט הם הרבה יותר משתפים, והבלוגרים נהנים מחופש שמאפשר להם לכתוב באיזו נימה שהם רוצים".
1. עיתונאים זה עם ציני? אני לא חושבת שאפשר להגדיר את העיתונאים כעם. אין שום תכונה המשותפת לכל העיתונאים.
2. אני מקווה שיש גם בלוגרים שאינם חפים מציניות.
3. אנשי האינטרנט יותר משתפים? למה הכוונה?
הבעיה עם אירועים מסוג כזה היא זו: ברגע שמזמינים אותך לארוחה חינם, הסיכוי שתטנף לאחריה הוא די נמוך, אני מבטיחה לכם. זה עניין פסיכולוגי. כך גם כשנותנים לך סלולרי לניסיון. כלומר, מסיבות הקשורות למבנה הנפשי של בני האדם, בקשר הישיר הזה, בלוגר/איש שיווק, והעובדה שרואים בו, בבלוגר, קובע טעם, עלול להשפיע על השיפוט מבלי דעת. בעלי המסעדה(ות) – או כל גוף אחר שיבחר בדרך הזו יכולים להיות די רגועים: אף אחד לא יקרע להם את הצורה אחרי שהוזמן לאירוע שכזה. לא יהיה לו נעים.

פר-סו-מות
פרסומת "התקלות משתלטות לכם על המחשב" של בזק בינלאומי מלחיצה ומעצבנת. כל המסכים שהם הסיוט של כל בעל מחשב מרוכזים ביחד. ברררר.
אבל דורי בן-ישראל מהמזבלה השתעשע מזה. הוא כנראה חסין.

לפני פיזור
כמה מעולה יצא השנה שבועות לעיתונאים: חמשוש שכזה, כך שאפשר לחסוך במוספי חג ולהפוך את עיתוני סופהשבוע חגיגיים יותר. מעניין באמת אם זה מה שיקרה.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה הכי טובים, שוטף פלוס 30. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על נכבה את הנכבה

  1. שמואלית נרגנת הגיב:

    כתבה שמגלה פרצוף אמיתי. http://www.the7eye.org.il/ChildName/Pages/230509_Gabi_Gazit_chameleon_style.aspx כתוספת אני מאוד כועסת על הפרסומות שלו שרצות עכשיו ברדיו שבהן הוא כאילו מראיין את בעלת העסק בנימה כביכול חסרת פניות ומוכר את ה-אלק חברתיות שלו. בושה, חרפה, כלימה וגרידיות. (העסק עצמו הוא עסק טפילי שחי ממסכנותם של נזקקים וחוסר אונותם מול הממסד, פרטים באתרי פסקי דין).

    אהבתי

  2. ani am הגיב:

    בעצם יצא להתאבד. הוא אולי כעס על שחברי הפורום אמרו לו זאת בגלוי, אבל זה בדיוק מה שהוא עשה. יש הבדל בין ויכוחים סוערים בפורום או מחלוקות שונות העולות בין חברי הפורום לבין ויכוח שהשפעתו על החיים ישירה. טיפוס בלילה, לבד? בחירה מראש במסלולים בעייתיים? איפה האחריות של הבן אדם לחייו? ביטול יום הנכבה זה רעיון מצוין. צעד אחד לפני טרנספר. זה גם צעד שאובאמה לא יוכל להעיר עליו. זה מה שנקרא נאמנות לקהל הבוחרים. הפרסומת של בזק מצחיקה. בעיני, זו הפרסומת הטובה בחודשים האחרונים.

    אהבתי

  3. ללא שם הגיב:

    "ספר הדקדוק הפנימי" הוא לא ספר ירושלמי אלא אקלקטי משום שעלילת הספר מתחילה בירושלים ומתארת את סיפור התבגרותו של אהרון, אך ממשיכה באירועי הקיץ עת נשלח אל דודתו בתל-אביב- ושם מתגלה עולמו.

    אהבתי

  4. ללא שם הגיב:

    "ספר הדקדוק הפנימי" הוא לא ספר ירושלמי אלא אקלקטי משום שעלילת הספר מתחילה בירושלים ומתארת את סיפור התבגרותו של אהרון, אך ממשיכה באירועי הקיץ עת נשלח אל דודתו בתל-אביב- ושם מתגלה עולמו.

    אהבתי

  5. funkusit הגיב:

    פשוט הייתה צריכה להיגמר ב"אז אולי תעברו סוף סוף למאק"?!

    אהבתי

  6. דודו עזריה הגיב:

    1. ספרים. מה עדיף סטימצקי שסוגרים באופקים, או צומת ספרים ? http://cafe.themarker.com/view.php?t=1050620 2. במסגרת החיים המשוגעים ברשת. מאמן הפועל ב"ש מאיים לתבוע את מישל בשאני יו"ר מועדון האוהדים crazy red על טופיק בפורום האינטרנט של מועדון האוהדים. טופיק שאפילו העו"ד של וואן לא יצליח למצוא בו עילה לתביעה.

    אהבתי

  7. מיכל הגיב:

    לא רוצה להישמע קטנונית (למרות שאני כן, מה לעשות) – הביקור אצל הדודה בתל אביב הוא רק אפיזודה אחת בספר, שרובו ככולו מתרחש בירושלים, בשכונת בית הכרם.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s