אצבעות מפויחות 22.5.9


7 ימים
סיפור הטוקבקיסטים של שחר גינוסר מקומם מאוד. נכון, הזעזוע הגדול הוא מכך שמדובר בחברת חשמל, חברה ציבורית, אבל בעיני מסחור הטוקבקים, אקט המתעצם והולך זה כמה שנים, הוא אחת הקללות הגדולות של חיי הרשת. הכלי, שנועד לשמש במקור פתחון פה לאוכלוסיות שאין להן בדרך כלל כוח או יכולת או אמצעים או גישה למוקדי השפעה כדי להשמיע קול, הפך לזירת התגוששות בין כוחות כלכליים גדולים (יחסית), כלומר כאלו שיכולים לשלם כדי שיצבעו את שמם בוורוד ברשת, לבין מי שמנסה להגיד עליהם, על הכוחות האלו, מילה רעה.
אז מה נשאר מכיכר העיר הזו שעוד לפני שנים ספורות ניסינו להגן עליה באצבעות מגוידות? מה נשאר מהכלי ששימש סימן לחופש הביטוי? כלום. כל טוקבק מסתמן כחשוד, כל טוקבקיסט כאחד בשכר. איפה האותנטיות? מתה. משרדי יחסי הציבור המטקבקים ולקוחותיהם בעלי המאה קנו אותה.

גם טל אלכסנדרוביץ שגב כתבה על כך.
ועידוק.

פועלים טוב יותר
יואב יצחק מגיב למאמר של עמוס שוקן על בנק הפועלים. רמז: הוא לא ממש אהב אותו.

דיוקן
חבל שהאתר של מקוראשון הורד מהאוויר. אני מעריכה שהכל עניין תקציבי, אבל הרבה מאוד חומרים טובים הולכים לאיבוד.
הצעה לראשי העיתון: למשתף עם אתרים גדולים אחרים תמורת קרדיט הולם. כלומר, אתם תספקו תכנים, הם יספקו שטח אכסון. מצדי שגם כסף יחליף ידיים, אני לא אגיד לא.
בגיליון סו"ש יש כתבה שאין כמעט סיכוי לקרוא במקומות אחרים: במכללת ליפשיץ בירושלים מוצגת תערוכה על כיסויי ראש לנשים. אלא שהיא יורדת מהקירות וחוזרת אליהם על פי האוכלוסיה המגיעה למקום (קרי: גברים/נשים). ממש כמו חוף הדתיים. בעצם יותר גרוע (יפעת ארליך).

המתנה של ביבי
בלוג של  NYT מאשים את הבלוגוספירה בדיווח שגוי על המתנה של נתניהו לאובמה במקום להצביע על הטעות של הארץ.

למי נחוץ משרד החוץ
למה הוסר פוסטר תיירות לאילת באנדרגראונד?
"דוברת משרד התיירות הישראלי בלונדון, שירה קוה, אמרה לסוכנות הידיעות אי-פי כי הוחלט להסיר את הפוסטר לפני הצפוי מאחר ש`אנחנו לא מערבבים פוליטיקה ותיירות"`.

הדימויים שלעולם לא אבין
"לבקר אמן פופ על הפרסונה הבימתית שלו – מחושבת ככל שתהיה – זה כמו לבקר את מריל סטריפ על תפקידה ב`בחירתה של סופי`. עאלק היא בשואה, זאתי"`.
(גון בן ארי, 7 לילות, מראיין את טרי פויזן החמודות)



דליה איציק

השיפוצים שלי גרמו לי לפספס את סיפור השיפוצים של דליה איציק השבוע.
יפה יפה, ואני בוכה על 4,000 ש`.

תורידו, תורידו
יש לי ויכוח עתיק יומין עם יודה נוריאל על הורדות ברשת. אני אומרת, עזבו את העניין שזה לא חוקי: למה אנשים שעבדו בשביל משהו שהמונים (או מעטים) נהנים ממנו, לא יקבלו על זה כסף, רק בגלל ש"שיתוף" הוא ערך נעלה?
ונוריאל עונה על כך גם היום, במסגרת דיווחו על "השם החם בעולם ההורדות – "rapidshare.
"… חוק שהופך את מרבית האזרחים לעבריינים, הוא כנראה חוק מת שיש לעדכנו. הפתרון הסביר ביותר הוא לגלגל את האחריות לעבר בעלי הכיס העמוק. מי שצריך לשלם ליוצרים, הוא מי שמרוויח בגדול מכל העסק: לא הגולש הקטנטן אלא תאגידי המפלצת, שמעודדים אותנו בקמפיינים רועשים להתחבר ולהוריד במהירות גדולה יותר (תוך קריצה עבה), ועושים הון עתק משירות פס רחב, מכירת מחשבים, תוכנות ומערכות בידור ביתי, ואתרי אחסון כמו רפידשר".

ואני חושבת שהתאגידים האלו צריכים לממן גם את הקולה והחמוצים והפיתה שנוריאל, בפנטזיה שלו בתחילת הטקסט (7 לילות) היה רוצה להוריד מהרשת גם. למה לא? ושישלמו לי גם את הביטוח הלאומי. ואת הארנונה.
אני לא מצליחה להבין את ההיגיון בהצעה שלו. מישהו?
– –
בגלל שאני לא קוראת שירה
קראתי את השיר המשובב הזה של מאיר ויזלטיר.

ממתקים
אני לא יכולה לקרוא יותר את הביטויים: הממתיק הרשמי, הממתק הרשמי, המרענן הרשמי. די. זה קיץ 2005 מקס`. אי אפשר לקרוא את הצירוף המשונה הזה יותר.
למשל היום, הפניית שער תרבות מעריב:
"כיצד הפכו ההומואים לממתיק הרשמי של הפריים טיים הישראלי"
(חוץ מזה שלא אכפת לי איך הפכו, ונערך כבר בעבר דיש בסוגיה).

האישה החזקה
ביום חמישי זו הייתה שירה מרגלית, האישה החזקה של ערוץ 2.
ביום שישי זו יעל אלמוג, האישה החזקה ברשות ניירות ערך, כך על שער מעריב עסקים.
אז מספיק עם זה. כמו שלא כותבים בשומקום "גבר חזק", כך אין סיבה לכתוב "אישה חזקה". כי כשכותבים או מתארים מישהי כ"חזקה", זה אומר שכל שאר הנשים הן חלשות.



מלחמות כבר לא קורות בקיץ
אני שמחה שגיא מרוז הפסיק את המלחמה בגפי אמיר.
תיקון: מוטי קירשנבאום קיבל את פרס מפעל חיים במכללת עמק יזרעאל, לא עמק הירדן, כפי שכתב מרוז בטורו.
בטוקבקים, אגב, כבר העירו על כך. כך שלא צריך לחכות לי כדי לתקן.
– –
לחם עבודה
"המשבר הכלכלי הוא הזדמנות להיפטר ממשוגעים" (רועי ארד מסביר לנוריאל למה נפרד מעבודתו כקו-עורך פירמה, 7 לילות)
תיקון: הוא לא היה סגן עורך, כמצוין בכתבה.

לוגוגל
כחובבת הלוגואים (המילה סמליל מחלחלת אותי) של גוגל, קיבלתי מדניאל כמה לינקים מקבציים שלהם.

התיקונים
"הבהרה
במוסף שפורסם ב-3 באפריל 2009 נכתבו פרטים שונים בנוגע לאורלי וינרמן. הובהר לנו, שהגברת וינרמן לא העסיקה אנשי יחסי ציבור וסוכניה אינם מעורבים בחייה האישיים ומעולם לא העבירו לתקשורת מידע על חייה. אורלי וינרמן הכחישה באופן חד משמעי בריאיון טלוויזיה את הרומן כביכול עם בנו של קדאפי, היא גם לא אמרה שלמדה ערבית לשם הנאתה. אורלי וינרמן מעולם לא עבדה כמארחת במסעדה בלונדון. אנו מצטערים ומתנצלים בפניה על עוגמת הנפש שנגרמה לה בעטיים של פרסומים שגויים אלה ועל שהם הוכתרו כשערוריות, וכמו כן על כי יוחסו לאורלי וינרמן, בכתבה במוסף מ-24 באפריל 2009 עובדות מוטעות נוספות"
(תרבות מעריב, 7)
הולי שיט.

כנסים
הפרויקט החברתי חינוכי אוניברסיטה בעם באוניברסיטת תל אביב נקלע לקשיים כלכליים ותלמידיו יוצאים למאבק על עתידו.
אונ`בעם פותחת את שערי האונ` בפני קבוצות של נוער בסיכון, נשים נפגעות אלימות,אסירים  בשיקום, מטופלי שירות המבחן, מכורים נקיים ומשפחות רב בעייתיות המטופלות ברשויות הרווחה. התוכנית ממומנת מתרומות ומתקשה לגייס אותן בתקופה זו. תלמידי התוכנית החליטו לצאת למאבק על עתידה.
עיתונאים שאכפת להם מוזמנים לפאנל לחינוך חברתי שייערך ביום שלישי, 26.5, 19:00 באולם 003, בניין מדעי החברה, את"א.
דובר ועד הפעולה – משה אביעזר.
moshiksun@gmail.com
– –
נפוטיזם
בפאנל המנכ"לים אשר סיכם את הכנס ה- 13 של העמותה לניהול פרויקטים בישראל (שנערך ב-20.5) נדונה סוגיית ניהול הפרויקטים בתקופת משבר. מנחה הפאנל היה אחי, שי שרגל, והשתתפו בו מנכ"ל חברת החשמל, מנכ"ל שיכון ובינוי קבוצת אריסון, מנכ"ל אורקל ישראל, מנכ"ל טלדור ומנכ"ל MTS (זכיינית הרכבת הקלה בתל-אביב).
מסקנות: אישיותו של מנהל הפרויקט היא המשתנה המסביר הטוב ביותר את הצלחת הפרויקט ובאופן לא מפתיע, תקשורת נכונה בין בעלי העניין השונים הינה מרכיב הצלחה קריטי. עבודה מסודרת ויעילה ומקצוענות של מנהל הפרויקט הם גורמים בעלי חשיבות עליונה להבטחת השגת יעדי הפרויקט.


לפני פיזור
אז מי יערוך את מעריב?
הצעות ורעיונות?

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות שחורות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

57 תגובות על אצבעות מפויחות 22.5.9

  1. ללא שם הגיב:

    טור סביר ביותר של האסטרייכר. נושא אישי אבל כזה שמוכר לרבות. השתפרות מסתמנת.

    אהבתי

  2. ולווט הגיב:

    משלמים על דמי המנוי החודשיים?

    אהבתי

  3. רוברט האיסיי הגיב:

    אף אחד משרותי ההורדות וספקי החיבור לאינטרנט לא עושה זאת בהתנדבות, הם מרוויחים כסף על האפשרות שהם מספקים להוריד יצירה של מישהו אחר. למה שהם לא ישלמו ליוצר? חברות התקליטים מרוויחות ממחירת הדיסקים. זה לא נראה מוזר? לא. גם לא. אם שרות ההורדות בוחר להרוויח מדמי מנוי, פרסומות או אמצעי אחר, זה לא משנה. הם מרווים על יצירה ראוי שישלמו. כשה היום למצוא מוסיקה ישראלית לרכישה באינטרנט, (להורדה) סרטי קולנוע כמעט אין בכלל, גם זרים. נוצר מצב אפסורדי שאנשים משלמים לאתרי הורדות על הזכות לגנוב, למה לא להסדיר את זה?

    אהבתי

  4. ולווט הגיב:

    לצפות בסרט בתשלום.

    אהבתי

  5. אנטי-שם הגיב:

    אין כאן סתימת פיות – התכוונתי שתסתום את התחת. זה בהחלט מותר במדינה דמוקרטית

    אהבתי

  6. ללא שם הגיב:

    מפר זכויות יוצרים כלל..

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s