"האינטרנט הרג את הזכויות, אבל לא את היוצרים"


שרית סרי כתבה את הספר תהיו בקשר (שערכה עטרה אופק). הספר המשגשג הופץ כבר בשלוש מהדורות, אבל סרי הופתעה לראות קטע ממנו מופץ לכל רוח ברחבי אינטרנט והרדיו ללא קרדיט. כה אומרת שרית:

"הקטע נקטף בגסות מהספר, והופץ בחודשים האחרונים, ובעיקר לקראת יום העצמאות, בתפוצת נאט"ו (מיילים/ פורומים/ פוסטים/ עשרות עמודי גוגל), ללא אזכור שמי, וברוב המקרים גם ללא התוספת: `קיבלתי במייל`.
רק בתוך קפה דה מארקר הוא פורסם בלמעלה מעשרים בלוגים כפוסט רגיל (יש עוד המון לינקים, אבל ממילא לא תיכנסו אליהם), והיו לא מעט חברים שקיבלו מחמאות ואמרו תודה על משהו שהם לא כתבו. אף אחד מהם לא כתב את שמי במקור, אלא הוסיף אותו אחרי שביקשתי.
הגדילה לעשות אחת מהכותבות שהוסיפה לגניבה את המילים `כל הזכויות שמורות`. כמובן שהיא מחקה אותו אחרי בקשה שלי.
השיא היה ביום שישי שעבר: שלמה ארצי בתוכניתו בגל"צ `עוד לא שבת` קרא את הקטע כולו כקטע ש`קיבל במייל`.
הוא לפחות התנצל בפני והעוול יתוקן היום בתוכניתו.
אתמול התברר לי שגם חיים יבין בתוכניתו ב-103 FM קרא את הקטע ונתן קרדיט למי ששלחה לו במייל כאילו והיא כתבה את זה. כעת קריאת הקטע המדובר משמשת כפרומו בתוכניות שלו. כן, כן.
הקטע רק גם בתפוז וב-
ynet, ובכל פינה אפשרית.
במקור שם הקטע בספר – ארץ עיר.
עם הפצתו שינה שמות: מה הכי נחשב בישראל, מה הכי ישראלי, מה מיוחד בנו או בשם הסקסי: לכבוד יום העצמאות.

ואסיים בברכת-עניים:
האינטרנט הרג את הזכויות – אבל לא את היוצרים"
– –
לפני פיזור
דוקו צ`אלנג`/ יומן הפקה/ יום 3.
בדרך לחדר עריכה.
 

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אולי תרחיבי?. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

29 תגובות על "האינטרנט הרג את הזכויות, אבל לא את היוצרים"

  1. doba הגיב:

    אני מאוד אוהבת אנשים שברגע שקורה להם משהו הם מתנפחים אבל כשהם עושים לאחר לא טוב אז זה בסדר גמור. לצערי אני לא יכולה לפרט במה מדובר כי אז יהיה פה באלגן. ולך דבורית שבת נעימה

    אהבתי

  2. עטרה הגיב:

    לא מזמן קיבלתי מחברה קטע הומוריסטי במייל, כמובן ללא ציון שם המחבר. עניתי לה ושאלתי מי כתב את הקטע, ענתה – לא יודעת, קיבלתי במייל מחברה שקיבלה מחבר שקיבל מהבת-דודה וכו`. לא התעצלתי, גיגלתי את המשפט הראשון בקטע – ומיד קיבלתי בלוג בקפה דה-מארקר עם הקטע האמור, מכוכב כדבעי, ללא זכר לגילוי נאות שבעלת הבלוג לא היא שחיברה אותו, ומיד הסקתי (תמימה שכמוני) שאכן היא המחברת. שוב לא התעצלתי, העתקתי את הלינק לבלוג ושלחתיו לחברה ששלחה לי את המייל, נזפתי בה על הרחקת הגאולה מהעולם (שהרי "המביא דבר בשם אומרו וגו`") והמלצתי שתפיץ את מקור הקטע בין מאות מכותביה שקיבלו אותו יחד איתי. החברה הודתה לי במייל חוזר והבטיחה לשלוח לכולם את הקישור לבלוג. אממה מה, אחר כך היה לי קצת זמן, גיגלתי שוב משפט אחר מהקטע, שהכיל איזו נוסחה ייחודית – והנה הופיע שוב הקטע ההומוריסטי והפעם בבלוג אחר, באתר אחר, ומתאריך מוקדם יותר מאשר בבלוג שבקפה. השארתי הודעה לבעל הבלוג ובה שאלה – האם הוא חיבר את הקטע האמור. בינתיים חזרתי לבלוג שבקפה, השארתי תגובה שבה כתבתי לבעלת הבלוג איך מצאתי את אותו קטע בבלוג קדום משלה ושהוא מתרוצץ ברחבי הרשת, ומה דעתה על גילוי נאות. היא השיבה לי ברוח מבודחת (לפי כמות ה"חחחח" שפוזרו בתגובתה) ש"ברשת אין דבר כזה זכויות יוצרים" ואיזו מצחיקה אני באמת. בבלוג השני ענה לי בעליו שהוא קיבל את הקטע במייל מחבר שקיבל מחבר וכו`, ושכך נוהגים כולם. בשלב זה הרמתי ידיים.

    אהבתי

  3. נקדימון. הגיב:

    `מדבר` אל הרבה מאוד אנשים. ממש כמו הטקסט מאי-שם בראשית ימיה המקוונים של קרין ארד. מה לעשות ? לבלוגרים רשלנים צריך פשוט להודיע שיתנו קרדיט, למזעור הנזק ותיעול הקרדיט. לגבי מביני זכויות יוצרים מדופלמים כשלמה ארצי (גל"צ) או חיים יבין (103) ? לתבוע, לתבוע, לתבוע. אבל זו רק דעתי. שבת שלום.

    אהבתי

  4. אחד הגיב:

    הסוד ליצירתיות הוא לדעת להסתיר את המקורות שלך.

    אהבתי

  5. אחד הגיב:

    עם כל הכבוד לקרדיט, עבודות טובות מופצות מהר יותר משמות ממציאיהם. מומלץ לכולנו להתאפס בזריזות על המציאות האכזרית והלא פיירית של ימינו. ועוד ציטטה בנושא: Bad scientists are worried people will steal their ideas, good scientists are worried that people won`t. לא יודע מי אמר (נו, ברור). לדעתי, תופס גם לגבי אמנים.

    אהבתי

  6. אחד הגיב:

    לקח שנה, אבל סחתיין!

    אהבתי

  7. ע`~$~~$~שרית, לתכל הגיב:

    נורא פשוט, למרות כל מה שאומרים לך – לתבוע דווקא את אתרי הבלוגים הגדולים (לא לדרוש התנצלות, לא לדרוש קרדיט) פשוט לתבוע אותם במפתיע על סכום מאוד גדול – נגיד 250,000 ש"ח מקפה דה מארקר, ואחרי שבוע לסגור איתם על פיצוי של 30,000, שלפחות תהיה לך הרגשה טובה, כי באמת מדובר בקטע שהפתיע אותי בכמה שהוא כתוב טוב (אני דווקא לא קיבלתי במייל). יש להם אחריות על מה שהבלוגרים שלהם מפרסמים ו"קיבלתי במייל ולא צויין שם היוצר" זה לא תירוץ להפרת זכויות יוצרים. אני אומר – צרי תקדים וזה גם יחסוך מכולנו אולי את הגרפומניה המטורפת שמתחוללת במרחב האינטרנט הישראלי.

    אהבתי

  8. אסקלנטה הגיב:

    אבל גם אם זו המציאות צריך להמשיך להילחם בה. זו גנבה אתית-מוסרית שהחוק מתקשה לטפל בה ולמעשה הטיפול כולו נמצא בידינו, הקוראים והכותבים. פרסום אצלך, ולווט, ובמקומות אחרים, והוקעת גנבות כאלה – כשהמינימום זה לתת קרדיט ליוצר – יוכלו אולי להפחית את התופעה. אולי.

    אהבתי

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`לפעמיםהקטע הוקרא גם ברשת גימל

    אהבתי

  10. spidey 82 הגיב:

    במקום עבודתי מופץביטאון פעם-פעמיים בשנה. בפסח האחרון הופיע הגיליון התקופתי ובכריכה באחורית הודפס שעשועון מילים בו יש להתאים מונחים ל"מוצאם" ובכך ליצור ביטויים מוכרים. כשקראתי את הקטע אליו קישרת בבלוג של שרית סרי, הבתי לפתע שאותו משחק הורכב בהתבסס כולו או לפחות ברובו על הקטע הנ"ל. ולא, מן הסתם לא נכתב מהיכן ההשראה. בענייני זכויות יוצרים ברשת: אולי מכיוון שאני מבלה את 99.9% מזמני בעולם הוירטואלי רק בשלוש השנים פלוס האחרונות ודי דילגתי על תקופת השיא של שרשראות המיילים, אבל נראה לי מאוד הגיוני שבעת פירסום קטע מבלוג (פרטי או השייך לאירגון) יש לתת קרדיט למקור. מה הבעיה להוסיף את שם הכותב וללנקק? כמה עבודה קשה כרוכה בכך? מי יודע, לא רחוק היום שגם בארץ יקרה דבר דומה: http://www.luclatulippe.com/index.php/site/comments/my_illustrations_stolen_and_published_in_new_book/ http://apefluff.com/colorful-illustrations-93c-please-do-not-buy-this-book/

    אהבתי

  11. קריסטוס הגיב:

    מדיניות הקפה צריכה להיות: מי שיימצא מעתיק טקסטים ללא קרדיט או לפחות ציון "מחבר לא ידוע/נשלח באימייל) יבוטלו כל כוכביו. לא ייאמן איך הסנקציה הילדותית הזו יכולה לעזור. אנשים שם הם חבורת ילדים שמחפשים צומי. מי בעד?

    אהבתי

  12. Hsro הגיב:

    שהועבר במיילים ברחבי הרשת ופורסם גם בפוסטים ללא ציון מקור ולפעמים אפילו ללא ציון ה"קבלתי במייל". יום אחד עצרתי בדוכן ספרים ותוך דפדוף אקראי גיליתי את הטקסט מופיע בספר של דניאלה דקל לונדון. וכשלזה הצטרפו לפני כמה ימים גם דבריה של שרית החלטתי כי יותר לא אפיץ הלאה מיילים בהם לא מצויין המקור או שם המחבר.

    אהבתי

  13. אופירה הגיב:

    ודווקא ציינתי לעצמי שלהיות חתום עליו לא מוסיף כבוד גדול למחברו. (השאיר עלי רושם של חיקוי תיכוניסטי(ת) ליאיר לפיד במירעו) .

    אהבתי

  14. קורא הגיב:

    אם לי זה היה קורה הייתי שמח שמשהו שכתבתי זוכה לכל כך הרבה פופולאריות, בעיניי זה יותר חשוב מזה שהשם שלי יופיע על זה. אבל זה כבר עניין של אישיות וטעם.

    אהבתי

  15. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`תימורה`~$~http://www.notes.co.il/timora/~$~טוב שלא כתוב בקרדיט: "עממי"

    אהבתי

  16. ללא שם הגיב:

    לאלברט אינשטיין: "The secret to creativity is knowing how to hide your sources."

    אהבתי

  17. ללא שם הגיב:

    או שתעשי "בלאגן" (כדברייך) ותכתבי בדיוק על מה את מדברת – או שלא תגידי כלום. אם שרית סרי אכלה לך שתתה לך גנבה לך – תספרי. אם אין לך כיסוי/הוכחות/סיפור לספר – אנא אל תפיצי רסיסי רעל שללא תוכן מתפרש כסגירת חשבונות.

    אהבתי

  18. ללא שם הגיב:

    ספרו לי על מה מדובר? אשמח.

    אהבתי

  19. sui generis הגיב:

    שלא כל קמפיין שווקי של דאחקות בכריכה קשה הופך אותן ליצירה ושלא כל יחצנית – אפילו היא מסתמסת בנשימה עצורה עם עמיתיה חתני פרס ישראל למלצרות – הוסמכה לדוברת האינטרנט. את הצהרותיה של יחצנית הוצאת הספרים, בעניין זיקה כלשהי בין האינטרנט לבין "הרג זכויות", או כל מניע חברתי-כלכלי של האינטרנט לפגוע בנכסי תרבות ורוח, יש, לפיכך, לייחס למגבלות עיסוקה, לאדבוקטים ולקואוצ`רים ולמלצרים שהיא מפרנסת בעמל רב – ולהשפעתן השלילית והמייננת של הדאחקות שהיא מפיצה. האינטרנט מפצירה בכן, יחצניות יקרות, לקחת את עצמכן בידיים ולצמצם ככל האפשר התבטאויות בתחומים נידחים כמו נכסים רוחניים, זכויות, יוצרים – ולהתמקד בעיקר: שיווק. שיווק. שיווק (כולל מיתוג, תדמית, שכנוק, שדרוג, שצלוע ושפצוע). *מנהלת האינטרנט מבקשת להוסיף שהפנייה בלשון נקבה מתייחסת אל כל המינים, כמובן.

    אהבתי

  20. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ללא שםשרית שהיא נכנסת לקפריזה חבל על הזמן

    אהבתי

  21. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ללא שםהי כאן ביבי נתניהו ספרו לי מה קרה ח

    אהבתי

  22. שלומית הגיב:

    קרה לי דבר דומה, לפני כשנתיים כתבתי בלוג. באחרונה בעקבות לימודי קידום אתרים הבנתי שגוגל מעניש על כפילויות של חומרים ברשת, הרצתי תוכנה לבדיקת חומרים מהבלוג שלי ולהפתעתי גיליתי שהפוסט "סיפור השראה" הועתק לשמונה בלוגים ופורומים שונים, כולם ללא לינק או קרדיט. גם במקרה זה המעתיקים קיבלו בשמחה מתמאות על חומר שאינו שלהם ולא טרחו להעמיד את המחמיאים על טעותם. כתבתי למנהלת פורום שהביאה את הסיפור בשם עצמה, וביקשתי לתת לינק או קרדיט לבלוג שלי. לא התעסקתי עם זה יותר מידי, אבל התחושה לא היתה נעימה. למזלה של סרי החומר שלה הודפס בספר ולכן זכויות היוצרים יותר מוצקות. במקרה של העתקה מבלוג, קשה מאוד לנזוף בכל בלוגיסט או מנהל פורום.

    אהבתי

  23. לא עורכדין הגיב:

    הוא סוחר ברכוש גנוב. בטח אם זה מוסד כמו קפה דה מארקר או רשתות שידור. "לא ידעתי, מצאתי את זה ליד הדלת" לא אוכל. אם הוא רוצה מראש להסיר אחריות, המוסד צריך להחתים את משתתפיו/עובדיו וכו` על הצהרה שהם לא מפרסמים רכוש גנוב. נדמה לי שזה מה שעושים ברשימות. ואז המפרסמים, בעלי הבלוגים, יהיו הנתבעים. בכל מקרה יש כאן לגמרי מקום לתביעה משפטית על ידי עורך דין מומחה בזכויות יוצרים. בעיקר אם הטקסט התפרסם בספר ואין בעיה להוכיח את הגניבה. סכום הפיצויים הוא משני, מה שחשוב זה הרעש שזה יעורר, או כבר מעורר, ובצדק רב. שערוריה מקוממת.

    אהבתי

  24. ללא שם הגיב:

    זה גם התמלוגים, זעירים ככל שיהיו, אבל גם הם בעלי ערך כקרדיט. תאר לך שהוצאת דיסק שהצליח מאוד, ופתאום שיר אחד מופץ ברדיו וברשת בלי לציין את השיוך. תאמין לי שזאת פגיעה קשה, ולא רק כלכלית.

    אהבתי

  25. קורא הגיב:

    בשביל להראות לעולם את מה שיש לך, ולהשאיר משהו אחריך, או בשביל לעשות כסף ולהיות מפורסם? כי הכסף, כידוע מחורבן, והפרסום, איתו גם אי אפשר לקנות במכולת.

    אהבתי

  26. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אלא בגלל משהו. זאת לא החלטה שעושים: מהיום אני אהיה יוצר/ת. אם יש בך כוחות יצירה הם מוצאים דרך לצאת. וכשיש לך יצירה, אתה צריך דיאלוג עם אנשים שהם לא אתה. והם אלה שצורכים אותה. להשאיר משהו אחריך זה עניין נוסף, ולהרוויח כסף זה עניין חיוני, ופרסום יכול להפיץ את יצירתך ואז אולי תוכל גם להתפרנס ממנה, אם יהיו מספיק אנשים שיצרכו אותה. באמת רוב היוצרים מתפרנסים מהכישורים שלהם ולא מהיצירה-פרופר. זה לא בהכרח טראגי.

    אהבתי

  27. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    כבוד שהרווחת ביושר, ומישהו גונב לך – זה פוגע ומכאיב.

    אהבתי

  28. eliram הגיב:

    שלך מוצדקת. איכשהו, הבעיה שלך מדגימה את הבעייתיות הכללית בחוקי זכויות היוצרים. הקטע המדובר הוא משהו שבין דחקה משוכללת לבדיחה מושקעת (מבלי להעליב, חלילה. קטע נפלא) ובהיותו כזה, הוא מדבר לאנשים והם מצטטים אותו. יש שיצטטו תוך שהם מזכירים את המקור ויש כאלו שלא. תחשבי על כל הבדיחות שסיפרת אי פעם. כמה מהן המצאת בעצמך? כמה סיפרת אחרי ששמעת ממישהו אחר? קרדיט לממציא הבדיחה? רק לחשוב על זה זו בדיחה כשלעצמה. כשאומרים לך שאת מצחיקה את אומרת תודה או שאת מזכירה להם שלא את כתבת את הבדיחה שהצחיקה אותם? אבל זה לא רק בבדיחות שעוברות בעל פה וקשה למצוא את המקור שלהן. הכנת פעם תבשיל ממתכון שהופיע בספר וקיבלת עליו מחמאות? את תמיד זוכרת לציין שהמתכון הוא לא שלך או שלפעמים את פשוט אומרת "תודה"? גם אם את מקפידה לציין את מחבר/ת המתכון (שלרוב גם הם לא הממציאים אלא רק ביצעו התאמות למתכונים שהומצאו קודם), את תכעסי על מישהו שלא עושה זאת? אנשים אוהבים לצטט. אנשים משכילים אוהבים לצטט ולאזכר את המקור. "איינשטיין אמר פעם ש…" "גראוצ`ו מרקס תמיד אמר ש…" ובשביל זה יש את ויקי-ציטוט. תביעה על הפרת זכויות יוצרים יכולה להחשב לגיטימית ברגע שנעשה בקטע שימוש מסחרי. פורסם ספר המכיל את הקטע בלי קרדיט? צודקת. הכיני את התביעה. השימוש שנעשה בקטע בתכניות רדיו אישיות נמצא לדעתי על הגבול שבין המקרים. אפשר לדרוש מהמגישים לבצע תחקיר כדי לחפש את המקור של כל מלה ורעיון שהם מוציאים מפיהם, אבל אני לא חושב שזו דרישה ראויה. הם בעצמם צריכים לרצות לחפש את המקור. אבל ה"פרסום" באינטרנט לא מפר זכויות יוצרים מכיוון שהאינטרנט הוא לא עיתון ולא ספר. הכתיבה בבלוגים באינטרנט לא מהווה "פרסום" – זו שיחה. שיחה מתועדת, ומתוייקת, אבל לא יותר משיחה. אם מישהו יספר את הקטע או חלקו לחבר שלו ברחוב: "אחי, איך זה שהסכין יפנית, המפתח שבדי ורק החוצפה ישראלית, אה?" החבר יצחק ויגיד "קטעים איתך". שום קרדיט. אבל אם השיחה הזו תוקלט ותתועד בוידאו ואולי אפילו תועלה ליוטיוב, עכשיו זו הפרת זכויות יוצרים? פרינס שלח פעם מכתב משפטי לאם ששמה ביוטיוב סרטון שבו מופיע התינוק שלה זוחל על הרצפה. הסיבה למכתב היתה שבזמן שצולם התינוק, ברדיו הושמע שיר של פרינס ולכן פתאום הסרטון מפר זכויות יוצרים. צריך להזהר שלא להדרדר להלך המחשבה הזה. במקום להתרעם ולהעלב, תגובות בנוסח "ידעתם שאני כתבתי את הקטע הזה, שמחתי לראות שאהבתם אותו. הוא מופיע בספר שלי שניתן _לקנות פה_" יתאימו לדעתי הרבה יותר לסביבת האינטרנט. (חיפשתי קישור לקניה ולא מצאתי משום מה)

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s