אצבעות עצמאות 2009


ראש הממשלה מברך אתכם בברכת חג שמח ("זו הפעם הראשונה שראש ממשלה עושה את זה באמצעות האינטרנט", הוא אומר, ומדובר במהפכה חדשנית, שתדעו).
אלא שכשמקבלים את הברכה במייל, ואני קיבלתי, ולוחצים על הסרטון, הוא מוביל את הצופה ל-Flix ולא לאתר שלו. להגיע לברכה באתר לוקח מלא זמן והמון דרך, לידיעת המפעילים. ומה יש לי להגיד על הברכה? שהוא מקסים וכולנו מקסימים ויש לנו ארץ נהדרת, כמו שכבר אמרו גדולי כל הדורות לפני. יש לנו אתגרים ואנחנו ננצח, ונגיע רחוק מאוד, ויהיה בסדר, אה?
– –
גם גאידמק מברך את עם ישראל ממקום מושבו במוסקבה:
"אני שולח איחולים לכל עם ישראל וחג שמח. אני חושב שעם ישראל הוא עם נהדר ויש לי הרבה אהבה אליו"
(ממון של ידיעות מתחקה אחר התנהלותו מאז שעזב את הארץ, אבל זו התגובה היחידה שהסכים לתת).

מתחזרים
כנראה שבכל זאת יש מקום לדאגה, והשפעת מחלחלת גם אלינו.

מאוד קשה לפצח את הנוסחה
כל שנה לחגוג עצמאות, חג שהדיבור עליו והעיסוק בו עמוס בקלישאות מכל הסוגים, ולסכם עשר, עשרים, שלושים, חמישים, שישים, ו-61 שנים. לחזור אחורה, ללכת קדימה, למצוא איפה טעינו, להכות על חטא, לדבר בשבחינו, להגיד שאנחנו מדהימים ואיך הפרחנו פה מדינה, להתעצבן על ששכחנו את מי שהקים אותה, להוקיע את הכועסים, להצביע על המקימים, וכל מחול השדונים סביב זה.
איך אפשר, אם בכלל, ליצור מוסף חג שלא יתיש וייגע ויעצבן וישעמם ויעורר את בלוטת "כבר קראנו"? לא פשוט עד לא אפשרי. והתחושה, שלי לפחות, היא של דשדוש בכל מה שכבר נעשה ונאמר. יובל מציע כמה פרויקטים עתידיים (אפרופו פרויקט הסימוסים המיותר של ידיעות). מצחיק מצחיק, אבל מייאש רצח.
– –
מה כן?
משאלים וסקרים זה תמיד טוב.
ויש עוד יותר מהממים במוסף עצמאות של ישראל היום:
כמעט כל הישראלים מרוצים מהחיים פה.
58% לא רוצים דרכון זר. 84% יתלו דגל.
33% חושבים שחינוך זה התחום הכי בעייתי שלנו. 70% בטוחים שלא נגיע להסכם שלום. 50% מעדיפים את ירושלים על פני תל אביב. 41% – להפך, ו-9% לא יודעים.
כלומר, יש סיכוי לא קטן להפוך את תל אביב לבירה, לא?

ואם חשבתם שתמונות הסיפולוקס והסוסיתא נעדרות מגיליון החג של ישראל היום, אתם טועים.

גם אני לא יכולה בלי, אז הנה עוד אחת, אותה לקחתי מפה.

וגם שימושים (אוויליים, נו ברור) לפטיש הפלסטיק.

עשר החומוסיות הטובות – תמיד הולך.

לא רק צביקה הדר, גם אביגדור אריכא בן ה-80 שובר שתיקה (כך ההפניה בשער הארץ, בחיי). ועוד בפריז.

מה חבל
שידיעות לא ניצל את ההזמדנות להביא ביום העצמאות את הסיפור על הרג הערבי בימי קום המדינה. זה יכול היה להיות שיחוק, וגם פיצוי על הדחייה המסתורית דאז.

יום העצמאות, מעריב (עורך: רמי רוטהולץ)
הרעיון, כפי שהוא עולה מהפניית השער של הגיליון מוצלח: איפה אנחנו עומדים מבחינת המחויבויות שהוטלו עלינו במגילת העצמאות, והוא כולל מסע בארץ ישראל, בכל מיני פינות שבדרך כלל לא מגיעים לנקות את האבק בהן וקורי עכביש תקשורתיים עוטפים אותן.
אלא מה, בפועל, ואולי זו רק אני, לא הצלחתי להביא את עצמי לקרוא אף כתבה.
לא על המצבה של דיין, ולא על מאיר הר ציון , ולא על חקלאי בבני ציון, וגם לא שלוש תחנות במסע בן 2,000 שנה בין כנען לישראל. וגם לא על גוש קטיף או על מסע בשפלת החוף.
אולי זו קהות החושים שלי, אולי הגשה לא מספיק אטרקטיבית, ואולי התחושה שעל כל נושא ונושא נכתב לא מעט בנסיבות אחרות.
דעות אחרות, מישהו?

הטקסט הפותח הוא מה בן גוריון היה חושב על דברים כאלו ואחרים בחיי המדינה (שרה ליבוביץ`-דר). איזה תוקף יש לדברים מאוד כללים על אודותיו הנאמרים מ"אנשים שהכירו אותו" (מרדכי בן פורת, עמוס דגני וזלמן שובל, ח"כי רפי, ומיכאל בר-זוהר, הביוגרף) היום?

בלוגלנד
עומר כרמון מגלה שמישהו עבד על ynet בתחרות התמונות ליום העצמאות.

מח` הגהה פלוס

חזון העצמות


תודה לאריאל

מדווחים ב-ynet שג`ייסון וויליאמס ניסה להתאבד. זו ידיעה מרעישה, עד שנכנסים ומגלים לאיזה ג`ייסון וויליאמס הכוונה. לא מדובר בשחקן שמשחק בליגת העל שלנו בכדורסל (עבר ממכבי ת"א לעירוני נהריה) אלא בכדורסלן עבר. ynet היו יכולים לנסח את הכותרת אחרת ולא להקפיץ אותי (ואחרים?) ככה.
יריב חבוט


כתבת מעריב, שרה ליבוביץ-דר זכתה לשלוש וריאציות על שמה בעיתונה: זו הראשונה, הנכונה, השנייה ליבוביץ` והשלישית לייבוביץ`. אני כבר הייתי תובעת.

לפני פיזור
הייתם מאמינים שגם היום התקשרו מאיזה – איך קוראים לזה בכלל – שיחה אוטומטית שרוצה לערוך לי סקר אוטומטי על איכות חיים ("אם אתה מעשן הקש 1" וכנהלאה).
אין חוק נגד הטרדות טלפוניות מסוג זה, ועוד בלשון זכר?

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

20 תגובות על אצבעות עצמאות 2009

  1. אורנה א הגיב:

    אני חייבת להודות שאני נהנית מפרויקט הסימוס כמו גם מהמוסף של שי גולדן, "רגע אחד". אחד משעשע אותי לחמש דקות (היית מאמייה? שי אנשים שכותבים בלי סימני פיסוק! אותי זה מערער ממש) והשני הוא חומר קריאה לכמה ימים לפני השינה. אלה החיים – גבוהים ונמוכים. בוקר טוב כבר אמרתי?

    אהבתי

  2. אורנה הגיב:

    בידיעות… זה בגלל שאני גם שטחית וגם עמוקה. נורא עמוקה.

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ללא שםהמוסף של כלכליסט בחג היה מצוין

    אהבתי

  4. mazepashut הגיב:

    *בלוגים, ולא חשוב מה הם יגידו לנענע: תמונת בחור-מכון-בכושר-עם-הדגל הוחלפה בתמונה אחרת. בלי ציון לעדכון או בכלל.

    אהבתי

  5. שניים במחיר אחד הגיב:

    ערך. מה לעשות, גם הוא חלק מהטרנד המאגניב של הארץ, להביא עיתונאים ועורכים במשקל נוצת פוך שיכתבו ויערכו לא כלום עם שום דבר. ככה זה נראה. במקום להתקשקש כאן על לא כלום כדאי לדבר עם קוראים אמיתיים, לא כאלה שמקבלים את העיתון חינם. ועל הירידה בתפוצה ידברו הכלכלנים, אופס, סליחה, רולניק הוא כלכלן…

    אהבתי

  6. הקיד הגיב:

    לקחת ידיעה לא ממש מעניינת (סנטר עבר של ניו ג`רזי ניסה להתאבד. נו.) ולתת כותרת מטעה. במהלך השנה היה להם מנהג קבוע לשים כותרת "פארקר ניצח לבד את הניקס/ הבולס/ הלייקרס". חובב הכדורסל הממוצע היה נכנס לראות איך אנתוני פארקר "שלנו" (היה במכבי) ניצח ומגלה שמדובר בטוני פארקר שחקן הספרס. אחלה דרך להרוויח קליקים. מתאים גם לפרויקט יום העצמאות בסגנון "גם לי קוראים מוסא אלפרון"…

    אהבתי

  7. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`אמאמייה = מאמינה, כמובן

    אהבתי

  8. ללא שם הגיב:

    הרבה מאוד זמן. מריח כמו מוסף של הארץ מהימים בהם היה עיתון שאפשר להתגאות כשמכניסים הביתה

    אהבתי

  9. ללא שם הגיב:

    בכמה שמות עוד תכתוב את אותו הטוקבק? הבנו שאתה שונא את גולדן. מה עכשיו?

    אהבתי

  10. ללא שם הגיב:

    בזמן האחרון הם הופכים למגיפה. טרולים אינטליגנטים אבל אובססיביים. טוב, מובטלים. יש להם הרבה זמן. דרך אגב, הארץ מסתדר מצויין בלעדיהם, מה שכנראה הופך אותם לעוד יותר מרירים ואובססיביים.

    אהבתי

  11. קרןשמש הגיב:

    על הראיון ההישגי והמושקע עם אביגדור אריכא. יש כאן הישג עיתונאי מרשים והכתבה עצמה (חלק ראשון, השני יתפרסם בשישי) יפיפיה. משרטטת בעדינות תמונה של סוף. וגם פרויקט "מסע בעקבות אצולת הממון" של מעריב עסקים מוצלח ביותר. מי עשה כסף, איך ולמה בשישים השנים האחרונות. מומלץ למי שמתקשה לפלס את דרכו בדרך כלל למוספי הכלכלה.

    אהבתי

  12. כהןבועז הגיב:

    מאוד אהבתי את הראיון עם אביגדור אריכא. הדבר שהכי אהבתי לקרוא בעיתוני החג הזה. שאפו.

    אהבתי

  13. איתן הגיב:

    סליחה שאני מטיל מים על התהלוכה שלכם, אבל בואו נגיד את האמת: מעבר לכמה תיאורים יפים של הסטודיו של אריכא או של רעמת שיערו הלבן, רוב הכתבה שפורסמה היא סקירה של חייו ופועלו של האמן, מהסוג שאפשר למצוא בוויקיפדיה או באתרים של מוזיאונים. בשביל זה לא צריך לשפוך שני כתבות עם 4,000 מלים בכל כתבה.

    אהבתי

  14. d@r121 הגיב:

    בחדשות ערוץ 2 לא ממש החליטו ולכן נתנו את שתי האופציות בו זמנית בשיחה עם נציג הCNN (שאגב, נשמע בדיוק כמו החיקוי שלו בארץ נהדרת) אי שם בארץ מוכת השפעת ומה אתם יודעים יש גם הוכחה מצולמת. בדקי המייל

    אהבתי

  15. rikyc הגיב:

    מרתק, מוסף הרגע אחד בחיים שערך גולדן.

    אהבתי

  16. superwoman מקורית הגיב:

    מתוך 41 עיתונאי הארץ הבכירים שהשתתפו בפרוייקט, רק חמש נשים. מה זה אומר על העיתון שאני (עדיין) הכי אוהבת לקרוא?

    אהבתי

  17. ללא שם הגיב:

    שם יש יותר עיתונאיות מעיתונאים. והנתון הזה בדוק. אולי גיא רולניק הוא לא השטן אחרי הכל….

    אהבתי

  18. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`אשכי נשים מסכימות להרוויח פחות

    אהבתי

  19. ללא שם הגיב:

    גם אם יעסיק מאה אחוז נשים, ישלם להן פי עשרה מהממוצע במשק, יזכה במאה פרסי פוליצר ויוכר על ידי האו"ם כשגריר של שלום עולמי עדיין תתעבו את גיא רולניק. האמת? זה כבר אבסורד. או מחלת נפש.

    אהבתי

  20. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ולווטתודה רבה, יועלה לאוויר

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s