זכרון דברים


רגע, אני המומה: אין דגלים היום? אף בנק לא תרם דגלים לעיתונים? לא סינים ולא ישראלים ולא כלום? מה נעשה בלי דגלי העיתונים? מה, יש מיתון?
מתברר שהתשובה במארקר:
"…גם בנק הפועלים קיצץ בהוצאות השיווק שלו ערב יום העצמאות: לאחר ארבע שנים שבהן חילק הבנק דגלים (בשנה שעברה הודפס על הדגלים מגן הדוד בצורה שגויה), הוחלט השנה לא לחלק דגלים. מהבנק נמסר בתגובה כי "בנק הפועלים חילק בארבע השנים האחרונות יותר מ-5 מיליון דגלים. בסקר שערך הבנק נמצא כי עם ישראל רואה בדגל ערך חשוב, ולפיכך שמר את הדגלים שקיבל בשנים האחרונות. בעקבות כך הוחלט השנה בבנק לברך את עם ישראל בקמפיין חוצות ארצי".
– –
עצמאות ידיעות (עורך: עדי גולד)
בזמן תל אביב התפרסם בסופשבוע פרופיל של גדעון סער, ופה יש ראיון איתו (רביב גולן).
איש נחמד, כבר גילינו, וזה אפילו "הראיון המקיף הראשון שסער מעניק בחייו", אבל בין כל הדיונים הפילוסופיים על הביטלס או הקיור, פורטיס או ג`וי דיוויז`ן, סחרוף או נושאי המגבעת (או להפך, לא משנה, ערבבו את הכל כמיטב הבנתכם), יש פסקה מוזרה (סער הוא גם יו"ר הוועדה למעמד האישה, והוא נישא בגיל 24):

"סער הוא איש של נשים. חבריו מספרים שהוא אוהב להקיף את עצמו בבחורות יפות, ומעולם לא סבל מחוסר פופולריות. כמו גברים אחרים מסוגו, טרנטינו למשל, שהפך את ההערצה שלו למין השני לסרטי גירל פאואר – גם סער עושה עבורן הרבה מאוד כח"כ. איך אומרים: בשביל שהתנועה הפמיניסטית תצליח, גבר צריך לעמוד בראשה".

למה לא היה אף עורך שיכול היה לעשות  delete לפסקה הזו, שאין בה שתי מילים עוקבות הגיוניות?
קורה לכל אחד, לא ביג דיל, אבל בשביל זה צריך להיות מישהו שישמור עליך. ועלינו.
– –
אני נאלצת לחזור על עצמי: נכון במודעת הפרסומת של ידיעות אתמול וכן בפרסומת ברשת ב` הובטח שצביקה הדר ידבר על הנישואים השניים שלו? אז זה מה שהוא אמר על הנישואים לליאת גנון ("אנחנו בשלב המאוהב, שאין בו תלונות").
הסוגריים במקור.
בתשובה לשאלה "חששת להתחתן שוב?" יש פסקה כללית על זוגיות טוטאלית ובלה בלה. שום דבר אישי, אפילו אני יכולה הייתי לכתוב אותה.
בקיצור, הפסיקו להבטיח למי שמתעניינים בכך, הבטחות סרק על אהבות וחתונות ובני ובנות זוג.

ופנייה אישית לצביקה הדר: לא נראה לי שהציבור, או הילדים שלך, או אשתך המאוהבת חייבים לשמוע על אהבתך לחיטוט באף.
כשמדברים על חשיפה אישית, לא מתכוונים דווקא לזה.



ומה הסיפור עם ההפניה לסמסים של מירי בוהדנה? כולה פרויקט בו נשאלו כמה אנשים על הרגלי הסימוס שלהם. לא משהו.

גון בן ארי אשפז את עצמו בספארי, כלומר בצד של החיות, ולמד לחיות עם מבטי האורחים והבמבה.
רעיון נחמד, אני מסמסת לעצמי. כתיבה אישית עמוקה יכולה לעבוד פה טוב. אולי אקרא בהמשך.

כל הכבוד לצה"ל?
סקירת ארגון קשב על חמשת התחקירים של צה"ל, שתוצאותיהם התפרסמו בעיתונות ב-22 באפריל.
המסקנה, אחרי דיווח מפורט של כל שנכתב בעיתונים היא זו:
"ההתנהלות הישראלית בעזה ב"עופרת יצוקה" מחייבת דיון ציבורי מעמיק יותר… זה כבר לא יקרה, כנראה, בסיבוב הזה של הלחימה. לא אצל הרמטכ"ל הנוכחי (שהעדיף לשלוח אתמול את סגנו להתייצב מול המקרופונים), לא באווירה הציבורית
העכשווית, גם לא במציאות תקשורתית שבה די בסדרת שיחות טלפון נזעמות מדובר צה"ל כדי להסב, תוך דקות, את הכותרות בכמה מאתרי האינטרנט לנוסח יותר מחמיא לצבא של כולנו".

רגע אחד/ הארץ (עורך: שי גולדן)
41 עיתונאים בוחרים רגע אחד בקריירה שלהם: משי גולדן שחשבו שהוא פסבדונים, דרך יובל אזולאי שנפצע "בינוני עד קשה" ביולי 2006, ועד תמונת קו 300 המפורסמת של אלכס ליבק  שהתפרסמה במהלך פרשת ועדת החקירה בנושא.
אגב, המשפט בסוגריים – "(חדשות, שפרסם את התצלום, נסגר לשלושה ימים, בשל הפרת חוקי הצנזורה)" – עלול להטעות, מאחר שהסגירה לא הייתה בגלל התמונה.

והנה הטוקבק של איתן בעניין:
"מוסף רגע אחד ובו 41 עיתונאים חולקים רגע אחד בקריירה שלהם, הוא מהמרתקים והמעניינים שצורפו לעיתון זה חודשים. חלונות קטנים לשגרת יומם של העיתונאים, עבודתם, לבבותיהם והדילמות שלהם. הייתי רוצה להתייחס באופן ספיציפי לאחד – עקיבא אלדר.
אלדר כותב על שתי ידיעות שפרסם בהפרש של 7 שנים, וכיצד שתיהן עצבנו את הסורים, ואולי אף היוו נקודת מפנה (שלילית) במשא ומתן המתהווה לשלום. אלדר לא מתחרט. הוא מתרץ ב`מרגע שהמסמך נפל לידי הוא הפך לנחלת הכלל` – טענה שאני לא מבין, שהרי זהו העיתונאי שמקשר בין המקור, יהא אשר יהיה, לבין הציבור. את המידע אני (הציבור) שואב מהעיתון, מהטלוויזיה, מהאינטרנט. אין לי גישה למסמך כזה או אחר.
בנוסף מדווח אלדר על אמריקאים שדיווחו על סורים שהתעצבנו ואיימו לנטוש את השיחות, אבל גם על אהוד ברק ש`קיבל רגליים קרות`. זכורתני שבמהלך כל פסגת קמפ דיוויד 2, אף אחד לא ממש ידע מה קורה שם, אבל כותרות העיתונים בארץ הכשירו את הקרקע להסכם שלום שיחייב את ישראל אפילו לחלק את ירושלים באיזושהי קונסטלציה. ההרגשה היתה שאם כך יהיה, ההצעה תעבור במשאל עם. באמצע משא ומתן, הצוותים דנים לא רק בסידורי השלום, אלא גם כיצד יוכלו, כל אחד לחוד, למכור את ההסכם לעם שלו. אלדר, בפרסומיו, פגע אנושות באסטרטגיית המכירה הסורית. הכבוד הסורי שנפגע בעקבות הוויתורים צריך משהו מאסיבי בכדי להתרצות, ואלדר פגע בדרך שבה השלטון הסורי היה מצליח למכור את אותו משהו לעם שלו ולליגה הערבית. אני לא מאשים את אלדר, אבל אני חושב שהיה כאן שיקול מוטעה, ואולי פטאלי.
את הסיפא למאמרו אני לא מבין בכלל. מה רוצה להגיד אלדר: בכבודם של פרטים (גולדווסר ורגב) אני נזהר, אבל בכבודה של מדינה לא ?

בנוסף: שחר אילן מרתק בהצגת דילמת דיווח על הסתה. גולדן משעשע כשהוא מנסה לשכנע שהוא קיים. אורי קליין מרגש בסיפור על פגישה עם אלילו – הבמאי פרנסואה טריפו. ליבק טופח לעצמו על השכם (בצדק). ויש עוד כמה, חביבים יותר או פחות, ועוד כמה שטרם הספיקותי".
– –
איפה אפשר למצוא את זה באתר הארץ? לא יודעת. "האתר הוא לא העיתון", כך הסבירו לי אלף פעם. מה שנקרא, לכו חפשו. אולי מתישהו, חלק מהדברים יעלו. אולי אפילו הכל, עד מחרתיים.

מוסף מיוחד, הארץ (עורך: מייקי דגן)
הנושא: תשחררו. מיני דברים שישראלים צריכים להשתחרר מהם: למשל כתיבת טוקבקים, למשל שנאת חינם. זו אמנם רק כתבת ויצים אחת מתוך הפרויקט, אבל היא מחופפת (לרעה).

ויש גם שיחות קלות עם משוחררי בקו"ם, תמיד נחמד, פרויקט עממי מצולם, ועוד שמונה כותבים על מסע השחרור שלהם: ממעין קרת, כי תמיד טוב דוגמנית בשער, דרך נרי ליבנה שמשומה הושמטה היוד משמה (בעקביות), דאה הדר, ועוד.



לחם עבודה
כפי שדיווח אתמול טקראנץ`, קונדה נסט סגרה את מגזין העסקים הנוצץ פורטפוליו, שהושק אך לפני שנתיים, או, כלשון הכותרת, כך נגוזו 100 מיליון דולר.
ותפוצת העיתונים בארה"ב ירדה בחצי השנה האחרונה ב-7.1%.

ברשתתת
על בלוגים וקרדיטים – בנענע10.
ככה זה, את נותנת 500 מילה, מתפרסמות עשר.
ועל התגובה של בני הפלוגתא שלי? לא ראויה להתייחסות.
תזכורת לזכרונם המנוון: שיחה (פוסט) שלי עם רותם דנון בנושא לפני כמעט שלוש שנים.
התכתבות (שלא ביוזמתי) עם בעלת הדבר שם מחקתי מזמן, לצערי.

בלוגלנד
הזכרתי את לוח השידורים המשונה של ynet ביום השואה, והנה כלום לא השתנה.

מה חדש בשכונה
[ממתקים] מבזק מיוחד: נשרוד את שפעת החזירים! 
[שלג] אחת משלוש: אנסטסיה סיפרה שהוטרדה מינית. היא שיקרה.


לפני פיזור
מה אכפת לי שפונטיאק יורדת מהכביש. יש לי זבוב.

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אצבעות חג. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

47 תגובות על זכרון דברים

  1. doba הגיב:

    המדינה שלנו מתקדמת – כבר לא צריך דגלים אנחנו ברשות עצמנו כל אחד ישים איזה דגל שהוא רוצה אני הולכת על אוסטרליה זה הניק שלי בקפה והכל נאמר בציניות חג שמח יקירתי

    אהבתי

  2. עממיקו הגיב:

    מה אכפת לי מהקריירה של שי גולדן או עקיבא אלדר? דווקא בעיתון כמו "הארץ" שבו ככל שאתה טוב יותר סיכוייך לעוף גדולים יותר (ע"ע שחר אילן) פרויקט על הקריירה של הכתבים נראה מעט ציני.

    אהבתי

  3. ץהנה הגיב:

    תקראי במארקר. הבנק המציא איזה תירוץ לסיבה שהחליט לא לחלק דגלים

    אהבתי

  4. דודו עזריה הגיב:

    סער הוא איש של נשים. חבריו מספרים שהוא אוהב להקיף את עצמו בבחורות יפות, ומעולם לא סבל מחוסר פופולריות. כמו גברים אחרים מסוגו, טרנטינו למשל, שהפך את ההערצה שלו למין השני לסרטי גירל פאואר – גם סער עושה עבורן הרבה מאוד כח"כ. איך אומרים: בשביל שהתנועה הפמיניסטית תצליח, גבר צריך לעמוד בראשה". אבל הצלחתי להבין את הפסקה. ברשותך אני הולך לאשפז את עצמי בוסרמיל.

    אהבתי

  5. דודו עזריה הגיב:

    שליפססתי בשורה האחרונה , צ"ל הרבה יותר מאיזו ציפי לביני ששווקה לעולם ככן גבירתי ראש הממשלה

    אהבתי

  6. קורע הגיב:

    מעין קרת יפהפיה. מעין קרת על שער מוסף הארץ זה פשוט עצוב. הלוואי שמישהו יעשה משהו.

    אהבתי

  7. עמק פרי(פרי העמק) הגיב:

    אחרי הרבה שנים ראיתי את "שרים בכיכר" ס"וס. (כל השנים אני בעצרות זיכרון אמיתיות, על אנשים אמיתים). וקראתי את עופר שלח (מעריב גברים שנופלים). פתאום הבנתי, שמאז קום המדינה בני העמק ודומיהם, נלחמו, נהרגו הקימו מדינה … ומאז ומתמיד(אלתרמן-לפיד) ישבו אנשים בת"א כתבו עליהם , שרו עליהם,שתו קפה והלכו לישון מאוחר…ככה כבר 100 שנים.

    אהבתי

  8. עמק הבכה הגיב:

    "עוד מעט נהפוך לשיר" ! כבר חודש ימים מפרסמים כל מיני זמרים נידחים, ובזכות הרוגי המלחמות עושים לעצמם יח"צנות ופירסומת?

    אהבתי

  9. מוני הגיב:

    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000445370&fid=2&nl=2 מה רציתם לקנות ביום הזיכרון? (אה! אולי דגל? וחצי תורן?)

    אהבתי

  10. qanunji הגיב:

    פוסט ציוני

    אהבתי

  11. עיתונאי הגיב:

    אני הופתעתי קצת לרעה מהמוסף המיוחד הזה. לחרדתי גיליתי שדווקא העיתונאים הצעירים שאני מכיר ולא זכו לכתוב במוסף הזה אפילו שורה הם אנשים הרבה יותר מעניינים. חבל שעורך המוסף לא טרח לחפש מישהו שהוא לא מהשמות הקבועים.

    אהבתי

  12. סולצברגר הגיב:

    ופאתטי במיוחד בחודש שבו פוטרו כמה מבכירי העיתונאים של העיתון. אגב, אני לא זוכר שראיתי מוסף אחד ששי גולדן ערך ושיש לו איזשהו משמעות או ערך. סיפור עצוב הבחור הזה. דרך אגב, מישהו קרא את הספר שלו? חוסר כשרון זה אנדרסטייטמנט למה שקורה שם. תגידו, מה קורה לכם בהארץ? חוסכים, חוסכים, אבל עדיין, אם אתם עיתון, אתם זקוקים לעיתונאים. ודווקא את זה אין לכם עכשיו. יש בעיתון הזה אולי חמישה עיתונאים פעילים, שווים, מקצועיים. הנה רעיון למוסף שעוסק בשחרור. אולי תשתחררו מהרמה הנמוכה שאליה ירדתם? סליחה על זרם התודעה, אני לא ווירג`יניה וולף אבל זה מה שיצא.

    אהבתי

  13. חדשפה הגיב:

    לאף אחד לא אכפת שעיתונאים הופכים את עצמם לאובייקטים של עצמם? שהדיווחים בהארץ ברובם נרקיסיסטים להחריד? שבסה"כ מדובר בגירוד עצמי של ברנז`אים שלא מעניינים את אף אחד פרט לעצמם? שאולי זה מסביר למה הארץ מתדרדר לתהום?

    אהבתי

  14. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ולווטחג שמח, יעלי

    אהבתי

  15. אורי הגיב:

    חלטורה ליום חג. במקום להשקיע בכתבות מגזין או בכתבות תחקיר, מקבצים כמה נבעכים שעברו במסדרון ומבקשים מכל אחד ללהג חמש מאות מלים על רגע בקריירה, רגע בחיים, רגע בשנה, רגע במדינה (מחק את המיותר). למי אכפת? אפכת למחלקת שכר, שלא צריכה לשלם שום תוספת לאף אחד. מוסף בשני שקל, מלא בטפיחות עצמיות על השכם וכולל בוקסת ליקוק לעורך (הבוס) שכותב (סוף סוף?) בעיתון משהו בחתימתו (בפעם הראשונה בשנה האחרונה, הראשונה שלו בתפקיד, כך נדמה לי). בקיצור, מוציאים שם רע לחלטורה

    אהבתי

  16. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ולווטמצאתי. תודה.

    אהבתי

  17. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ולווטאז אולי תסביר למתקשים?

    אהבתי

  18. רבי עקיבא הגיב:

    יש שם לפחות 30 עיתונאים חשובים שהיו בצמתים הכי מרכזיים של המדינה בעשורים האחרונים ומספרים סיפורים די מדהימים על ההשתתפות שלהם ברגעים האלה ואת התחת שלך זה לא מעניין? תשאל את עצמך מה זה אומר עליך.

    אהבתי

  19. מה הבעיה בפסקה? הגיב:

    ברורה מאד. בלי שום בעיות תחביר. להגיד שעורך היה צריך לעשות דליט? אין שום סיבה. הפסקה בסדר. רק רעיונית, הואיל ומדובר באיש משפחה נשוי, זה קצת צורם.

    אהבתי

  20. רבי עקיבא הגיב:

    אבל זה לא מוסף הארץ.

    אהבתי

  21. אלי הגיב:

    מעיין קרת לא על שער מוסף הארץ כי אם על שער מוסף החג. לא שזה ממש משנה. כי מעיין קרת היא בחירה קצת משעממת ובעיקר נדושה

    אהבתי

  22. חיים הגיב:

    לא מדובר בבדיחה או בהגזמה, אלא בציטוט אמיתי מפי נושא הבשורה: בשביל עיתון לא צריך עיתונאים. בשבוע שעבר כולם התרגשו שבניו יורק טיימס היתה מודעה בצורה כתבה, אף אחד לא כתב שהדה מרקר עושה כבר שנים בדיוק את ההיפך: הוא כותב כתבות בצורת פרסומות. בשביל זה באמת לא צריך עיתונאים. רק אנשי שיווק, בדיוק כמו רולניק ואלפון, שמומחים בלעטוף משהו ריק בנייר מרשרש.

    אהבתי

  23. מורה הגיב:

    אני מבקר פה מדי פעם ובכל פעם נדהם מהקנאה בעובדי "הארץ". הרי קשה לחשוב על עיתון אחר בישראל שבו יש 41 עיתונאים מעניינים, וזו כמות הכותבים שתרמו למוסף של גולדן. עקיבא אלדר, לילי גלילי, יובל אזולאי, עמוס הראל, זאב סגל (על פגישתו עם בן גוריון), מירב ארלוזורב (על מלחמת יום הכיפורים) וכן, גם דב אלפון שכתיבתו אכן היתה חסרה, כולם עניינו אותי. אחד מהם הוא שחר אילן, בוודאי לא המעניין שבהם, חבל שהוא פוטר. אבל אם מישהו מבין ה-41 האלה היה צריך להיות מפוטר, טוב שזה הוא ולא גדעון לוי או אלוף בן או דורון רוזנבלום. אגב, אם הבנתי נכון את שנכתב כאן אתמול, הוא לא פוטר עכשיו בניגוד לטענתך, אלא לפני חצי שנה, והסכימו להמשיך לשלם לו שכר כל הזמן הזה. אני מציע שתשמור אם כן את הרחמים שלך למישהו אחר. קרוב ל-4,000 מורים פוטרו בשנתיים האחרונות, לא הציעו להם אפילו חודש שכר אחד נוסף. המוסף "תשתחרר" היה חביב, אבל אכן חלש יותר. יחד עם זאת, יש גם דיון ביחס לפלסטינים על רקע מאמר המערכת של הארץ מה` באייר תש"ח שהיה מרתק, במיוחד המאמרים של עמוס שוקן ותום שגב. והעיקר – זה העיתון היחיד שיש בו תרבות במובן האמיתי של המלה. גלריה של חג היה מדהים ממש, ראיון עם אריכא שלא דיבר כאן 25 שנה. תרבות וספרות ליום העצמאות מעולה, עם טקסט גנוז של תרצה אתר שממש מרעיד לב. מוסף ספרים היה בינוני, אבל באיזה עיתון אחר יש שני מוספים ספרותיים? הרי בידיעות ומעריב כבר מזמן ביטלו את המוספים הספרותיים לחגים, וגם בסופי השבוע הבליעו אותם במוספי הבידור. אני מבין את כאבם של המפוטרים מהארץ, ובוודאי את התחושה של העיתונאי הצעיר מהארץ שלא מבין למה נתנו רק לגדולים לכתוב. אבל בעיותיכם האישיות, מרתקות ככל שתהיינה בעיניכם, אינן באמת כה מיוחדות. הארץ הוא כן מיוחד.

    אהבתי

  24. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`איתיעופר שלח איבד עין במלחמת לבנון

    אהבתי

  25. ללא שם הגיב:

    לך. לפריקת זעם ושנאה רבה. חבל, זה עלול להביא למחלות רבות לא עלינו. גולדן חסר כישרון? סיפור עצוב? לא משמעותי? מצחיק. לעניות דעתי (וכנראה שאני לא לבד), גולדן מוכשר מאוד. הכתבות שלו שנונות, חדות ומלאות תובנות. מהסוג שיכול להועיל גם לך. מצד שני, חסרי חוש הומור וחיים זקוקים בעיקר לפריקת זעם ולכן – חדר כושר או ריצה בחוף הים הם הדבר המומלץ.

    אהבתי

  26. רבי עקיבא`~$~~$~לא וירג הגיב:

    גם אני לא ממש בקטע של גולדן. אבל מה לעשות שהבחור מוכשר. השנאה שלך להארץ קצת העבירה אותך על דעתך.

    אהבתי

  27. סמדר הגיב:

    מצאתי אותא מתחבא בכתבה של שי גולדן. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtWin.jhtml?itemNo=1081767&contrassID=2

    אהבתי

  28. סוד-כ הגיב:

    בפרויקט של הארץ האייטם של שטרסלר היה מרתק. שטרסלר מספר על אחד הסקופים הגדולים של העיתונות הכלכלית, חשיפת תנאי הפרישה המופלגים של יפת מבנק לאומי. מה שמטריד הוא שעל פי שטרסלר לכל החשיפה היה מקור אחד (!) שאנחנו לא יודעים את מהימנותו. שטרסלר לא עשה `הצלבת מקורות` כמו שלומדים בשיעור שני בתקשורת. שטרסלר מספר איך הוא התקשר לקבל תגובה מיפת והאחרון לא הכחיש, דבר שהספיק לשטרסלר להבין שהסיפור נכון. אני זוכר שפעם התייעצתי עם עורך הדין של העיתון לגבי איזה אייטם. הטיעון שלי היה: ביקשתי ממנו תגובה והוא לא הכחיש. העו"ד המנוסה השיב: הוא גם לא הכחיש שהוא דרקון ירוק עם זנב. האם הייתי מפרסם במצב עניינים כזה? כנראה שכן, אבל רק אם המקור ממש ממש טוב וגם זאת במלוא ההסתייגויות.

    אהבתי

  29. סולצברגר הגיב:

    יכול להיות שגולדן אכן כשרון ברמת על, מאוד יכול להיות שהעיתונות הישראלית ועולם הספרות העברי מעולם לא נתקלו בתופעה כזאת, אני נוטה להאמין שאם הוא אומר את זה, זה כנראה נכון, אז למה, למה, למה, זה לא בא לידי ביטוי במוספים שהוא עורך ובספר שהוא כתב? היכן, אני שואל, מסתתר הכשרון הזה? לניו יורק טיימס, אגב, אני לא מזמין אותו. לנו יש שם עיתונאים אחרים, קצת פחות כשרוניים אבל הרבה יותר טובים.

    אהבתי

  30. דודו עזריה הגיב:

    סהר מאוהב שלא לאמר מעריץ נשים על יופין וחוכמתן ועל כן המעטפת שלו כללה הרבה מאוד נשים. כשם שטרנטינו תרגם את הערצת הנשים שלו לסרטי גירל פאוור כך תרגם סהר אותה לחוקיים פמינסטים בכנסת. הרבה יותר מאיזו ציפי לביני ששווקה לעולם כן גם גבירתי ראש הממשלה

    אהבתי

  31. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`שולמיתזו פסקה מטופשת

    אהבתי

  32. עממיקו הגיב:

    זה כמו הבדיחה על הזבוב שנחת על אוזנו של הפיל ואמר לו: "ראה כמה אבק אנחנו עושים". מה בדיוק העיתונאים עשו? בנו? לחמו? טוו קשרים? לא. הם בסך הכל דיווחו על עשייה של אחרים, אז ללכת ולטפוח לעצמם על השכם? נו, אם אין מה לעשות…

    אהבתי

  33. ללא שם הגיב:

    תגובת בנק הפועלים היא תגובה פאסיבית-אגרסיבית גאונית. מישהו במחלקת יחסי ציבור שנדרש לתגובה על מה פתאום אין דגלים קם על צד שמאל.

    אהבתי

  34. ולווט הגיב:

    היא פשוט נונסנס מוחלט, רעיונית, כולל ההשוואה לטרנטינו, כולל הקלישאה גבר של נשים.

    אהבתי

  35. ולווט הגיב:

    אבל אני מוכנה לקבל את ההסבר שלך. זאת ועוד: בנק הפועלים לא חייב לנו או לעיתונים כלום. רוצים העיתונים לחלק דגלים? שיעשו את זה בעצמם. זאת ועוד ועוד: יש עוד תאגידי ענק בישראל חוץ מהפועלים שיכולים לנפק דגלים.

    אהבתי

  36. רבי עקיבא הגיב:

    אבל לומר על עתונות "בסך הכל מדווחים על עשייה של אחרים", זה לא להבין שום דבר בעתונות. וכמובן שמעורר את השאלה אם זו דעתך על עתונות מה אתה עושה בבלוג תקשורת? גולש גלים? סורג כיפה? לאיפה אתה חושב שנקלעת מיקו עממיקו טמבליקו פתתטיקו? אני אגיד לך לאיפה אתה חושב שהגעת: לכנס שנאה לעיתון "הארץ" ולכל מי שעובד שם שהוא לא אתה או אחד מחבריך המפוטרים. מה אתה חושב שלא שקוף שגם אם הארץ היה מפרסם את סקופ המילניום היית אומר "אלפון הבן זונה ורולניק השטן הרסו את הארץ?" תנועת שונאי הארץ בבלוג הזה היא בדיחה ממש. כנראה שמדובר בסופו של דבר בשני מפוטרי דסק אובססיביים במיוחד. ולא, אני לא עיתונאי בהארץ.

    אהבתי

  37. סקוויד הגיב:

    זה מעציב אותי. בכל זאת, עצמאות וכל זה

    אהבתי

  38. ללא שם הגיב:

    כמה פעמים תחזור לכאן בשמות בדויים ותטנף על הארץ? כמה? אפשר להעביר ביקורת – ולפעמים אתה גם אומר דברי טעם, אבל לטנף כל הזמן ועל כל אחד מהארץ, רק כי אתה שטוף שנאה? המוסף הזה היה גרוע? די. מעריב ראית היום? ידיעות קראת? מילה אחת שנדפסה שם מתקרבת למוסף הזה? די. גולדן חסר כישרון ברמות מביכות? ברמות עצובות? די. באמת די. אתה הופך לבדיחה.

    אהבתי

  39. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ללא שםגולדן, תפסיק לטקבק בעילום שם

    אהבתי

  40. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`דוויקססקוויד, אתה בעצמך טרול. לא סיפרו לך

    אהבתי

  41. rikyc הגיב:

    המוסף "רגע אחד" מקורי, מרתק, תענוג לחג. כל הכבוד גולדן. הטור של רן רזניק חזק מאוד, וגם ירון פריד . אני אמשיך לקרוא הלילה.

    אהבתי

  42. בתיה הגיב:

    מרענן, מקורי ומהנה מאוד. הכתיבה של גולדן משובחת וכל הנשמות הטובות פה פשוט מעוררות קבס.

    אהבתי

  43. ללא שם הגיב:

    למרות כל השינויים שהוא עובר הארץ הוא עדיין העיתון הטוב ביותר עם העיתונאים הטובים ביותר בישראל

    אהבתי

  44. ולווט הגיב:

    "הוא גם לא הכחיש שהוא דרקון ירוק" – כי לא שאלת אותו. אם היה נשאל ולא היה מכחיש, יש מצב, שאולי, הוא באמת דרקון ירוק.

    אהבתי

  45. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`ללא שםתודה (:

    אהבתי

  46. ללא שם הגיב:

    תחליף את הניק, טרול

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s