אצבעות שחורות 27.3.9

כל האזרחים ייכנסו למרחב מוגן ב-2 ביוני. אז מה? מה הגליק? כותרת ראשית? אפשר לחשוב (ידיעות). זה כדי להרגיע אותנו, אף שלאף אזרח במדינה לא תהיה ערכת מגן עד 2013? ובשביל מה מתרגלים באילת חלוקת ערכות כאלו, אם ממילא אין?

ואילו המתחרה (מעריב) מחפה על העובדה שלא הגיע למתקפה בסודן ביום חמישי, ומבטיח גילויים חדשים על האירועים.


– –
סליחה, טעינו
צה"ל מודה שרבע מהרוגי עופרת יצוקה היו חפים מפשע.
לפי ידיעות, צה"ל מדבר על 1,166 הרוגים, מתוכם 709 מחבלים.
מרכזי זכויות אדם טוענים, מנגד, שנהרגו 1,417 פלסטינים ומתוכם 926 אזרחים.
– –
תיק כרמיה עומד להיסגר
ידיעות ומעריב – ע` 6
הארץ – הפניה בשער+ע` 6
גלובס – הכי פיוטיים: "מתנת חג לאולמרט"
(אבל לא נורא, עוד 3 פרשיות תלויות ועומדות: טלנסקי; ראשונטורס ומרכז ההשקעות). עוד יהיו ימים יפים לכותרות ראשיות.
– –
7 ימים
(אחח, פרוספריטי הפסח, 160 ע`, שער כרומו, מודעות כרומו, אי-אי-אי, איזה ימים. ואם לא די בכך יש גם חלק ב`, עוד 48 עמודים ובהם כוכבי העיתון כותבים על תל אביב שלהם, לרגל 100 שנים לתל אביב. זה לא קצת מקומוני כזה? לא היינו שם?).
– –
אספה פלד-אלימלך כותבת על הקוקונינג (Cocooning), ההסתגרות בבית כתופעה חברתית. אני לא יודעת על אילו נתונים בדיוק היא מתבססת, למעט העובדה שרוב משקי הבית מאובזרים במחשבים ומחוברים לאינטרנט. זאת אומרת, לא נערך פה שום סקר, לא נבדקו מגמות או טרנדים מספרית.
כן, יש דיווח של כוהנת הטרנדים האמריקאית פיית פופקורן, שכותבת על כך כבר משנות השמונים, ויש מחקר שערך פרופ` מולי להד, שהעלה שבזמן האינתיפאדה השנייה 58 אחוז מאזרחי המדינה הפחיתו את היציאה מהבית לאותה תקופה. אבל חוץ מזה, אין שום דבר עליו אפשר להתבסס.
ואני אומרת את הדברים כקוקונרית ותיקה, המוקפת חברים (טוב, לא מוקפת, כמה חברים כבר יכולים להיות לאדם כמוני) חובבי בית.
– –

מרב בטיטו מראיינת את נעה רוטמן, הנכדה הלאומית. הסיפור מעניין: מיזם טכנולוגי ישראלי פלסטיני: "מיזם שמביא את שולחן העבודה מהמחשב שלך, על כרעיו ועל קרבו, לכל מקום שבו תהיה".
אין לי מושג עד כמה מדובר בנחיתה הבאה על הירח ההיי טקי, אבל אני בטוחה בדבר אחד: אלמלא רוטמן הייתה הפייס שמאחוריו, סיפור המיזם היה נגמר בע` 35 במארקר.
אחר כך מדברת רוטמן על צורת העבודה שלה, על המיזם בכלל, ועוד כמה משפטים על הבעל (שנחקר על פעילותו כאחד מעוזרי אולמרט), ועל הילד בן החודשיים וחצי. רוטמן עושה עבודה מצוינת בשיווק ויח"צ לחברה, גוסט, בכתבה. אלא מה, כרגיל, היא נמכרת לציבור כמשהו אחר לגמרי:

"נכדה ואמא", כך הכותרת, והקוראים מצפים לאיזשהו ראיון רגשי, עם הקבלות לרצח הסב, וראיות כי נתגלגלה נשמת המנוח לזו של בן-נכדתו.
– –
היגיון צרוף
"חברת גוסט מהווה כעשרה אחוזים מכלל תעשיית ההיי טק הפלסטינית, אם יש כזו בכלל" (הראיון עם נעה רוטמן).
– –
צרות בכותרות
"השיבה הביתה" (לכתבת הקוקונינג)
"הנסיכה על העדשה" (לכתבה על שרה פרגוסון)
"ג`ינג`ית" (כותרת הפניית התוכן לכתבה על פרגוסון, כותרת שבקלות אפשר היה להעניק לכתבה על רוטמן בשבוע אחר)
– –
המוסף לשבת
נחום ברנע משתמש גם הוא במטאפורת האח הגדול, ולוקה באברמוביצ`יזם. בסוף מדורו הוא מספר על שני חמושים שנתפסו בנגב, ומסביר ש"הם לא חמושים סתם – הם חמושים VIP"
למה הכוונה?
– –
תרבות מעריב
חיים בוזגלו יורד על מבקרי הטלוויזיה האשכנזים ועל הזכייניות. כן, אני יודעת שיש אפליה, אבל אני לא בטוחה שהיא נמצאת במקומות עליהם מדבר בוזגלו, המשוכנע שרק אי-אשכנזיותו הביאה לכך שפה ושם לא חפצים במרכולתו.
אני לא אומרת שההחלטות שמתקבלות בטלוויזיות נכונות כולן ומדויקות וראויות, אני רק אומרת שאין לשאלת המוצא קשר לכך.
– –
חוץ מזה הכתבה מה-זה השתבשה והשתבצה בכל מיני אותיות, למשל נ`, מיותרות.
– –
ועוד נגד הזכייניות
אורי שנער, שהיה נשיא קשת מתראיין ל-G, משוכנע שהיה עושה הכל יותר טוב, ומבקר את התנהלות הזכייניות בכל תחום: מזו המשאבית ועד היצרנית, מהיחס לריאליטי ועד צמצום הדרמות.
– –
בחזרה לילדות
איזה אושר, אלפי פאטן, הילד בן ה-13 שלא ידע מה זה "פיננסי" הוא לא אבי התינוקת הבריטית שנולדה לא מזמן.
נו, ילדותו ניצלה והוא יוכל להתבגר בשקט.

– –
ידיעות תל אביב
בפרויקט מיוחד: 100 המשפיעים, האנשים שעושים את תל אביב למה שהיא.
אני באמת שמחה להיות חלק ממאה המשפיעים, אבל בכל הכנות, אני מקווה שההשפעה שלי חורגת מגבולות תל אביב, עם כל אהבת הנצח שאני חשה לעיר.
וכמו שקראתי בטוקבקים: אולי תעלו מחר את כל הרשימה?
גם יאירוה נמצא ברשימה. שני בלוגרים? כבוד.

– –

7 לילות
"
גדי טאוב לוקח את רענן שקד לסיבוב במועדוני החשפנות של אלנבי" כך בהפניית השער, אותה הבנתי ליטראלית: טאוב לוקח את שקד לצ`ייני טור.
זהו שלא. מדובר בראיון המופיע במדור הספרות על אודות הספר החדש של טאוב.
בסדר, אז קראתי, אבל למה להבטיח הבטחות בעלמא?
– –
צרות בכותרות: "בריאן כוכב עליון" (ראיון עם בריאן אינו)
– –
מוסף הארץ
(112 ע`)
מדור אוכל חדש יש בעיתון, במקום זה של אייל שני ומירי חנוך, אולם בעמוד התוכן שכחו להחליף את הישן בחדש.

ובכלל, שאלה: האם מדור אוכל חדש אותו כותבים האייקונים חיים כהן ואלי לנדאו שווה שער? שהרי מה מככבת על השער? יצירתם של השניים, כלומר המתכון השבועי: טליאטלה עם חסה ואפונים.
קריסת ההיררכיות. שבוע ציון ברוך על השער, שבוע נוסף לוקשן.


– –
האח הגדול של האח הגדול
עמנואל רוזן התריע (או יחצן, תלוי בהגדרה) בתיקתק שורת האחרון, שאף שהוא עוסק זו הפעם השנייה בתוך שבועות ספורים במפגעי הריאליטי (1. על בוגר לרדת בגדול; 2. בחמישי האחרון על תשוקת העיתונאים לאח הגדול)  הוא יגיש באולפן שישי כתבה (שנייה בחצי השנה האחרונה) פרי עטו על האח הגדול. כלומר על מנחם בן. מתאים פיקס: ערוץ 2, קשת, עוד 15 דקות שידור שבעצם מהוות קד"מ היסטרי לתוכנית.
אז זהו, העובדה שרוזן מודיע שהוא הולך לעשות את זה, שהוא משתף פעולה עם מפעל הענק מגלגל המיליונים של האח הגדול, מהלל ומשבח ומאדיר את שמו ואת גיבורו, מנחם בן, לא מכשירה את השרץ. איך אפשר לפסוח על שתי הסעיפים, לרקוד על שתי החתונות ולג`נגל בשני הכובעים? אתה לא יכול גם לבקר את העיסוק האובססיבי בתוכנית וגם לעשות אותו דבר בדיוק. זה מציג אותך באור מגוחך ולא אמין. את מה אתה מבקר בדיוק?
 

אבל רוזן הוא לא היחיד. ירון פריד כתב על כך כבר אתמול כבר אתמול (בעודו מכסח את ידיעות מבלי להזכיר את שמו), בעוד ידו השנייה מקלידה במרץ דיאלוג בדיוני של יושבי הווילה למוסף הארץ התפוח, ארוז בארבעה עמודים תמימים.
מתי יגיד דב אלפון חטאתי, פשעתי, כן, גם בעיתוני אנחנו עוסקים ונעסוק בריאליטי עד צאת נשמת אחרון קוראינו?

רוצה לומר שאף אחד מכלי התקשורת, תוכניות ביקורת התקשורת וכל מה שמסביב לא יכול לבקר את ההתעמקות בריאליטי יותר, ולעסוק בצקצקת, מאחר שכולם שותפים לפשע במירכאות. והעובדה שיפגינו מודעות עצמית לא תועיל כהוא-זה.
– –

וגם בני ציפר, אם כבר הארץ, מכנה את מנחם בן "ראש קלווסה זנוח".
– –
בלוגלנד
500 אמבולנסים ל-29 נוסעים? פאק.
זאת ועוד: כן נסע ולא קן.
– –
רועי (צ`יקי) ארד נפגש עם שועי פוליטיקה במשרצי האלכוהול התל אביביים.
– –
יותם זיו מסכם את שתולים.
– –
מה חדש בשכונה
[ממתקים] שדרות שלא הכרתם.
[שלג] נמצא הקשר בין המירוץ למיליון לשואת יהודי אירופה
[אפ.צה בלוגים] המיטב
– –
מח` הגהה
מי למעלה מי למטה
בידיעות הציגו את היתרונות והחסרונות של התוכנית לחילוץ טייקונים (עמ` 8).
לתשומתכם: אגודל הפונה למעלה מסמן תמיכה ואילו אגודל המוטה אלא הקרקע מסמן התנגדות.

– –
מאיזה עדה הוא, הקורא הרב תרבותי? אני מקווה שלא אשכנזי, שבוזגלו לא יכעס.

 
– –
מח` מכירות
מדי כמה ימים, כשאני מנקה את דואר הזבל אני נתקלת באיזה מייל מחבר/ה קולגה שהודח לשם על ידי ג`ימייל. הבוקר ראיתי את הפרסומת הזו למתוק מתוק, חברה חדשה לזרי ממתקים, שנראים לכאורה קצת פחות מזיקים מאחרים.
– –
טוקבק/ אנורקסיה
אף שנמחק הטוקבק הקודם, לכאורה, של אח של רותי זוארץ, הנה אחד חדש (40):
אחיה של רותי 
(24.03.09):
שוב שלום,
החלטתי לשוב ולכתוב את הצד שלי בסיפור המעשה שנקרא רותי זוארץ ומסעה בעולם ההרס העצמי שלה. ראשית, רותי קיבלה חום ואהבה וגדלה במשפחה נורמלית שנתנה לה את כל הכלים להתפתח ולפרוץ לדרכים חדשות (ראו ספר
ועיתונאית תקשורת מהשורה במשך 15 שנים לפחות).
בשנים האחרונות הסבה רות גיהנום לבני ביתה כולל קריאה לי בשעות לא קונבנציונליות של היום התעלפויות במקומות לא סבירים כגון הקמארי, בביתה בתל אביב ובכל מקום  אחר. כמו כן שיש לציין (ולא שאני מתבכיין) שהיא לא מסוגלת לטפל בעצמה כלל וכלל לא מבחינה פיננסית ולא מבחינה בריאותית. היא שכחה לציין ביומן מחלתה שהיא אמרה לרופאה הפסיכיאטרית שהיא תכננה לבלוע את כל הכדורים שנמצאים אצלה בארון והאמינו לי ידידי מדובר בשקית שלא היתה מביישת מחלקה בבית חולים פסיכיאטרי.
שנית, בנוגע לצעדים כנגד המדור העורך "האמיץ" שלא מצא לנכון לשוחח עימי עד עכשיו לא בטלפון ולא בשום אמצעי אחר. אז תבינו, חברים, שאם תיקלעו למצב שחלילה יש חדירה לפרטיות שלכם דרך כלי כגון האינטרנט כפי שקרה במקרה הנ"ל באמצעות פרסום היומן הזה, הכתובת היא אך ורק בית משפט.
אני קורא לך עורך יקר. גרמת נזק וחתכת בבשר החיי של שני אנשים.
הפסק עם היומן המסולף הזה ומיד אתה לא באמת מכיר את כל האמת.
(הגהתי מעט)
– –
לפני פיזור
נפלאים החיים בלי גבס. וגם תגובת ביה"ח.
– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –
– – – – – – – – – – – -מודעה– – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – – –

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה קצה האצבעות. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

68 תגובות על אצבעות שחורות 27.3.9

  1. superwoman המקורית הגיב:

    אציין בעצב כי מדור הבישול החדש בהארץ התחיל ברגל שמאל. המדור של מירי חנוך ואיל שני לא חף היה מבעיות: הצילומים גרועים במיוחד, והמתכונים לעיתים מצויינים ולעיתים מופרכים לחלוטין (עוגת בשר ופרג לדוגמא – אולי זה טעים, אין לדעת, וכנראה גם לא אדע – אין סיכוי שבנאדם סביר יגש להכין מתכון שכזה). אבל על הכל חיפתה כתיבתה החיננית, המצחיקה והכנה של מירי חנוך. בשביל זה מוכנה הייתי לסבול את כל השטויות המבושלות במיץ עגבניות (מכמה שיותר סוגים) של שני. והנה מגיע המדור החדש. צילומים גרועים. כתוב מסורבל. מעשיה לא מעניינת במיוחד על מסע למחלבות איטלקיות שאין סיכוי שנגיע אליהן ומתכונים מוזרים בעליל. וכל זה על השער. סליחה ולווט שאני מרחיבה כל כך בעניין מדורי הבישול, אבל לא פעם זה העמוד היחידי שראוי לקרוא בעיתוני סוף השבוע. (זה וכמובן הכפולה המתארת את המציאות מבעד לעיניה של מרים בנימיני). תוחזר מירי.

    אהבתי

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`בת הטוחןכמו עשכיו = כמו עכשיו, כמובן

    אהבתי

  3. מעצבן, אה? הגיב:

    היית מקבלת התייחסות אחרת לדברים שלך. אבל גם להעביר ביקורת, גם לדרוש תשובה, גם לקבל תשומת לב ספציפית לדבריך וגם להתעקש שהם נאמרו בנימה כזו ולא בנימה שהובנה, ואת כל זה לעשות תחת "ללא שם"…? חשבת אולי שמשהו בהסתתרות שלך מוסיף לכל זה הילה קצת מרגיזה? (ומי אני? מה זה משנה? אין לי שם. לא בא לי לספר לך מי אני. מעצבן, אה? תתמודדי!)

    אהבתי

  4. אסקלנטה הגיב:

    של שתי הקודמות לי על דנה ספקטור. ממש לא. וגם הביטויים כמו "חוסר התפקוד ההורי שלה" ו-"כמה טמבלית את יכולה להיות" (סופרוומן המקורית) נראים לי לא לעניין, וזה בלשון המעטה. האם חטאה בכך שהיא משתפת אותנו, הקוראים, במחשבות שלה על האמהות וכל מה שבא אתה? בעיניכן כנראה שכן, כי אתן מבקרות את התנהגותה ה"לא ראויה", במקום להתייחס לכתיבתה ולכנות שבה היא חושפת את מחשבותיה והתלבטויותיה. אני לא מכיר את דנה אישית, אבל אני בטוח שהיא יודעת לא פחות טוב מכן מה נחשב כנכון (אגב, בתקופות שונות דברים שונים נחשבים כ"נכונים"), ובכל זאת היא "מעיזה" להרהר הרהורי כפירה ולעשות טעויות, ואף משתפת בהם אותנו הקוראים. ממש לא בסדר, צריך להסביר לדנה הזאת פעם אחת ולתמיד מה זו אמהוּת ושתפסיק לבלבל את המוח לנו, האימהוֹת שיודעות. ובכלל, אולי שתיתן את הילדה שלה לאימוץ וזהו. מכיוון שאנחנו עוסקים כאן בתקשורת, עדיף שתתיחסו לכתיבתה של דנה ותשאירו את הפסיכולוגיה בצד (ואת זה אני אומר אפילו שאני פסיכולוג).

    אהבתי

  5. בת הטוחן הגיב:

    לאדוני הפסיכולוג שלומות, האם לטענתך אסור לבקר את מי ש"כותב בכנות"? זוהי טענה מוזרה, יש להודות. תאמין לי שכבר כתבתי הרבה דברים בכנות, ואף על נושאים רגישים ואינטימיים, ואף על פי כן חטפתי תגובות מכאן ומכאן. מה שאתה קורא לו "התנפלות" לא היתה על טעויותיה של דנה כאם. מי אני שאטיף לאמהוּת מושלמת. אני רחוקה מלהיות כזאת, תודה לאל. "התנפלות" היתה, על שני דברים שקשה להאמין שדנה לא מבינה אותם. א. היא מחלקת את האמהות לשתי קבוצות. בלבד. או שאת אמא לא- מתפקדת (כמוה), או שאת אם טוטאלית שמדברת אל ילדייך לעולם בשקט מופתי ומאכילה אותם שוקולד חרובים וקינואה. ב. מה, היא באמת לא יודעת שמותר לחנך ילדים ולהציב להם גבולות? היא באמת חושבת ש"הורות סטייל 2000" זה לזרום עם ילדיך בשאנטי ולעולם לא להכניס בהם איזו שאגה בריאה ולהעיף אותם למקלחת ולכעוס עליהם כשהם מתחצפים ולהודיע להם חד משמעית שמשפחה זה לא דמוקרטיה? שעד גיל 18 אנחנו אחראים להם ולשלומם ואנחנו עושים את ההחלטות החשובות? ועוד כל מיני דברים שלא ממש רלוונטיים לגילה של ילדתה הקטנה של דנה.

    אהבתי

  6. rikyc הגיב:

    ולבן. קשה לי להיות אובייקטיבית כאן, כי דנה חברה קרובה. אני מסכימה מאוד עם אסקלנטה, ואני רואה את דנה עם הבת שלה, היא אמא נהדרת, אני לא מקבלת את הביקורת, למרות מה שהיא כותבת, יש לעשות הפרדה בין המחשבות הפנימיות לבין תפקוד. צריך להבין שהחלוקה בין אמהות טוטאליות ולא מתפקדות – שגם אני עושה אותה לא מעט – לא נובעת משטחיות וילדותיות אלא מאשמה מציפה, ומכמיהה בעצם להיות טוטאלית בעצמך, וחוסר אונים מול היעדר היכולת להיות כזו, כמו בפנטזיות. לא רוצה להפוך את הבלוג לקורות האם האובדת עכשיו, אבל אני אסירת תודה לדנה שכותבת בשבעה ימים את המחשבות הקשות האלו, שפוקדות גם אותי. החלוקה לשחור ולבן הכרחית לעתים בגלל אופיו של הטור.

    אהבתי

  7. ולווט הגיב:

    שהרי אני, בין שאר המגרעות שלי, לא מסוגלת לקרוא מדורי בישול. אם את רוצה, את מוזמנת לכתוב מדי יום (!) או פעם בשבוע ביקורת על מדורי בישול.

    אהבתי

  8. סקוויד הגיב:

    מאיפה הן מגיעות? לדעתי, ספקטור ודומותיה שואבות את כל מה שהן יודעות על החיים מהתקשורת ומסדרות טלוויזיה. שם באמת יש פעמים רבות חלוקה לשחור ולבן, אבל בניגוד למה שאת חושבת, ריקי, אפשר לכתוב גם עם ניואנסים. זה אפילו מומלץ. ברור שלספקטור זה קשה, אבל יש כותבים שמצליחים לשזור בכתיבתם גם נימות מעודנות יותר – יש הרבה מאוד גוונים בין השחור ללבן. יכולת השירבוט המוגבלת של ספקטור בהחלט אינה מחייבת אחרים.

    אהבתי

  9. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`superwoman המקוריתאשקול זאת 🙂

    אהבתי

  10. superwoman המקורית הגיב:

    אין לי שום יומרות לדעת מהי האמהות הנכונה. יותר מזה: אני לא חושבת שמישהו יודע מהי הורות נכונה, ומה צריכות אמהות לעשות. אני האחרונה שיודעת, ומצבי חוסר האונים, הזעם והדיכאון שנתקלתי בהם במהלך קריירת ההורות שלי לא נופלים, ואף חמורים מאלו של דנה ספקטור. ובכל זאת: ההתעקשות של דנה להתנהל כמו ילדה קטנה שצמאה לתשומת לב, אפילו מול ילדה בת שנתיים מוציאות ממני את הטוקבקיסט שבתוכי. ולריקי: אם דנה היא אמא כל כך נהדרת, למה אני אף פעם לא קוראת על זה במדור שלה? אולי בגלל שזה לא מתאים לתדמית שהיא מנסה לתחזק?ואז השאלה היא: איפה הכנות המפורסמת שלה?

    אהבתי

  11. ללא שם הגיב:

    סיר לחץ. הא הא הא

    אהבתי

  12. סקוויד הגיב:

    לגלגי דנה, לגלגי. יו גו, גירל

    אהבתי

  13. ללא שם הגיב:

    לתומי חשבתי שכל עוד הדברים נאמרים לגופו של עניין, זה קצת פחות משנה מי כותבת אותם.* הסיבה היחידה בגלל לא טרחתי להכניס שם משתמש היא עצלות של סוף השבוע, לא כי אני "מנסה להסתתר" או משהו כזה, ומשם זה כבר המשיך בכוח האנרציה. אני כבר מזמן לא כותבת בשום מקום (לא בתשלום, לפחות) ולא שייכת לשום גוף תקשורת, לא תקפתי את וולווט (לא חשבתי שהדברים יכולים להתפרש כתקיפה כלפיה, האמת) ולא אדם קונקרטי או כלי תקשורת ספיציפי כזה או אחר. כיוון שכך, לא חשבתי שהשם אשם, או משנה. * מצחיק, מצד אחד אנחנו מקדשים את זכותנו לאנונימיות ופרטיות ברשת, ואוי לו למחוקק או לאתר שינסה לפגוע בכך. מצד שני, אנחנו מרססים כל מי שבאקט רטרואי חוזר כמה שנים אחורה ולא מגיב בשמו.

    אהבתי

  14. ולווט הגיב:

    לא כעסתי, לא נעלבתי, רק רציתי להגן על הקוראים כאן, שבאים מכל מקום ומכל מגזר ושכבה, וממש ממש ממש לא רק עיתונאים. בסדר? מקובל על כולם?

    אהבתי

  15. rikyc הגיב:

    אני לא. רק מהצד רואים את זה לצערי, גם לי קשה לראות את הטוב באמהות שלי. וכן, זה אנושי, זה נורא מעליב כשילדה בת שנתיים רוצה רק את אבא, קורה לי כיום וזה מעליב.

    אהבתי

  16. בת הטוחן הגיב:

    ולא אכפת לי מה אומרים הפסיכולוגים, שאין דרך אחת נכונה להגיב לזה. אפשר להגיב בקוּליות, להמשיך להראות לילדה שמתים עליה, ולחכות לשינוי. ואפשר גם להגיב בהיעלבות בריאה לגמרי ולא להסתיר את זה ממנה. הכל אנושי, הכל לגיטימי, ולא כל תגובונת שאינה עולה בקנה אחד עם האידיליה של הפסיכולוגים – גורמת נזק לילדה. מדובר ביחסים.

    אהבתי

  17. בת הגיב:

    "אני שונא/ת אותך" אני עונה ב"גם אני אוהבת אותך". האמת היא שזה מוציא אותם מהכלים… ( :

    אהבתי

  18. סקוויד הגיב:

    זה רק מראה שדי פשוט להתמודד עם העלבונות שמטיחים בכן תינוקות בני שנתיים… וברצינות, אם אתן נעלבות מתינוקות, מה תעשו מול טוקבקיסטים מושחזים?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s