זהירות מהגאפ


בדידותו של הנשיא למרחקים ארוכים
– –
בידיעה שהתפרסמה בשתיים בלילה באתר הארץ, וזו גם הידיעה הפותחת בשער הארץ, כתוב שהמשטרה ביקשה ממזוז היתר לחקור את ליברמן, ושהוא "אמור לחזור היום מחו"ל".
לעומת זאת, הכותרת בע` 5 היא "ליברמן חזר מהחופשה המסתורית הישר לקלחת הפוליטית"
שינוי אחד קטן היה הופך את הכותרת לתקינה: "ליברמן חוזר מהחופשה…"
בידיעה, עליה חתומים ארבעה כתבים, מנסים הללו להתחקות אחר מעשיו של ליברמן בבלארוס.
למה זה לא שלח העיתון איזשהו עיתון כתב לבלארוס לבלוש אחר ראש המפלגה השלישית בגודלה בישראל, שיצא לחופשה יום לאחר הבחירות, כאילו היה איזה משוחרר טרי מגולני שיום אחרי הבקו"ם כבר עלה על הטיסה לתאילנד?
ייתכן שטס לחפש את גיבורת רושל רושל הסרט הסיינפלדי, על אודות
"A young girl`s strange erotic journey from Milan to Minsk"
– –
ברפאלי מוחרמת בדובאי?
במעריב ובנרג` כתוב שדובאי החרימה את כל גיליונות בגדי הים של ספורטס אילוסטרייטד, בגלל הצילומים של ברפאלי.
עדכון: בינתיים הוסרה הידיעה מהאתר, אבל הנה צילומסך.

 
 
זה אמנם לא נשמע מופרך במיוחד, אבל הידיעה המקורית מופיעה באתר אחד בלבד, The Sportsman`s Daily, שמגדיר את עצמו כאתר סאטירי של חדשות ספורט; בסוף הכתבה המקורית בהפינגטון פוסט כתוב שמדובר בסאטירה.
– –
האינטרנט הזה, תעיפו אותו, בפקודה!
מי שמאשים אותו עכשיו הם קציני הצבא (יוסי יהושוע, ידיעות). אומר מח"ט מזועזע: "הגענו למצב  שקצינים שיושבים חדר לידי שולחים לי אי-מיילים".
האמת? מחפיר. מיד להעמיד אותם לדין. איך ייתכן דבר שכזה? זה מתחיל באימייל ונגמר בירי דו"צ!
שערורייה.
ממשיך המח"ט המאותגר: "כמפקד קשה לך יותר לבוא לידי ביטוי באי-מיילים וגם הסמכותיות נפגמת בתקשורת הזאת"
זה רק בתנאי שאתה לא יודע לכתוב, כותב בשגיאות או פשוט לא יודע לשלוח מייל.
או, מג"ד שמתלונן על שקיבל זימון לדיון באמצעות מייל ולא ידע על כך, עד שהתקשרו לשאול אותו למה לא הגיע.
בקיצור, יבוטלו המיילים בצה"ל, ובכלל, להחזיר את כל המחשבים לאפסנאות!
– –
גאפ פה
לפני חצי שנה שמענו על כך לראשונה והנה זה קורה, וגאפ מגיעה לישראל (בעזרת אריק בן-זינו) באוגוסט הבעלל"ט. שני דברים מטרידים אותי, בעצם שלושה, למעשה ארבעה:
1. האם החנות תיראה כמו כל חנות ניו יורקית, הכוונה עם מגוון אינסופי של טריקו ומכנסי חאקי וטרנינגים?
2. למה החנות הראשונה תיפתח דווקא בירושלים? לי מגיע קודם!
3. עם מחירים גבוהים ב-15-25 אחוזים, כמו שמכריז בן-זינו, זה יהיה משתלם בכלל?
4. אם כבר, אז מה עם הסמרטוטייה של אולד נייבי, רוצה גם.
אוי, רגע, זה היה בגלובס, אבל אם אני קוראת בממון של ידיעות, דווקא כתוב שהחנויות ייפתחו בג`רוז ובת"א במקביל.
על מי יותר שווה לי לסמוך?
– –
יאיר לפיד מבקש שתתרמו
עידוק פרסם מכתב שנשלח על ידי יאיר לפיד לעובדי ידיעות, באמצעות מח` משאבי אנוש של העיתון.
במכתב מבקש לפיד מעובדי העיתון לתרום ימי חופשה למען ילד חולה של אחת מעובדות העיתון. את המכתב הביא  עידוק יחד עם תגובה של אחד העיתונאים בידיעות, ששכרו קוצץ, כשל כולם, ובו הוא קורא ללפיד לדחוף את המכתב לתחת, בזעם ובעלבון.
התפתח דיון נוקב בפוסט (אפילו אני יצאתי מגדרי), שבו הכותבים התחלקו לשניים: 1. יאיר לפיד הוא זבל שבזבלים, מרוויח מיליון שקל מבנק הפועלים ואיך הוא מעז לגזול מאיתנו את כבשת הרש.
2. (ואני ביניהם)  – מה זה משנה, נניח שלפיד הוא נמושה עלובה ושהטקסט שלו הוא הגרוע והמתנשא ולא משנה מה עוד שנכתב במדינת ישראל בשישים השנים האחרונות, בגלל זה לא לתרום לאם האומללה ולבנה?
כשלעצמי, אם המכתב הזה+תגובת העיתונאי היו מגיעים אלי לא הייתי מפרסמת אותו כלל. יש לי קווים אדומים, ואחד מהם הוא ילד במצוקה נוראית (ואמא שלא יכולה להתמודד יותר לבד עם המצוקה). בלי שום קשר למאבק העיתון בסל הבריאות או לא משנה מה, יש פה מקרה פרטי, של מישהי שעובדת איתכם. למה הנקודה האנושית הזו הפכה לשטח מת בזמן שהדם עלה לראש לחלק מהמגיבים?
– –
קצה האצבעות
נראה מבטיח:
גיליון הורים וילדים של טיים אאוט.


– –
בן כספית מראיין (סופשבוע) את "מנהל הקמפיין של ביבי" – כך בכותרת המשנה. עם כל הכבוד, אכפת לכם לכתוב אולי "בנימין נתניהו"?
– –
צח יוקד מראיין בניו יורק את אריאנה הפינגטון, בעלת אימפריית הבלוגים הפינגטון פוסט.
– –
הצילום שנראה לי כהכי מסעיר בסופ"ש (ולא ראיתי עדיין את רוב העיתונים):
פיני סילוק מצלם את דודי מליץ לסופשבוע, באמבטיית תפוחי אדמה (אם התמונה לא מספיק ברורה).
 
לא שהייתי רוצה לאכול את תפוחי האדמה האלו, בהם משתמש
מליץ במסעדתו החדשה, אבל התצלום, לפחות, פרובוקטיבי

– –
לחם עבודה
אורן פרסיקו עושה סיכום ביניים למצבו של מעריב קצת יותר משנה אחרי שדורותי נכנסו לתפקידם כעורכי העיתון.
לא, אין שום דבר חדש בנוסף למה שנכתב במשך השנה האחרונה, פה ובמקומות אחרים, אבל תזכורת מרעננת.
– –
SBC הגישה בקשה להקפאת הליכים משפטיים נגדה במעמד צד אחד, בגלל חוב של 50 מיליון שקלים (המארקר). כל זה, בהמשך לבלגאן במשכורות ינואר – העובדים קיבלו רק חצי מהמשכורת, וחלק מהצ`קים שקיבלו חזרו מאחר שלא היה להם כיסוי.
– –
אילאיל יהב (לשעבר רכזת כתבים ועורכת עמוד הבית של המארקר) עברה לרשות לניירות ערך.
תזכורת: את יהב החליף ירון כהן צמח.
– –
VTV
ביס סטארס ישראלי עולה הערב סדרת אנימציה, סלבס, על תרבות המפורסתמים המקומית.
– –
מח` הגהה++
סוגרת את המחלקה, ואביא טעויות הגהה רק במקרים חמורים במיוחד, כשברור שהכותבים/עורכים לא מבינים את משמעות המילה אליה הם מתייחסים. אני עושה את זה לא בגלל שמשהו השתנה לטובה בעיתונים ובאתרים בשלוש השנים האחרונות. להפך. אין עיתון, אין גיליון שאין בו טעויות מביכות, זכר ונקבה שמתבלבלים, אותיות סמוכות שהשתחלו למילה, טעויות אם ועם, ומה לא. פשוט נמאס לי. לאף אחד לא אכפת. העובדה שעמודי החדשות של הארץ עמוסים בשגיאות הגהה היא האות מבחינתי. תתלוננו על הארץ כמה שתתלוננו, בעבר הלא כל כך רחוק, קשה היה למצוא טעויות הגהה מביכות בעמודים הללו. היום זה מחזה נפוץ, יומיומי. ובאמת, אין שום טעם יותר בציון הדברים.
(חלק מ) הכותבים והעורכים לא יודעים לכתוב, כנראה שמערכות החינוך לא מתייחסות יותר לכך, והתוצאה ניכרת גם בעיתונות, המקוונת והמודפסת. וברגע שהכל מלא בשגיאות, אין שום סיבה שלקוראי העיתונים יהיה ממי ללמוד עברית משובחת. סליחה, תקנית.
אז זהו, מגיהים עולים כסף (פרוטות, אבל כסף), ולא צריך אותם. אפשר להבין מה כתוב גם ככה. או שלא. וגם אם לא נבין מה כתוב, יותר עדיף, פחות פדיחות.
כל אדם צריך מגיה. גם אני. אבל לראות את העיתונים/אתרים, בהם על כל ידיעה עוברים כמה אנשים, מתפרסמים עם טונות של שגיאות, זה מביך. אבל שטויות, העברית, מי צריך אותה. ממילא כולנו קוראים וכותבים אנגלית שוטפת, תתפגר לה העברית לאטה, ותיקבר קבורת חמור.
ולא שהעריכה טובה יותר. משפטים חוזרים על עצמם בידיעות ובכתבות, משפטים ללא פשר, משפטים קטועים, פסקאות שהקשר בין האחת לשנייה לא קיים, כל זה קורה כל יום, בכל עיתון, בכל ידיעה כמעט. מקצצים בעורכים, מקצצים בשכרם, מקצצים בהכשרתם. אין שום סיבה, לפיכך, להתפלא על שאנשים קוראים פחות עיתונים. למה להם לקרוא מקבץ ג`יבריש מגובב? עדיף כבר לשמוע את מקבץ הג`יבריש הזה בטלוויזיה, זה פחות כואב. בהזדמנות, אגב, אתמלל כמה מהטקסטים היוצרים את הכתבות בטלוויזיה. אני מתכוונת לטקסטים שנכתבו והוכנו לכתבות במיוחד. הרבה יותר גרוע מאשר בעיתונות הכתובה. הרבה יותר.
– –
לפני פיזור
איזה מזל, הוא נחת.
 

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה הספד. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

54 תגובות על זהירות מהגאפ

  1. ולווט הגיב:

    דנים פה בסוגייה הזו כבר שנים. המאמר החדש של פרסיקו ממצה הכל.

    אהבתי

  2. בעלת האוב הגיב:

    במייל. יותר סביר בעיני (ונדמה לי שכך גם משתמע מהכתבה) שהוא נשפט על התוכן שלה.

    אהבתי

  3. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    ^*^",",",`בעלת האובכלומר, נשפט על תוכן הפניה במייל

    אהבתי

  4. ולווט הגיב:

    1. עדיין, גם אם שם הילד והאם הופיעו בתפוצת ידיעות, זה לא הופך אותו פרוץ לכל העולם. 2. בעניין טובת הילד, אין לי תשובה נחרצת. את יודעת, מחלותיהם של ילדים מפורסמות בכל מקום, כשמגייסית כספים למענם. אם האם, שהיא האפוטרופסית שלו החליטה שזה בסדר לחשוף לציבור מסוים, חבריה לעבודה את השם, אני מניחה שצריך להתייחס לשיקול דעתה. 3. באשר למחלות נפש כמשהו שצריך להסתיר, הסטיגמה הזו בעייתית. לא חושבת?

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s