היום ה-16, היום ה-17. בניהו ממשיך לג`ברש

ואלס עם באשיר זוכה בגלובוס הזהב. יש! מז"ט לארי פולמן.


ההצבעה הייתה, אגב, לפני תחילת המלחמה

למה ביטל ערוץ 1 את שידור אוונטי פופולו?
– –

שיחה קלה על מלחמה

החלטנו להכניס את המילואים
– אז זה אומר שמעבירים הילוך?
החלטנו להכניס את המילואים
– זה אומר שהמבצע מתקדם שלב?
החלטנו להכניס את המילואים
כלומר אנחנו לא מפסיקים?
החלטנו להכניס את המילואים
(אבי בניהו מספר על הנעשה בקו החזית)

ואת הדיווח הזה על בניהו כבר ראיתם?

ואת זה של אפעס בשישי?
תקלה במבצע "מחבקים את החיילים"
חייל קיבל חיבוק מדובר צה"ל אבי בניהו ונפצע באורח קל
– –

הכותרות הראשיות של כל עיתוני שני עוסקות בכניסת המילואים לעזה.
ידיעות ומעריב מתייחסים גם לשלב הבא. ישראל היום לא. הארץ הוא היחיד מביניהם שמתייחס לכך ישירות (הכוונה, בכותרות הראשיות).

ישראל היום מצטט את אחד המילואמניקים בכותרת בע` 2. בציטוט בכותרת המשנה, הוא כבר לא מדבר בשם עצמו, אלא בשם "המילואמניקים".
ומה הוא אומר?
"זו ההזדמנות שלנו להגן על יישובי הדרום, לא תהיה הזדמנות אחרת"
למה הכוונה? מזתומרת לא תהיה הזדמנות אחרת? אני דווקא חושבת שיהיו הרבה הזדמנויות. שממילא, שום דבר לא נגמר פה, אלא רק חוזר בגלגול נוסף.

אבל לא, איך אמר ניר דבורי הבוקר בערוץ 2: "זו לא הרחבה של המבצע, זה רענון". מגבון לח, ותו לא.

שימו להבדלים בתצלומי הכותרות הראשיות של מעריב וידיעות: במעריב – (צילם אדי ישראל) חיילים דאוגים מבעד חלון האוטובוס. וכך גם מבאר כיתוב התמונה, אם לא שמנו לב. בידיעות (אי.פי) דבוקת חיילים צוהלת אחרי התדריך.
עכשיו, תגידו: סתם מקריות, אי אפשר לפרשן מקריות. ואני אומרת – לא. גם אם הבחירה לא מודעת, ולתחושתי היא כן, יש לכך משמעות.
ובכל זאת, למרות שבמעטפת אפשר לצייר את ידיעות כלוחמני יותר ממעריב, נשמעים בו גם קולות אחרים:

– –
ילדים

נחום ברנע כותב היום במדור הדעות בידיעות, ומצוטט בשער:
"… כמה מתוך 800 או 900 הפלסטינים שנהרגו עד אתמול הם לוחמי חמאס?… בעיני צה"ל אינו צבא של פושעי מלחמה.

אף על פי כן, התמונות מעזה מדאיגות. אין שום דבר מרנין, פטריוטי, בילד שנהרג מפגז או במשפחה שנקברה תחת בית. לחמאס אולי לא אכפת מהם. לנו צריך להיות אכפת".
וזו בדיוק הנקודה. לנו צריך להיות אכפת.
– –

וגם איתן הבר מזכיר (ע` 3): "המקררים בבתי החולים, המקררים שבקושי פולטים קור, עמוסים בגוויות, למרבה הצער רבות מהן של נשים וילדים".

– –
הכתבה הפותחת ב-24 מתייחסת לגל המחאה הקיצוני נגד ישראל ששוטף את אירופה – פרויקט בו השתתפו כל כתבי ידיעות ביבשת.

– –

שני ילדים מצרים נפגעו מרסיסי פגז ישראלי.
קראתם על זה באתרים בעברית?

– –

יונית לוי מתעצמת

יהודה נוריאל, בביקורת הטלוויזיה יוצא להגנה על יונית לוי בעקבות העצומה (כ-31 אלף חתימות) והטוקבקים הפוגעניים.

בינתיים נולדה ב-8 בינואר עצומה חדשה, הקוראת ליונית לוי להישאר, אבל עד כה יש בה 159 חתימות.

מייסד/ת העצומה הוסיפ/ה הבהרות ובקשות וקריאה שלא לחתום בשמות פיקטיביים על העצומה. לדבריה/ו, אף ששם העצומה הוא "יונית לוי הביתה!" הוא/יא כלל לא קורא/ת לפיטוריה.

בסדר יום אתמול דנו בשנאת הציבור את התקשורת, בעיקר בימי מלחמה עם דגש על העצומה. קרן נויבך אמרה שהבעיה במלחמה הזו היא לא מאחורי שולחן ההגשה של חדשות 2 ושיונית לוי עושה עבודה מצוינת.
גם אילנה דיין יצאה נחרצות להגנתה של יונית. היא דיברה עליה כעל מגישה מקצועית, משובחת, נחרדה מסגנון הטוקבקים נגד יונית והסבירה שזו הסיבה המרכזית שהסכימה להתראיין. היא הסכימה עם נויבך שהעובדה שמדובר בבחורה, ועוד צעירה, גרמה לטוקבקיסטים בפרט ולמבקרים בכלל להיות עוד יותר חריפים ובוטים.
דיין ציינה את הרייטינג הגבוה כהוכחה לאמון שהציבור בכללותו רוחש ליונית.
חיים יבין הזכיר שזה היה כך בעבר, בימים של הערוץ הבודד, שהותקף ע"י הציבור וגם ע"י פוליטיקאים.
דיין דיברה גם על נתק מסוים בין התקשורת לציבורים גדולים, בעיקר אלו מימין, חובשי הכיפות, בעיקר בתקופת ההתנתקות, על ניכור רגשי ועל חוסר ביקורתיות תקשורתית על מובילי מהלך ההתנתקות.

 

הבוקר כותב על כך לי-אור אברבך בהמגזין.
הוא ראיין את מחברת העצומה, כך במעריב, ש"סירבה להזדהות באופן מלא". לדבריה זה "רעיון של טוקבקיסטים" שהגיבו בכתבה באחד האתרים, והיא רק ביצעה אותו.
מה שמעניין זה שאין קישור בכתבה לעצומה, ומה שעוד יותר מעניין זה שבעצומה מדברת על עצמה המחברת, לכאורה, בלשון זכר: "מנהל העצומה".
טוב, זה לא ממש מעניין.

גם אסף שניידר, מבקר הטלוויזיה של מעריב כתב על פרשת העצומה. הוא מזכיר שבכל עשרות שעות השידור שלה לא מצא שום אמירה קיצונית.

 

הראיון של לוי עם שמעון פרס אמש מחדד שני דברים:
1. שום אמירה קיצונית שלה לא הובעה בו. אבל לגמרי.
2. קברניטי חברת החדשות מביעים בכך אמון בלוי.
– –
Catching up Sunday
בלטו הכותרות הלוחמניות של ידיעות:

כותרת ראשית: "אלוף פיקוד דרום: להרחיב המבצע"
ו"קצינה בחזית" – הכירו נא את… מ"פ מפקדה בגדוד 101 של הצנחנים בפעילות ברצועה
ע` 2: "מפקד המבצע: תנו לצה"ל לנצח"
ובע` 3: "דוגמה אישית: מפקד חיל האוויר הפציץ בעזה"
הלאה. ע` 4: "נערכים לפעולה אינטנסיבית"
הלאה. בני ישראל רחמנים בני רחמנים:
ע` 4: "האב לחיילים שהרגו את בנו בשוגג: `אוהב אתכם"`

בישראל היום ובמעריב המצב אתמול היה פחות אדרנליני:
"לעצור את ההברחות או שנפעיל המילואים" (י"ה)

"עצירת ההברחות או כיבוש פילדלפי" (מעריב)

בהארץ משומה הכותרת מתאימה ליום שישי:
"הקבינט הורה לצה"ל להמשיך את המבצע בעזה. המטרה: הגברת הלחץ על מובארק"
– –

פרויקט הד"שים של ידיעות
נמשך, אבל אין יותר שום אזכור לסמסים ולדרך להתחבר לפרויקט סלולרית.
– –

טעם רע
"ג`ק באואר הוא כמו שירותים ציבוריים בתחנה מרכזית – לא אוכל חרא לחינם"
כך נפתחת ביקורת הטלוויזיה של רביב גולן בידיעות ביום ראשון. מה זה זה?
– –

מהנעשה בהארץ
גלריה צומצם לשישה עמודים (היינו בשמונה בשבוע שעבר).

– –
מי הגיע לחזית?
ג`ו השרברב. הוא הגיע כשליח pajamasmedia,



הפיג`מה הזה הוקם ב-2005, מצירוף של 90 בלוגים.
בינתיים התרחבו ומספקים גם חדשות.

בישראל היום הוא מכונה "אתר אינטרנט שמרני" (בלי להזכיר את

השם); ב-24, שעם מככב ג`ו בשער, "אתר אינטרנט קיקיוני".
כנראה שזה די נכון.



מנחם הורוביץ הועבר מהחזית הצפונית לבאר שבע, לפתח ביה"ח סורוקה.
מה יקרה אם הצפון יופגז שוב?
התשובה הגיעה אתמול בחצות – הוא דיווח מבאר שבע על תקרית ירי על גבול סוריה. בעתיד, ככל נראה, ידווח על קטיושות בק"ש מב"ש.

– –

לחם עבודה
רותי סיני פוטרה כי סירבה לקצץ בשכרה. אור קשתי עומד בפני שימוע. רונית רוקאס החליטה לפרוש, מאחר שתנאי העסקתה השתנו.

ynet משקיע ברשת החברתית לצעירים, בוא`נה.

בכלכליסט יקוצצו בעשרה אחוזים משכורותיהם של כל מי ששכרם עולה על 9,000 שקל.
מה שיפה זה שהמארקר מזכיר גם את הקיצוצים בהארץ, בסוף הקטע.
– –
מה עם ערוץ 10 ורשת?
חילוקי דעות בשוקן:

דמארקר: "מזכר ההבנות למיזוג בין ערוץ 10 לרשת עומד בפני חתימה".

הארץ: "ספקות ביחס לאפשרות מימוש תוכנית המיזוג בין ערוץ 10 לרשת", ובאתר: ערוץ 10 ורשת כנראה לא ימוזגו.

הירוקים אופטימיים כי הם היו הראשונים לפרסם אודות המיזוג האפשרי, או שהצדדים הולכים לחתום על מזכר שאין כוונה לממש?

– –
עדכון, 15:00, ומה עם הארץ ומעריב?
* בראשית, לפני כחודש, התפרסם הניתוח הזה במארקר, על מצבו הכלכלי של מעריב.
* הבוקר התפרסמה בנרג` כתבה המתבססת על דר שפיגל הגרמני, כתבה הטוענת שימיו של הארץ ספורים. הכתבה עלתה לאוויר ב-10:50.
* חלפו כשלוש שעות, והמארקר מפרסם את ההפך הגמור: שלהארץ יש מספר שיא של מנויים כעת.
איפה האמת?
– –

Be kind, rewind
"לפני כשלוש שנים חגגתי יום הולדת 30 בביתי. הזמנתי גם את בנימין נתניהו, שהגיע כראש מפלגה קטנה וחבוטה של 12 מנדטים. הוא התיישב על כורסה לבנה (היו לו כאבי גב), והביט סביבו בעניין".
(חנוך דאום, המוסף לשבת)
סאטירה שלא הבנתי? אם כן, אני מתנצלת מראש.
– –

ברשתתתת
רוצים למצב את עצמכם?
– –

בנמל תל אביב יש יריד בו מוכרים תושבי הדרום את סחורותיהם.
בואו. עד היום בחצות.
– –

לפני פיזור
איפה סיכום השנה? הנה, לרווחת הציבור, פה משמאל, בטור.
רואים?
יופי.

 

ואם במקרה אצבעות שחורות הלכו לאיבוד בסבך – הנה הן.