velvet, סיכום 2008, אוקטובר-דצמבר

זה החלק האחרון בסיכום השנה.

לחלק הראשון, ינואר-מרץ

לחלק השני, אפריל-יוני

לחלק השלישי, יולי-ספטמבר

1.10
המארקרוויק
כתבת השער והפרויקט המיוחד – פילר חגים על-זמני – יחס הישראלים לנספחים כלכליים ונציגי חברות זרות שחיים בינינו.
וכה אומרת ההפניה בשער: "אנחנו חותכים אותם בכבישים כמעט פעמיים ביום, נכנסים לדבריהם בלי בושה, טורקים להם את הדלת בפרצוף ומנסים להרוויח על חשבונם – נספחים כלכליים ונציגים של חברות זרות שחיים בישראל מגלים את התרבות המקומית ונהנים מכל רגע"
אבל רגע, האין התיאור הדברים מתייחס בכלל לכל מי שחי פה? וכי מה, רק אותם חותכים בכביש? רק להם טורקים תדלת בפרצוף? מה פתאום? זה המצב לאשורו בינינו לבין עצמנו. מקסימום, אפשר להגיד שמחבקים אותם חיבוק אמיץ ומקרבים אותם לחיק היהודי החם, המזיע והמצחין.

 

2.10
מזל שהיו שלושה ימים סוערים בוול סטריט, אחרת מה הייתה הכותרת הראשית של כל העיתונים הבוקר, אחרי ששום דבר לא קרה אצלנו בחק?
בכלכליסט חיברו בין שתי השמחות בכותרת הראשית.
"בזמן שטבלתם תפוח בדבש קרסו עוד ארבעה בנקים"

 

3.10
אורן פרסיקו מנתח בעין את כל הפיאסקואים של ידיעות בחודשים האחרונים. כל המקרים נסקרו כאן בזמן אמת, אבל הטקסט שלו הוא שילוב והרחבה של כולם, פלוס תגובת שילה דה-בר.

 

4.10
מכתב למערכת מוסף הארץ
"עלבון לאינטליגנציה
בשם חתולי הרחוב ברחובות רקפת וכלנית הנני מבקש להביע את מחאתי החריפה על ההשוואה שנקט רוביק רוזנטל בין רמת האינטליגנציה של משתתפי התוכנית "היפה והחנון" לבין האינטליגנציה של חתולי הרחוב (מוסף "הארץ" 26.9). יתכן כי רוזנטל מבין בלשון ובבלשנות, אולם ראוי כי יצפה בסרט "Cats" לפני שהוא עורך השוואות בתחום האינטליגנציה של חתולי הרחוב.
הנני להודיע כי ועד החתולים שוקל להגיש תביעה על הוצאת לשון הרע נגד העיתון והכתב. בל יחשוב מי בעיתון כי עינינו החדות לא שמות לב לכתבות קטנות כגדולות. רוביק רוזנטל מוזמן לדיון אצלנו במועצה כדי לתקן את הידע שלו בתחום.
החתול מקוואוויטי
יו"ר הוועד, כפר יונה
תרגום לעברית: חגית ושוקי ירד"

7 לילות
הרעיון גאוני: לקחת להקה, נניח שבק ס`, ולהושיב אותה מול פסיכולוג (ד"ר דני רודי) לטיפול.
שווה, לא? אלא מה? תרומתו של הד"ר בטלה בשישים. כאילו מדובר היה בטיפול פסיכולוגי רגיל, רודי לא ידע כלום על השבקים כשבאו אליו. כך שחלק גדול מהראיון הוא אקספוזיציה. את השאלות המעניינות שאלה כמובן רונה קופרבוים, כך ש קיבלנו עוד ראיון, אבל עם גימיק. כוונות טובות שלא הוכיחו את עצמן.
 
רגע, אבל האם ההשראה היא מהסרט המתעד טיפול קבוצתי של מטאליקה אצל פסיכולוג, או מהסרט שעשה רוני קובן לעובדה?

 

5.10
בשער ידיעות יש היום תצלום של  שמונה אנשים צעירים וחייכנים. הייתם אומרים, עובדים של חברת הייטק שעשתה אקזיט.
אלא מה, מהכותרת – "יתומים פעמיים" – מתברר שמדובר במשהו אחר בכלל:  מדובר באנשים שאיבדו שאת שני הוריהם בפיגוע טרור, והמדינה לא מסייעת להם כנדרש.
אותה תמונת עשינו אקזיט עולצת מופיעה גם לרוחב כפולת 10-11, עם עוד כותרת טרגית – "יתומים מכאן ומכאן".

 

6.10
התיקונים
מאחר שאתר הארץ מתארגן על עצמו מחדש, אולי כדאי שיהיה גם מדור "תיקונים", כמקובל בעיתוני תבל? שהרי רק כך נוכל לקרוא את התיקון הבא, המתפרסם היום בע` 3 אך לא באתר:
"הבהרה
בראיון אתמול עם שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר נפלה טעות. השר התכוון לומר שישראל תתקוף (hit) את איראן לפני שתשיג פצצה גרעינית, ולא תאכל את איראן (eat). תמליל הראיון, אשר התקיים באנגלית, הועבר לפני הפרסום לעוזריו של השר, אך הם אישרו אותו לפרסום. הארץ מתנצל על אי ההבנה".
על מנת להבין את גודל הפאדיחה: זו הייתה הכותרת הראשית ביום ראשון, כלומר אתמול:
"אתם תאכלו את איראן עוד לפני שתשיג פצצה גרעינית"
עכשיו, נכון שאנחנו מבהירים, אבל אתם מבינים מי אשם, עוזריו של השר, ברור?
לא רק זה: אם הראיון היה בצרפתית, היה עורך העיתון הפרנקופיל עולה על כל טעות מבעוד מועד.
הכל בגלל שהשר הצרפתי התעקש להתראיין באנגלית. מרד אלור.
ההסבר שלי לטעות: הרי בני ישראל כבר אינם יודעים להבחין בין א` לה`, והם חושבים שגם שר החוץ הצרפתי כמוהם.

 

כפי שתשימו לב, נעלם הטאב "מהדורת הדפוס" מאתר הארץ.
מעכשיו תסתפקו ב"כל הכותרות, חדש"!
מקווה שתמצאו את כל מבוקשכם, אמן.

 

הבוקר מתפרסמת בידיעות הכחשה לטענת ערוץ 2 אמש, שא` עזבה את הארץ לצמיתות. יועץ התקשורת נסים דואק, המייצג אותה, אומר שהופתע מהידיעה ב-2 ושא` טסה לכמה שבועות בלבד.
"כתב מעריב", לעומת זאת, מחרה-מחזיק אחרי הדברים שנאמרו אמש בחדשות 2.
בישראל היום הולכים על ידיעתטורצד זעירה, עם הכותרת הפטריוטית: "א` מבית הנשיא תרד מהארץ"
אני חושבת שעדיף היה לכתוב תערוק, תנטוש, תברח, תבגוד.
וגם, בידיעה עצמה: לא הצליחה "להתאקלם"? מה?

 

7.10
הסבנטיז חוזרות. אילן ואילנית מתאחדים למופע משותף (24, ידיעות).

 

8.10
שנים אחרי פרשת הסיליקון תצטרך תנובה לשלם 55 מיליון שקל פיצויים במסגרת תביעה ייצוגית.
קרדיטים: את הפרשה חשף רונאל פישר בסופשבוע של מעריב, בעריכת אמנון רבי.
מה כתוב בידיעות (כ-200 מילה, ע` 9), בלי הפניית שער?
"הוספת הסיליקון נחשפה ב-1995 במהלך תחקיר עיתונאי שערך העיתונאי דאז רונאל פישר, היום עורך דין".
איפה ערך את התחקיר? בבית שלו, שם הוא גם פרסם אותו, בפמפלט לשכנים.
מה כתוב במעריב (כל ע` 8) +הפניית שער?
תיאור מפורט של פסה"ד ושל התחקיר, כולל צילום השער דאז וציטוטים של פישר, הקורא לעיתונאי ישראל להמשיך בתחקיריהם.
בהארץ הידיעה מופיעה בשער. לא כתוב מי אחראי לחשיפה.
גם בידיעה הממשיכה, בע` 10 לא מוזכר חלקו של מעריב.
ובכן נעבור למארקר, כך כתוב לי בהפניה בשער הארץ.
ראו זה פלא: גם פה לא מוזכר ולו ברמז חלקו של מעריב בחשיפת הפרשה.
גלובס הקדיש עמוד לעניין (23) והפניית שער, ופה, בטור הצד כתוב רק "עם חשיפת הפרשה במעריב הכחישה תנובה". וזהו.
ynet – אף מילת קרדיט.
וגם לא בכלכליסט.

 

9.10
מהי הדרך הטובה ביותר להשיג ראיון עם מישהו? לחכות לכתבה המטנפת אותו בעיתון אחד, ואז העיתון המתחרה זוכה במושא תשוקתו הנופל לידיו כפרי בשל. זה בדיוק מה שקרה עם שולה זקן, ג`קי מצא ורשות המסים.
היום יש איתה ראיון של סימה קדמון במוסף יום כיפור של ידיעות, שאסכם במשפט  "אני? אני??! רק לעזור לאחרים רציתי. מישהו ביקש טובה, אז עזרתי לו!"

זה החג של דן חלוץ: ראיון שער ב-G של גלובס
וזו הפניית השער:
"דן חלוץ מפיק לקחים. בראיון גלוי לב הוא מדבר על המלחמה, על חוסר הפרגון ועל הקריירה המגמגמת, וזועם על צינון גנרלים בדרך לפוליטיקה. תוכנית לקאמבק ציבורי כבר יש לו"
עד מתי אלופים יעלוזו. עד מתי ידברו ויפיקו לקחים בכל חג, מועד וציון שנה מלחמתי כלשהו, עד מתי יכתבו ספרים ויתראיינו עליהם בכל מקום? עד מתי ידווחו על ספרים שהם עומדים להוציא וידברו עליהם?
אז כן, הוא יוציא בשנה הבאה ספר. לא, לא תהיה בו רכילות.
בראיון הזה (איתי רום) הוא סירב להגיב לכל מיני דברים. למשל לשאלה אם יפנה לפעילות ציבורית. או לשאלה על יחסיו עם אריק שרון.
וגם הבטיח:
"אני לא קורא טוקבקים. אם הורידו דבר לרמה של אפס, זה באמצעות הטוקבקים. אני מתפלא על מי שנותן לזה ביטוי. זו רדידות שאין נמוכה ממנה".
אבל איזה דבר הורידו לרמה של אפס, מר חלוץ?
 
חלוץ מככב גם במוסף יום כיפור של מעריב.
מדובר בתמליל שיחה של חלוץ ועמיר פרץ, הרמטכ"ל ושר הביטחון דאז, מ-14 באוגוסט 2006, חדר הישיבות של לשכת שר הביטחון במגדל הקריה בתל אביב. היום האחרון של מלחמת לבנון השנייה. השיחה הייתה בארבע עיניים.
עכשיו, לא ברור מי הדליף אותה למעריב. אחרי השיחה מסביר המו"ל שלה, בן כספית, שהיא קשורה למאבק בין שני תא"לים, איתן דנגוט ומיכאל הרצוג, על דרגת אלוף אחת. בהמשך כותב כספית על מדיניות ההדלפות דאז, שהתחלפה בשתיקה רועמת בחסות הרמטכ"ל החדש דהיום. הוא מייחל שכבר יהיו מי שיפתחו את הפה (במשורה, לא צריך להגזים, אומר הכותב). אבל הנה, תמליל השיחה מוכיח שעונת ההדלפות שבה לקנן בצבא. אז מה רוצה בעצם כספית להגיד בפרסום הדבר הזה? ואת מי משרת התמליל שהודלף ופורסם?

 

10.10
בערוץ 10 התלהבו מהסטארט דאון של הערוץ הראשון, לשדח"ר כתבות של יום שישי, והחליטו לעשות תוכנית Best of, מיטב כתבות המגזין ששודרו השנה. זה חיסכון!

הקרב על גלעד שליט
זוכרים את הכותרת המפוארת במעריב לפני כמה חודשים על שחרורו הצפוי של גלעד שליט? כידוע, זה לא ממש קרה, אבל בערב החג התחרפנו שם מהקטעים מהספר של עופר דקל שהתפרסמו בידיעות (שמעון שיפר חתום גם), וכה נכתב על ידי "כתב מעריב":
"גלעד שליט עדיין בשבי החמאס, אבל הממונה על  נושא השבויים והנעדרים מטעם ראש הממשלה עופר דקל כבר שוקד בימים אלו ביחד עם עיתונאי בכיר (מממ, מעניין מי זה? ומאיזה עיתון? V) על כתיבת ספר זכרונות, שבו יחשוף את נקודת מבטו כדמות המרכזית במשא ומתן לשחרור בחיילים אודי גולדווסר וגלעד שליט"
אבל היום מביא מעריב את השוס שלו, שוב בכותרת הראשית:
"בלעדי גילויים חדשים בפרשות גלעד שליט ורון ארד"
הכותרת היא הפניית ענק לסופשבוע, מגובה משומה בידיעה המשתרעת על כמעט כל ע` 5. לא קצת כפילות?
ומה כתוב שם?
"ממסמכים שהגיעו לידי מעריב עולה: מבוקש שנעצר כיממה לפני החטיפה נשבר בחקירתו ותיאר בפני החוקרים את מה שיתרחש בכרם שלום כמה שעות לאחר מכן"
מזתמורת? וכי לא נכתב על כך כבר ב-2006? ממש בעת המלחמה?

11.10
הפרויקט של 7 לילות, הנקרא "הפח הגדול" (כך בהפניה בשער), הטוען שהטלוויזיה במצב אנוש.  כשאומרים "מצב אנוש" מתכוונים לערוץ 2 ו-10. ובעיקר ל-2. כי על 1, מה יש כבר לומר.
3 טקסטים טובים יש בפרויקט – רביב גולן, יט"ב וי. נוריאל – המדברים על ההתבהמות והבובליליזם והפגיעה במזרחיים ועוד.
אבל כולם שוכחים שזו הייתה השנה שנוצרו בה הכי הרבה דרמות ישראליות. אף אחת מהן לא מתקרבת לקצה הרייטינג של האח הגדול, אבל הן קיימות.

יורג היידר, מנהיג הימין הקיצוני האוסטרי, נהרג לפנות בוקר
באיזה אתר התעוררו הכי מוקדם?
ב-ynet  דווח על כך ב-5:47
בנרג` – 6:05
בוואלה! – 6:30
בהארץ – 8:24

 

13.10
"שלום גברת ולווט
רציתי להפנות את תשומת לבך לדו שיח המרתק בין לונדון וקירשנבאום לבין צבי יחזקאלי בתוכנית היום (ראשון). יחזקאלי מדבר על השיטה הכלכלית הנהוגה בבנקים האסלמיים שבהם לא מלווים בריבית, ולונדון שואל אותו אם מכירים שם את השיטה היהודית – שהרי גם לפי ההלכה היהודית הלוואה בריבית אסורה, אך יצרו מעקף בחוק כדי לאפשר לבנקים להתנהל.
לונדון משתמש כאן במונח פרוזבול, שאמנם גם משמעותו היא מעקף-חוקי-כלכלי שמאפשר אי קיום של הלכה שהמערכת הכלכלית היום לא יכולה לעמוד בה (חובת שמיטת חובות בשנה השביעית – ומכאן שמה, שנת שמיטה, איסור נוסף לאיסור המפורסם לעבוד את האדמות – שמיטת קרקעות,  אך אין קשר בין הפרוזבול שקבע הלל הזקן לשיטת ה`היתר עסקה` שמאפשרת לבנקים להלוות בריבית בלי להפר את ההלכה באופן ישיר.
מתשובתו של יחזקאלי עלה החשד שלא הכיר את המושג, למרות שניסה בכישרון רב להסתיר זאת.
אינני יודע עד כמה המונחים הללו מתוך עולם ההלכה מוכרים בציבור הכללי, אבל הם נחשבים מונחים פשוטים בציבור הדתי, לא רק החרדי, מונחים שכל תלמיד בתיכון אמור להכיר. השיחה הזו רק מראה כיצד אפשר לדון בעניין שאין מבינים בו כלל או מכירים אותו באופן שטחי מאוד – ועדיין להישמע אינטליגנטים ובקיאים".

 

14.10
סטנלי פישר: "אף ישראלי לא יפסיד את החסכונות" (כותרת ראשית, מעריב); וגם "מצבנו טוב יחסית ויותר טוב ממה שציפיתי" וגם "אנחנו נכנסים למשבר במצב טוב" (גלובס); וגם "אף ישראלי לא יאבד את הכספים שלו בבנקים" (המארקר) 
שווה לזכור, ואם חלילה יקרה משהו לחסכונות, פישר ודאי יחזיר לנו אותם. כך שבאמת אין סיבה לדאגה.

 

15.10
שמחה לראות שגליה מאור העניקה רעיון בלעדי! למעריב עסקים! מוועידת קרן המטבע הבינלאומי בוושינגטון. היא ממש לא מודאגת, אם תהיתם, ממש כמו סטנלי פישר.
מאור כנראה חובבת ראיונות בלעדיים, שהרי ראיון בלעדי במיוחד היא העניקה גם לגליון אוקטובר של ליידי גלובס בהיבחרה לאשת השנה שלו.
אם שם הכותרת הייתה "אני לא נבהלת", הרי שהכותרת במעריב היום היא "אני יותר אופטימית".
הבדל תהומי? לא הייתי אומרת.

משרד הבריאות קורא לרופאים לצמצם את הבדיקות הכרוכות בקרינה. מצד אחד, זה לא חדש, וכבר נכתב על כך לא מעט לא פעם. כן, הפעם משרד הבריאות קורא. בדיוק כמו שקרא לצמצם את הדיבור בסלולרי. כנראה הבינו במשרד שההוראות וההפחדות האלו (לא שהן לא מוצדקות, לא אמרתי) גורפות כותרות, ואכן כך גם היום.
במעריב הולכים על כותרת ראשית:
"משרד הבריאות בפנייה דרמטית לרופאים:
ההנחיה: לצמצם בדיקות רפואיות הפולטות קרינה"
על המוקד: צנתורי חזה וירטואליים.
שני שלישים מכפולת 10-11 מוקדשים לנושא. כשפולשים לכתבה באופן לא וירטואלי המספרים נראים פחות מאיימים, אבל מה זה משנה, נו.
בידיעות לא נורא מתרגשים והסיפור זוכה לסיקור בחצי ע` 8
הכותרת מינורית יותר: "משרד הבריאות: להפחית הבדיקות הכרוכות בקרינה"
בישראל היום ובהארץ ממש שלווים, כנראה, מאחר שאין לידיעה זכר.
כלומר, האם שוב מדובר בקרב כלשהו בין ידיעות למעריב שהשורה התחתונה שלו היא מי יפחיד אותנו יותר או מי קיבל ראשון את המסמך ממשרד הבריאות?

 

16.10
בעז גאון כותב בסופשבוע (כתבת השער) על המאבק של מש` גאון במחלה שהרגה את אבא שלו, בני. כתבה עצובה, מדכאת, נטולת אופטימיות (כך בעיני), אבל כנראה הטובה ביותר שתקראו בסופהשבוע הקרוב (וזה, מבלי שראיתי את שאר העיתונים).
 
עתיד ורוד למדור של נילי לנדסמן וליאת תימור בסופשבוע:
מישל וולבק וברנאר אנרי לוי הוציאו ספר הכולל את תכתובת המיילים ביניהם.
הם מדברים על ספרות, אהבה, הורות ומבקרים רשעים.

יוסי בובליל ההוא מ- נתבע על ידי פועל שלו בביה"ד לעבודה.

מודעת עמוד שהתפרסמה אמש בגלובס
סליחה ספי
מתנצל על האירוע
המצער במסעדת קנטינה.
לא מאוחר לבקש סליחה
גם לאחר יום הכיפורים.
בהזדמנות זו מתנצל על דברי
שנאמרו בעיתונות,
לא התכוונתי לדברים.
מצטער
חג שמח
הדר גולדמן

לידיעות יש פצצה למחר (הפניה בשער של היום) תצלומים של שני לוחמים ישראלים המוציאים להורג ערבי במלחמת השחרור.
שווה חיכיון.

 

17.10

זוכרים את ההתלהבות אתמול בידיעות מהסיפור על ההוצאה להורג של הערבי במלחמת העצמאות?
ובכן, להירגע.
הבוקר מתפרסמת הבהרה בתחתית ע` 11:
"בעקבות הפרסום אתמול על צילומים מימי מלחמת העצמאות שבהם נראים לוחמים ישראלים הורגים ערבי, הגיע למערכת ידיעות אחרונות מידע רב מאזרחים על אודות האירוע. אנו בודקים את המידע, ולפיכך הפרסום המלא של הסיפור נדחה למועד אחד"

מה פשר ההבהרה הזו? 
אופציה א`: 
הסיפור מדויק לגמרי, מיליון ושניים אחוז, אבל דווקא בגלל שהוא כה נכון, הופעל לחץ על ידיעות שלא לפרסם אותו.
איך יצאו ממנו?
אופציה ב`: כך נמנעה, אולי, עוד פדיחת-על נוסח ניצול מינכן.
אני מציעה לפתוח בנוהל כדלקמן: יש לכם סקופ שנראה על פניו הורס, מפציץ, מטמטם ומהמם?
דווחו עליו טרום-פרסום, ונראה מה יגידו הקוראים.
אם הכל יעבור בשלום, פרסמוהו.
אם יגיעו מלא פניות למערכת, עצרו את מכונות הדפוס והתחילו בתחקיר מחדש. אוקיי?

 

המהדורה המרכזית של חדשות 10 נפתחה אמש עם כתבה על הישראלים הלכודים בווסט קאייקוס בקריביים.
התהדרו שם בקטעי וידאו של הקבלנים הישראלים, של אתר הבנייה ושל הפועלים הסינים שכלאו אותם. הייתם חושבים שמדובר בקטעי וידאו עדכניים מהימים האחרונים בהם נכלאו הישראלים, נכון?
not at all. מדובר בקטעי וידאו שהועלו ליוטיוב לפני כשנה, מבלי לתת קרדיט לערוץ הטלוויזיה המקומי שהפיק אותם, ומבלי לומר שמדובר בחומר ארכיוני.
 

בנוסף, הקטעים מדברים על פרויקט בנייה אחר (7 סטארס) שבו היו שביתות של פועלים סינים לפני שנה באי המרכזי של איי קאייקוס, בעוד הסיפור מאתמול היה בפרויקט בנייה אחר של חברת אשטרום באי ווסט קאייקוס.
בנוסף, יכלו בערוץ 10 להתעמק קצת יותר ולבדוק אם אשטרום אכן זכה וברה בסיפור הזה.
תודה ל-allaroundall

 

18.10
במגזר הדתי לא נהוג לפרסם בעיתונים תמונות של נשים. וגם לא בפרסומות. וכך נוצר במקור ראשון הדבר המגוחך הבא: פרסומת על פני עמוד של דנונה, עם הכותרת "אני שומרת על עצמי. בשבילם" התצלום הוא של אב ובנו לומדים תורה. מתחתיו מופיע עוד טקסט, ארוך יותר, של מישהי המדברת על בנה ועל האכלתו.
אני במקום האב המאושר הייתי מתלוננת על שהפכוהו לאישה.
ומוסיפה חיותה דויטש:
"גם אני תוהה מזה זמן על הפרסומת. קראתי מה שכתבת, שהסיבה היא שלא מראים תמונות של נשים. ובכן, ראשית,  זה נכון אולי בעיתונות החרדית, לא בעיתונות הדתית הרגילה, והדבר ניתן לבדיקה בקלות. הוכחה נוספת לכך היא חזותם של הבעל והבן, שהיא חזות חרדית מובהקת. אני משערת שעוצבה מודעה עבור העיתונות החרדית והשתמשו בה גם במקור ראשון.
אבל לא זה העיקר. לדעתי לסיפור של המודעה הזו יש עומק עצוב – הוא ממחיש היטב את התפיסה העצמית של האישה בחברה החרדית (טוב, גם הדתית, לפעמים) ועליה הוא פורט – האישה הזו נתפסת כמי שלא תפרגן לעצמה פינוק, או מאכל בריאות, רק בשביל תועלתה הפרטית והכיף שלה, אלא אם קיים במעשה גם היבט אידיאולוגי, ערכי – במילים אחרות – גם כשאת מטפלת בעצמך, את עושה זאת בשביל בני ביתך.
אותי זה הרגיז."

 

20.10
יומולדת 100 לדוד גלעדי
מי שלא צפה הבוקר בגלעדי, סבא של יאיר לפיד מתראיין בתוכנית הבוקר של ערוץ 2 לא ראה ראיון מצוין מימיו. וזה למה? ראשית צלילותו ותבונתו – מעטים הם בני ה-20 המדברים כמוהו.
שנית, זוכרים את המדור של לפיד בו כתב על סבו, שהיה עיתונאי בידיעות, מבלי להזכיר שהיה מראשי המורדים שעברו למעריב?
ובכן הבוקר דיבר על כך גלעדי מפורשות, בלי צנזורה של הנכד או של עורכיו. הוא סיפר שהוא וחבריו עזבו את "האדון יהודה מוזס, שהיה איש טוב, אבל נהג לתקן את הידיעות שהעברנו לטובת עסקיו".
כשנשאל על טומי לפיד, סיפר שתחילה לא חיבב את הקשר שלו עם בתו שולמית, מאחר ש"הוא היה עולה חדש והעברית שלו לא הייתה מספיק תקינה". אבל בהמשך הוא למד לאהוב אותו, לא לדאוג.
באשר לנכדו, יאיר, הוא אומנם אוהב אותו מאוד, אבל הוא "לא יכול להביע דעה על עבודתו".
תענוג אמיתי.

 

התיקונים של ידיעות (המשך 3)
אתמול בבוקר דיברתי על הפרשה בסדר יום של קרן נויבך. מפיקות התוכנית ביקשו תגובה מידיעות והתשובה הייתה: את מה שהיה לנו לומר כתבנו בהבהרה שהתפרסמה בעיתון.
בתוכנית ניתחתי בהרחבה את הטקסטים:
בפרומו ביום חמישי היה כתוב
"… המסע בעקבות התמונות… הוביל אותנו לעשרות לוחמי פלמ"ח והגנה, אנשי ש"י, היסטוריונים ואנתרופולוגים, שפרשו בפנינו פרק אפל בתולדות המאבק היהודי-ערבי לפני ותוך כדי הקמת המדינה…"
– משפט המחשק את אמיתות הסיפור.
ובהבהרה בשישי כתוב שידיעות – כך טוען העיתון – קיבל "מידע רב מאזרחים על אודות האירוע"…
– משמע הלחץ שהופעל לא היה לחץ מדרגים גבוהים אלא מהעם – זה מה שרוצים עורכי ידיעות שנבין.
בהמשך היום פורסם ב-Nfc שידיעות מעדו בעבירת צנזורה:
רשויות הביטחון בישראל טענו, כך נכתב שם, שעורכי ידיעות "לא טרחו להעביר את הידיעה המקדימה לאישור הצנזורה. על-פי החוק, כל גורם, קל וחומר כלי תקשורת, מחויב לקבל את אישורה המוקדם של הצנזורה בעניינים אלה; פרסום בלא אישור מהווה עבירה פלילית.
"…בלשכת הרמטכ"ל ובמשהב"ט נטען ש`פרסום מופקר שכזה` עלול לסכן עוד יותר את החייל גלעד שליט"… וגם ש"בבדיקות שנערכו נמצא כי אין כלל ודאות שהמעשים שיוחסו ללוחמים – אם אכן אלה בוצעו – נעשו לאחר הקמת המדינה. משמע: אין כלל ודאות שאותם לוחמים פעלו בשירות מדינת ישראל".
ידיעה מוזרה ביותר. אם הייתה עבירת צנזורה, אין לי ספק שבידיעות היו מקבלים על כך הודעה רשמית, וגם שאר כלי התקשורת היו  מדוּוָחים על כך.
לא רק זה: בידיעה המקדימה בידיעות כתוב בפירוש שהאירועים היו ככה"נ בין נובמבר 47` ליולי 49`.
אף אחד לא כתב שזה היה "בשירות מדינת ישראל".
כך שיש להתייחס בספקנות לגורם הצנזורה המתואר לעיל.
גם נרג` מנסה להתחקות אחר הסיבות לאי פרסום הכתבה עד כה:
"מבול של פניות מצד קוראים וגורמים בעלי זיקה ממשלתית וביטחונית הביא להחלטה של ידיעות אחרונות שלא לפרסם את הכתבה"
"גורמים בעלי זיקה"? תרגום, מישהו?
מי נתן את ההוראה? ע"פ נרג`, נוני מוזס.
עוד כתוב כי הסיפור יפורסם בשבועיים הקרובים אחרי שייערכו בו שינויים מסוימים.
גם הארץ מפרסם ידיעונת בנושא בטור צד. ראשית מגוללת גילי איזיקוביץ את הסיפור ובסוף היא כותבת:
"להארץ נודע כי בין הגורמים שפנו לעיתון היו גם בכירים במערכת הביטחון שהתריעו כי הפרסום עשוי להצית את המזה"ת".
להצית את המזה"ת? זהו אנדרסטייטמנט נאה.

בתיה אפולו שוברת 38 שנות שתיקה ומספרת לגלריה: "גירשנו את דנקנר מהבית"

בשער מעריב – "חשיפה" (אבי אשכנזי) של הקיצוצים באגף התנועה  של המשטרה.
אלא שהמכתב שמעריב חושף פורסם במסיבת עיתונאים של עמותת אור ירוק ב-10.9.08 
וזה הפרסום ב-nrg לאחר מסיבת העיתונאים. לא, אין קשר בין נרג` למעריב, למה אתם שואלים?

 

21.10
יורם בינור עוזב את חב` החדשות אחרי סכסוך ממושך עם אהוד יערי.

 

23.10
רביב דרוקר תובע מיליון שקל מידיעות.

 

שער סופשבוע: מטופלים המוטרדים מינית על ידי פסיכולוגיהם ופסיכיאטריהם. על השער: זיגמונד פרויד. למה, במה חטא? וגם: לא נשמע לכם מוכר הסיפור?

mako באוויר. שמחה גדולה.

 

24.10
ידיעות, 10
"התנצלות
במדור הרכילות שליחות קטלנית במוסף 7 ימים (ע` 64) מתפרסם היום אייטם שנוגע למר אורן נהרי. אנו מתנצלים בפני אורן נהרי ובת זוגו ורד אריאל על עוגמת הנפש".
אין ברירה אלא ללכת למוסף הדקיק ולמצוא את הידיעה הסוררת ממנה עולה משומה, שנהרי הציע נישואין לכתבת מסוימת קבל 30 איש שנסעו עמם לקרואטיה. 
משפט לא סביר כשנוגעים הדברים לאדם הנמצא במערכת זוגית שנים ארוכות.
אבל פה לא נגמר הדיאלוג של נהרי עם ידיעות השבוע:
הוא מגיב גם (ב-7 לילות) לביקורת של אביעד קליינברג בשבוע שעבר על ספרו "נאומים ששינו את העולם"  ומצדיק את בחירותיו.

הרצח וההתאבדות של מייקל פישר. משפחה נורמטיבית.

 

29.10
אני במילאנו. עדיין.

 

31.10
ועוד מילאנו.

רענן שקד פותח בלוג בקפה.

 

1.11
תוך כמה שעות, מיום חמישי בערב, התחוללה מהומת אלוהים: ערוץ 2 וערוץ 10 החליטו (בערוץ 2 הלכו בעקבות 10) להציג ביום שישי ראיונות עם יגאל עמיר.
ביום שישי בבוקר עוד דובר על קטעי הראיון ששודרו, ועל הראיונות שישודרו בערב. מעריב הקדיש לכך את הידיעה הראשית שלו: "הראיון והסערה" בשער, "ראיון בלהות" בכל עמוד 2. כותרת המשנה של הידיעה במעריב מתלהבת: "בזה אחר זה פרסמו ערוצי הטלוויזיה שיחות מוקלטות עם הרוצח מתאו"; (בזה אחר זה!)
בן כספית נזכר שצריך היה להרוג אותו לפני 13 שנים, אבל הוא חושב שצריך היה לשדר, בלית ברירה.
בעוד מעריב מתאר את העובדות בכותרת הראשית, ופותח ב"החלטה שנויה במחלוקת" (כראוי וכמתבקש), בידיעות מינוריים לכאורה בכותרת: "שערוריית יגאל עמיר" שמופיעה בתחתית השער, אבל מצד שני העיתון קובע דעה נחרצת:
"נתנו לרוצחו של רבין לשבת בכלא בלי מצלמות * נתנו לו להתחתן * נתנו לו להוליד ילד * נתנו לו לדבר בטלפון בלי פיקוח * ועכשיו הוא מעניק ראיונות לטלוויזיות * איפה זה ייגמר?"

אסי דיין כותב לעכבר העיר מהמחלקה הסגורה.

 

3.11
הבלוג של רענן שקד בקפה נמחק.

הידיעה השנייה, ולמעשה הכי גדולה בשער ישראל היום מוקדשת לחזרתו של בני בגין לליכוד: בליכוד מרוצים. גם מירי רגב הצטרפה, ובדרך עוד כמה מתלבטים. איך מכנים זאת בישרא? "אפקט בגין".

ירון טן-ברינק התמנה לעורך רייטינג.

 

4.11
הארץ תומך בברק אובמה.

 

5.11
ברק אובמה נבחר לנשיאות ארה"ביה.

נויבך תגיש את מבט שני בנוסף לתוכנית הרדיו שלה, סדר יום.

 

6.11

לרם עמנואל, שיהיה כנראה ראש הסגל בבית הלבן יש אבא, ד"ר בנג`מין עמנואל (שיש לו דירה בתל אביב!) וזה מה שאמר על בנו למעריב: "ברור שהוא ישפיע על הנשיא להיות פרו ישראלי. למה שלא יעשה את זה? מה הוא, ערבי? הוא לא ינקה את המרצפות בבית הלבן".
נראה לי שהבן עוד ישלם על המשפט הזה, ובגדול.

 

צודק יוסי יונה:
"החברה הישראלית… סובלת מסינדרום חמור של הכחשה. היא מכורה לבדיה שהיא מספרת לעצמה, שהזהות המינית לא קובעת ושהצבע לא רלוונטי – העיקר היכולת.  אך היא ממשיכה לשפוט את אזרחיה על-פי מינם ועדתם – ולא על-פי התוכן של אופיים. וכך כדי להצליח, נשים, מזרחים וערבים צריכים להיות מוכשרים הרבה יותר מהגבר האירופאי הלבן העומד למולם. תמיד ישפטו אותם על פי המין שלהם )לבני הופכת לפתע לציפורה); ועל-פי עדתם (דוד לוי לאיש המודרך על-ידי שיקולי כבוד ועמיר פרץ הוא המרוקאי עם השפם)".

 

כתבת השער מוקדשת לחנן גולדבלט (בעז גאון). יש לי זמן רק לספור את העמודים: שמונה עמודים. רבאק, שמונה עמודים עם חנן גולדבלט שהורשע באונס? מה קרה?

 

7.11
העיר. את השער צילמה תמר קרוון, כך אני למדה מעמוד התוכן האינטרמגניבי של העיתון.
בשער האלטרנטיבי אין אף הפניה. יש רק מדבקה שהוצמדה אליו אחרי ההדפסה, עליה כתוב "אחד לראש העיר אחד לעצמך מרצ תל אביב יפו". רגע, הבחורה קשורה למדבקה?
 
אוקיי, אני מתחילה לדפדף במקומון כדי למצוא מי זו שעל השער נטול ההפניות.
האם זו הדוגמנית תמרה חורגיס ע` 60-64, בפרויקט האופנה הקורא "לכו להצביע" של תמר קרוון? יכול להיות. לפי הגבות אני מנסה לזהות. למי להצביע, למרצ?
בקיצור, מה זה השער הזה? עד כמה פוסטמודרני הוא פרויקט האופנה מרובה הג`קטים? ועד כמה חוקית/אתית המדבקה שעליו?

 

7 ימים – על השער – רונה רמון עם גורואית הודית ואהבה חדשה, כך בהפניה. סבבה לה, לא?
על שיטות הטיפול שלה ועל הגורואית ועל נשימה ומדיטציה ("להתחבר למקומות השמחים והמאושרים שלנו") אפשר לקרוא בכל ששת עמודי הראיון (סמדר שיר), אבל ודאי תרצו לקרוא גם על האהבה, לא?
אם אתם ממש לא רוחניים, ומתעניינים רק באהבה, תוכלו לדלג למשפט האחרון  ולקרוא "שבוע לפני שסיימתי את התזה אמרתי לעצמי שאני רוצה. שבוע אחרי שהיגשתי אותה הוא בא".
לא סיבה ליחצן בהפניית השער? ברור.

 

8.11
עיתונות הדפוס ידעה עדנה לאחר הבחירות.
סוכנויות הידיעות מדווחות שאנשים רצו גיליון למזכרת. משהו משיש. כן, הקמפיין ההיסטרי של אובמה נעשה אמנם באינטרנט: מאות אלפי פעמים בטיובית, 150 מיליון דולר תרומות נאספו באמצעות הרשת, אבל ברגע האמת, אחרי ההכרעה, אחרי שנבחר, אנשים רצו עיתונים. לגעת, להרגיש. לשמור.
אולי כל מי שרצו אותם הם באמת אנשים מבוגרים יותר, שעדיין לא התרגלו לקרירות הרשת, אבל עובדה, הצורך הזה עדיין קיים. אך אחד לא רץ להדפיס טקסטים מהאינטרנט.

וושינגטון פוסט הגדיל מראש את כמות הגיליונות המודפסים ב-30 אחוזים (טל שניידר, מעריב), אבל כל הגליונות נחטפו על הבוקר, והודפסו עוד 350 אלף (!) עם חותמת "מהדורת בחירות – עותק למזכרת".
גיליונות 5 בנובמבר נמכרו למחרת שוב, עמוד השער בהדפסה מיוחדת נמכר ב-60 דולר, ומוסגר ב-250. אם כבר אפשר לדפוק קופה, אז עד הסוף, לא?
ניו יורק טיימס הדפיס 50 אלף עותקים נוספים, שיקגו טריביון – 200 אלף נוספים.
 ב-Ebay  היו מי שהסכימו לשלם 200 דולר לגיליון של NYT ו300 לשיקגו טריביון.

 

מה לא ידעה שרה פיילין?
שדרום אפריקה היא מדינה? (מעריב)
או שאפריקה היא יבשת ולא מדינה? (הארץ ו-ynet)

 

10.11
בגלובס החליטו להקדים את המיתון הצפוי  ולחתוך בבשר החי. חצי מהפרילאנסרים ייעלמו. עמודי התרבות ייחתכו ב-50%. התעריפים לכתבות יצומצמו באופן ניכר.
אף שהמידע הגיע ממעמקי העיתון, עורכת התרבות, נירית גורביץ`, מכחישה מכל וכל.

 

איריס מור, עורכת גלריה היוצאת התמנתה לעורכת הראשית של הוצאת כתר.

מעריב טוען שיאיר לפיד מגשש יחד עם חיים רמון ושר המשפטים דניאל פרידמן אחר דרך פוליטית חדשה. אלא שלפיד ורמון מכחישים. אז מיהו מקור הידיעה? פרידמן?

 

(דמיינו את הפג בכיס) – ראיתם את הפגורו הזה?
לא נתפס, ממש לא. ושום "מצגת" או "מעשה קונדס" לא ישכנעו אותי.
הידיעה מופיעה גם בשער ידיעות, ובהמשך משתרעת ע"פ עמוד וחצי, אך במעריב ובהארץ אין לה זכר.
כן, גם אני יודעת על מפעלות עובדי הפגייה, אבל דווקא בגלל זה התצלום לא מתקבל על הדעת.

 

11.11
על פי דברי איציק סבן בישראל היום, משטרת ישראל מנהלת קרב אכזר אחד: נגד העיתונות. המשטרה מתכוונת להחליט על אמנה, שלפי תדבר המשטרה בקול אחד,  כשהכוונה היא ל"הנחיות קשוחות בכל הנוגע למערכת היחסים של הדוברים עם עיתונאים המסקרים את המשטרה, ובעיקר מול אלה הבוחרים להעביר עליה ביקורת".

 

12.11
כתבת ומפיקת האופנה אביה בן דוד עוזבת את ידיעות (אייס).
 
ארי שביט מהארץ מועמד להגיש תוכנית ביקורת תקשורת (שתיקרא "ביקורת התקשורת") בערוץ הראשון. המועד: שלישי, שמונה וחצי, לפני מבט, בדיוק בזמן בו שודרה בשנה שעברה מקורות יודעי דבר עם נעמי לויצקי, שהחליפה את התוכנית גילוי נאות של חנן עזרן (כך על פי מעריב).
מעניין יהיה לראות איך יעסוק שביט, אם אכן יש דברים בגו, בסוגיות הכרוכות בעיתונו, הארץ.

 

התלמיד שפותה על ידי המורה לאנגלית התראיין אתמול בידיעות (הפניה בשער, תמונת המורה המפוקסלת בכפולת 18-19. לילד אין שום מילה רעה להגיד על המורה שלו.
מעריב מחזיר היום בראיון עם הצלע השלישית במשולש, החברה הטובה של הנער, כתבת השער של המגזין (ח"ח לכותרת: "סדום והמורה"). ברור שבלעדי. ושוב מרוחה המורה המפוקסלת על פני כל הכפולה. מה שמעניין זה שהילדה זוכה ליחס שלילי מהילדים בביה"ס, וכן לתואר "מלשנית".
אני מקווה שמחר נקרא ראיון עם הבעל של המורה בהארץ, ומחרתיים, כלומר ביום ראשון עם המורה עצמה בישראל היום, וכך נקבל את התמונה המלאה. רק אז אני אהיה מרוצה.

 

13.11
החשבונית והמס
לפני כחצי שנה הפכתי לעצמאית באופן סופי. אני מתפרנסת מגורמים שונים, ולא מקבלת יותר תלוש משכורת. יש בכך תחושה משכרת של חופש והיגיון – להניח את הביצים בהרבה סלים, כך שלא משנה מה יקרה, תמיד הזעזוע יהיה קטן מאשר זה של מי שכל יהבו מונח על אותו תלוש בתחילת חודש.
אבל כן, יש גם צדדים שליליים: אני מפזרת חשבוניות לכל רוח, ועד שאני זוכה לקבל את תמורתן עוברים חודשים. לעתים זה כרוך בטלפונים חוזרים ונשנים למקבלי החשבוניות. בשיחות הללו אני משתדלת לשמור על איפוק – הרי אני לא רוצה שיעכבו לי את הכסף עוד קצת רק בתור עונש. אז אני מתקשרת או מסמסת בנימוס, ואז מקללת לעצמי בבית בקול גדול או בין השיניים, ולעתים בועטת בכיסאות חפים מפשע.
פקידת הבנק התקשרה אתמול ושאלה אם אני רוצה לפדות חלק מחסכונותיי, על מנת לכסות את האוברדרפט. מה פתאום, הכספים יגיעו עד סוף החודש, אמרתי לה באומץ, אמונה ונחישות. אך סגרתי את הטל`, אני מקבלת מייל מרואה החשבון, המדווח על המע"מ ומס ההכנסה ששילם עבורי החודש. התפלצתי. תוך שנייה שולש האוברדרפט שלי בלי שקניתי אפילו רבע מנת פלאפל.
והצ`קים שמגיעים לי? נו, יגיעו עד סוף החודש. בינתיים אני מפסיקה לאכול ולנשום.
אבל מה אני מתלוננת. עובדי משמר עוד נאבקים על משכורת אוקטובר שלא קיבלו. וגם על הפיצויים שלהם.

 

14.11

ב-7 לילות של שבוע שעבר כתב יהודה נוריאל על דודו טופז. לא קראתי בזמן אמת, מודה. עם כל הכבוד לנוריאל עמיתי, הנושא פשוט לא עניין אותי. אבל בינתיים תפח הסיפור, כך שחזרתי להתעמק בכתבים.
נוריאל כתב שאיתר אותו בתיאטרון חולון, עם קהל של כ-200 צופים, גילם נושק לזה של טופז (62).
וגם: "הלוואי שהיו לי משקפי שניצר, כדי שהוא ישבור אותם. הלוואי שהיתה לי כתף נטליה אוריירו כדי שהוא ינשוך אותה. אבל טופז לא נושך. הוא בקושי אוכל סביח".
בין היתר שזר נוריאל דקירה קלה לקולגה: "… בכירי האנשים וטובי הכותבים משחררים את הנפיחה האשכנזית שלהם בראש חוצות – ונפיחה היא נפיחה, לא משנה מי הוציא אותה ומה תוארו…"
באותו ערב שודרה באולפן שישי כתבה על טופז. הכותרת התנגחה בזו שהוענקה לדבריו של נוריאל – "אין לו זמן" – ונקראה "יש לו זמן".

 

15.11

תרבות מעריב: רוגל אלפר מנתח את זליגת העורכים מהעיתונות לספרות ובחזרה.
בין היתר הוא כותב "הישגיו של אלפון סללו את הדרך למרמרי ולאיריס מור, על אף שהם נפלטו מהארץ כי נחשבו למי שאינם מסוגלים להביא לגידול משמעותי בתפוצה ובהכנסות. הם היו עורכי עיתונות בעלי יומרות ומחויבויות תרבותיות גבוהות ונפלטו מהארץ בשל כך. זו המסקנה האחרונה: העיתונות מתנקה מעורכיה הספרותיים. שילכו לעשות ספרות".
בלי שום קשר למחויבויות של האנשים המוזכרים, הם לא בעיתון יותר מסיבות מגוונות, יש לשער שרובן פוליטיות, מבניות, וקשורות בשינויים שרוצה לעשות כל עורך חדש שמגיע לאנשהו. עורך/מנכ"ל חדש שמגיע מחליף, לרוב, חלק נכבד משדרת הניהול. זו דרכו של עולם (ואני לא שופטת כרגע אם זה טוב או רע). מטאטא חדש וכל מה שכרוך בזה.

 

משומה מנחם בן לא מרוצה מהעונש שהוטל על גולדבלט.
לדעתו, שחקן בעל גדלות נפש כמו חנן אנן לא צריך לשבת בכלא. מה פתאום? שיטת הענישה של בן אומרת, כנראה, שבכלא ישבו רק פושעים מועדים: האלפרונים והאבוטבולים. אנשים בעלי "תרומה לחברה" כמו גולדבלט יתנו כסף למי שפגעו בהן, וכך יצאו ידי חובתם. כן, מה הבעיה, כמובן, שגולדבלט ישלם רבע מיליון שקל (זהו תעריף בן למקרי אונס "לא אלים") לכל אחת מהנשים בהן פגע?
מסקנה: לבטל את בתי המשפט, ולהציב את בן כשופט עליון. הוא כבר יעשה סדר במדינה הזו, ויעניש איש איש על פי דרכו.
השיח החדש לא ברור לבן, שעדיין חי במושגים של אונס אלים, אונס לא אלים,  כשאת אומרת "לא" למה את מתכוונת וכנהלאה.
נראה איך יגן בשבוע הבא על יעקב העליון.

נחום ברנע מנגח את ניר ברקת.
ברנע, ירושלמי שורשי, הצביע לברקת בבחירות, רק כי לא היתה לו ברירה, לדבריו. זה לא מונע ממנו לכנות אותו בסוף הטור שלו "טמבל" ו"חמור" כאחרון הטוקבקיסטים, נגדם, אני מתארת לעצמי, יש לברנע הרבה מילים רעות לומר.
כן, גם אני, בלי שיהיה לי קשר רגשי לגשר המיתרים כתבתי שאני לא חושבת שצריך לפרק אותו. אני גם לא חושבת שצריך להפסיק את בניית הרכבת הקלה. אבל לא היה עולה בדעתי לכנות את המציע לעשות כן בשמות.
גם מתי גולן בגלובס מציע לברקת להירגע ולא להנפיק הכרזות לא סבירות. וגם גולן לא מקלל.
אז ברנע, אתה מוזמן לרסן את עצמך.

 

16.11
הטוקבקיסטים מתראיינים.

 

17.11
"תפתחו עיניים, אנחנו מופגזים!"
(ראש עיריית שדרות, דוד בוסקילה לממשלה)
בכותרת הכי קורעת לב הבוקר, ידיעות.

 

 18.11
ישראל היום
"הבהרה
אין קשר בין צילום בנוגע לפרשת ההתאבדות בדרום הארץ שהופיעה אמול בעמוד הראשון של העיתון, לבין הידיעה על התשואות של קרן פריזמה".
בדקתי מהו הצילום מאתמול:
ובכן, הצילום התחתון בע` השער הוא של זוג אנשים מבוגרים, עם הכיתוב "יאיר ויעל בר-צור. הוא נפטר, היא ניצלה"
הכות: "חברים בפריזמה? הפסדתם רבע מהכסף"
וכות` המשנה:
"מאז תחילת 2008 * הפסדים של עד 13% לקופות הגמל באוקטובר * רה"מ אישר את תוכנית האוצר אך דחה את פרסומה * בני זוג ממושב בדרום ניסו להתאבד – בגלל חובות"

ידיעות הקדיש שמונה עמודים לחיסולו של אלפרון. אהה, בטח שזה מרגש אותנו. ברור, זה כמו הסופרנוס. איזה מהמם היה טוני? לא התאהבתם בו? אז הנה, תראו את אלפרון, עם המגבעת המיושנת שלו, עם האהבה לסוסים (טוני!) לא גנגסטר מהסרטים? ואשתו, מה זה כרמלה, גם השמות דומים, אהובה, כרמלה, שתי טיפות מי תהום. ואיזה יפה היא מדברת. וגם דוקטור. לרפואה טבעית. זה יפה, השילוב הזה. אחדות הניגודים. בדיוק כמו שלחברה של אלפרון, החברה לגביית חובות קוראים מאזני צדק.
וזה לא שאני סתם אומרת טוני סופרנו: ההפניה לכתבת השער ב-24 (אסף גור) שואלת בפירוש:
"איך הפך יעקב אלפרון, האזרח מס` 1 של העולם התחתון, לטוני סופרנו מקומי"
כמה ראשי משפחות פשע אתם מכירים, שכותבים טור למקומון ("שלום, אני יעקב אלפרון ואל תגידו שלא ידעתם", זה שם הטור בחדשות רעננה, על הנעשה במועצת העיר)?
אני רוצה לראות מה היה קורה לעורך המקומון אם לא היה נותן לו טור. וגם, מה היה קורה, למשל, אם אלפרון לא היה עומד בדד ליין? המזכירת מערכת הייתה מתקשרת לצעוק עליו?

יוחזר הנדלזלץ.

 

19.11
בהנחה שיוסי בובליל לא עבר על החוק בשום צורה שהיא (חוץ מהתביעה ההיא, עם הפועל שלו) ואני גם לא חושבת שראוי להשוות אותו לאלפרון, ההתנהלות של קשת בפרשת בובליל הצעיר וחבריו החרמנים לא נראית טוב.
הקטע, ששודר בערוץ 20 והועלה ליו טיוב נמחק פעם אחר פעם. הארץ והעכבר און ליין כתבו על כך, והבוקר יש גם אייטם על התוכנית במעריב (יובל אלבשן) ובנרג`, בו מוזכר העניין. אם הבנתי נכון, היה על כך גם אייטם בהצינור, בערוץ 10, וקרן נויבך טיפלה בכך פעמיים בסדר יום: גם ביום שני וגם היום.
אבל מה, אין סיכוי שנראה את זה במה קורה של קשת, נכון?
הזכיינית ממלאת פיה מים. בפרק של אתמול לא נשמע ציוץ בנושא מצד איש. טוב שיש בלוגים.
למה, כי בלי בובליל אין האח הגדול? כי כל גבר עבר סיטואציה כזו פעם בחיים? כי אנחנו מטפלים רק בג`קו אייזנברג כשהוא סורר ומורה, ולא בבובליל? כי צבא הגנה לישראל יותר חשוב מאיזו בחורה מפוקפקת ומאירוע שהיה לפני, נניח, 30 שנה (בכל מקרה, חל על כך חוק ההתיישנות)?
 
תוספת
וזו תגובת קשת לסדר יום של נויבך, מהיום:
"האח הגדול הינה תוכנית המשקפת את המציאות בבית כהוויתה. הדיירים מוצגים לעיני כל עם עמדותיהם והשקפותיהם האישיות.
על אף שהתוכנית משודרת רצוף 24/7 הן בהוט והן באתר – קשת מפעילה שיקול דעת ואחריות לגבי התכנים שמועברים במשדרים בערוץ 2, ועושה זאת ללא קשר למתמודד ספציפי כזה או אחר.
במהלך השהות בבית, מתקיימות לעתים שיחות בין הדיירים  שאינן עולות בקנה אחד עם הקוד האתי של התוכנית. מתפקידנו ואחריותנו לדאוג שתכנים אלו לא ישודרו בשעת פריים של ערוץ 2. כך גם במקרה הזה.
לגבי הורדת הקטע מיו טיוב – קשת הינה בעלת הזכויות והרשיונות הבלעדית לשידור האח הגדול בארץ ופועלת נגד גולשים העושים שימוש לא חוקי בזכויותיה. כך במקרים אחרים של העלאת קטעים מתוך האח הגדול, וכך במקרה הפעם".

 

רשימת המשפיעים בתקשורת של גלובס.

 

20.11
אוסף התצלומים של לייף יעלה לאינטרנט.

 

העיתונאים הזרים מבקשים מאולמרט שייתן להם לחזור לרצועה (הארץ).

 

אילן יצחייק, המשנה לעורך ynet התפטר אחרי כשני עשורים בק. ידיעות.

 

21.11
ידיעות והאינטרנט, רענן שקד ואני.

 

22.11
השבוע (הארץ)
עבר היום ניתוח לב פתוח, והמחשבה הראשונה שעולה בדעתי היא שהוא הופך למתחרה של מוסף הארץ. תוך שבועיים ההבדל יהיה הפורמט (הסדיני או הלא סדיני) בלבד.

המטרה של עורכו החדש, היא להקליל ולאוורר. וכך, הכתבה הראשונה עוסקת בחשוד המיידי ברצח אלפרון,
עמיר מולנר עם תוספת עדכנית: מספר פעמים בו מוזכרת כל אחת ממשפחות הפשע בגוגל (טובה).
 
המלה האחרונה נגוז כבר השבוע. מחליף אותו מדור הנקרא בשם העברי "הקוורטט". ועוד טרם אכנס לעובי הקורה, זה באמת שם לא נאה. אפשר היה לחשוב על מיליון שמות עבריים חלופיים.
המדור מתחלק, כמתבקש, בין ארבעה כותבים, שמהגגים על עניין מסוים מתוך המכלול השבועי שהתרוצץ מול עינינו. ארבעה הגיגי קצפת שלא מהווים תשובה למדור של הנדלזלץ, שיכול היה בהחלט להמשיך את חייו שם באין מפריע.
 
לילי גלילי מראיינת את יוסי מילשטיין, שנפרד השבוע מגאידמק (שווה).

 

לטובת הדור שלא ידע את – סמדר קילצ`ינסקי הייתה בת 13 כשעברה לגור עם יעקב אלפרון.

 

23.11
אני מודיעה על המעבר מהקפה לאורנג` טיים.

 

24.11
רשת ביטחון היא המונח הרווח בכל העיתונים ובכל נושא בימים האחרונים.
רשת הביטחון של משרד האוצר, הביטחון הלקוי בו אנו חיים, והרשת (האינטרנט) ללא ביטחון שבגללה התאבד אברהם ביגס והעולם שתק.
בידיעות ציוו אתמול בראשית – "רשת ביטחון: עכשיו" – כותרת למאמר של סבר פלוצקר עם חץ ענק ומאיים כלפי מטה. זה היה כל השער.
במעריב ראשית – "רשת ביטחון או שביתה".
גם הטקסטים שונים:
בידיעות – באוצר פתחו במתקפה אידאולוגית נגד הרעיון של רשת ביטחון לחוסכים.
במעריב – באוצר מתכוונים להפעיל תוכנית מוגבלת להצלת החסכונות – אך עדיין לא הוחלט אם ומתי ליישמה".
מזתומרת? אם מתכוונים להפעיל איך עדיין לא הוחלט אם…?
בהארץ דבקים בביטחון ההוא:
"מערכת הביטחון: לקדם הסכם עם סוריה, למרות המחיר הכבד"

היום ממשיכים לחפור ברשתות הביטחון:
ומעריב בכותרת לבנה על רקע שחור ומפחיד: "מה עושים עכשיו?"
צוות מומחים מסביר מה עושים עם החסכונות.
בע` 4 חוזר המוטיב המרכזי: "בקרב על החורים ברשת הביטחון"
ידיעות: "רשת הביטחון מלאה חורים" (היא תגן רק על כמה עשרות אלפי בעלי קופות גמל וקרנות פנסיה)

אם תקראו בעיון את המאמרים הכלכליים בידיעות ובמארקר תבחינו במלחמת השקפת עולם חריפה המתנהלת בין גיא רולניק לסבר פלוצקר.
מי תומך במה? ניחוש אחד.

 

25.11
במייל בתפוצת נאט"ו ששיגרה אמילי עמרוסי היא מספרת איך הגיעו שוטרים לביתה באישון ערב, ואמרו: "אם אני רוצה להשתחרר מהמעצר, אני צריכה לשלם ערבות, ולהתלוות אליהם לסניף בנק הדואר הקרוב ביותר שפתוח, בנמל התעופה בן-גוריון כדי לשלם ערבות בסך 750 ש"ח. אמרתי להם שאני לא יכולה להשאיר את הילדים לבד, אז הם אמרו שהם פשוט ישימו אותי בניידת ויקחו אותי למעצר".
וכל זה למה? כדי לשכנע אותה להעיד במשפט שהיא לא רוצה להעיד בו.
"בפרקליטות המדינה שמעו שאני מסרבת להעיד והוציאו צו הבאה בפני שופט, הליך חריף שנשמר לפושעים פליליים מיוחדים".
עמרוסי מתבקשת להיות עדת מדינה  ולמסור לביהמ"ש קלטת שתשמש כראיה להפללת אדם שנאשם בהסתה לגזענות. הקלטת לא נחשבת  לראיה קבילה, אלא אם מי שצילם אותה הוא שמוסר אותה לביהמ"ש. בקלטת יש כתבה שעמרוסי שידרה לפני כמה שנים בערוץ 10 ובה מרואיינים מיכאל בן-חורין ואלישבע פדרמן, שנאשמים בהסתה לגזענות. עמרוסי כותבת: "אין לי סיבה להעיד נגדם, או בעדם, או בכלל… אני לא רוצה שיהיה לי שום חלק בהפללה של מישהו…
…אני רואה את עצמי כעיתונאית.. ומרב מקורותיי הם חלק מהציבור הדתי והקהילה הרחבה שבהם כלולים גם הנאשמים הספציפים האלה. עיתונאי לא יכול לעבוד אם הוא יודע שכל דבר שיקליט או יכתוב עלול לסבך אותו כעד נגד המקור שאיתו דיבר. אחרי שאעיד נגד מישהו שהתראיין עבורי, למה שמישהו אי פעם יתראיין אצלי?"
 סוף דבר, כותבת עמרוסי, הוא שבעלה נסע עם השוטרים להפקיד ערבות: "אני עצורה ועומדת להשתחרר בערבות בשעה הקרובה. הערבות תחולט אם אחליט לא להגיע למשפט ולהעיד".

לא מבינה את עמרוסי. לא מדובר פה בהסגרת מקור עלום, אלא במסירת קלטת ובה כתבה שכבר שודרה בציבור. מה הסיפור?

 

אבי ניר הותקף.
בשער מעריב: "מי תקף את האיש החזק בטלוויזיה"
חצי מכפולת 10-11 מוקדשת לסיפור, והכותרת פה: "מי תקף את מלך הרייטינג"
הכותרת השנייה באותה כפולה היא "האיש המציא את יוסי בובליל". אה? מה פתאום המציא? או שזוהי אמירה כללית, יענו בובליל כמטאפורה?
גם בידיעות הידיעה בשער, באותו מקום כמו במעריב: צד שמאל למטה.
הכותרת פה פחות מאדירה ומאלילה, יותר סטרייטית: "מנכ"ל קשת הוכה באלות"
שני שליש מכפולת 14-15 מוקדש לפרשה. הכותרת: "התוקפים שאלו: `אתה אבי ניר?` ושלפו את האלות"
גם פה יש בוקסית על היותו של ניר ילד הפלא הטלוויזיוני.
מה שכן, ההתייחסות של ידיעות עניינית לגמרי, וזה, בניגוד או כדי להכחיש את הטענה שידיעות מנהל מלחמה נגד קשת/האח הגדול מאז הכתבה "הפח הגדול" ב-7 לילות.
בישראל היום הידיעה מופיעה, נחשו? נכון, שער, שמאל למטה.

ובהארץ, פחות או יותר באותו מקום (יש מודעה), אבל רק הפניונת.

 

27.11
דרמה בשער האחורי של המארקר
"נמרודי צופה קאמבק גדול לעיתונות המודפסת ב-2009"

וואוו, אני נסערת. מדפדפת במהירות לע` 56 (לא, לא מוצאת באתר) הנה יש (עם כותרת סבירה יותר) – והכותרת המפוצצת הזאת חוזרת על עצמה.
והנה הטקסט. על פי עמוד מסביר ומפרש יורם גביזון את סקירת המנהלים לדו"חות הכספיים של מעריב. לא הצלחתי להבין מהעמוד המפורט הזה איך מעריב יתייעל ויגיע לעצמאות תזרימית, אבל זה ניחא, נניח שיגיע (בעזרת כוחות-על שלא מהעולם הזה) למהפך תפעולי. מה הקשר בין הכתבה של גביזון לבין הכותרת, לעזאזל? התשובה: אין שום קשר, אבל לגמרי.
מה, העורכים לא תופסים את הבעייתיות פה? אז יופי, יש לכם כותרת מצוינת. אבל מה עם המציאות? איך היא מתחברת אליה?
 
תוס`:
יש הטוענים שמדובר באירוניה.
אירוניה? בעיתון כלכלי? ממתי?
אם אני לא הבנתי שמדובר באירוניה, קשה לי להאמין שיש מי שהבין.

 

28.11
מעריב הודיע באמצע השבוע על כתבה שתביא פרטים חדשים מחקירת רצח רוז פיזאם. משהגיע סופשבוע למערכות העיתונים, כלומר לידיעות, התברר שמדובר בכתבה (כתבת טפיחה על השכם, בעקבות הקמת היחידה מחדש, יש לציין) על היחידה המרכזית, ובה פרטים על רצח רוז, ואזכור לרוצח המתאבד מייקל פישר.
כתשובה, יש הבוקר בהמוסף לשבת של ידיעות כתבה בה החוקרות של רוני רון מדברות לראשונה (עם הפניה בשער), ובתוכה בוקסית על חקירת פישר. איך היא קשורה לשם? לא קשורה. רק בגלל שלמעריב יש כתבה בה מוזכרות שתי הפרשיות, ידיעות מחרה-מחזיק.

אבל העניין היותר מגוחך הוא שבעמודי החדשות של ידיעות מוקדש לכך חצי מעמ` 14. כותרת ענק, תמונה גדולה. בסוף הידיעה כתוב "עוד על הפרשה במוסף לשבת". ומה יש במוסף? כאמור בוקסית, שכל תוכנה מופיע בעמודי החדשות.
מה שכן, הפרטים הללו, על המריבה שהובילה לרצח ולהתאבדות, לא מופיעים במעריב, כי הימ"ר לא חוקרים אותה.
מה שהמלחמה בין  העיתונים יכולה לעשות.

 

29.11
מה קורה לגדי סוקניק? "רסיסים של קאמבק"? חזר בו? מודה שהפוליגרף לא היה ההחלטה הכי מדהימה שעשה בחייו ורוצה לחזור לחדשות? והאם אני יכולה להגיד לו "אמרתי לך", אף שמקורביי אסרו עלי להשתמש בפראזה הזו לנצח?
הראיון איתו (צריך ללחוץ על הלינק הרלוונטי שמימין, כי הקישור הוא לכל התוכנית).
ולישראל רוזנר: הוא לא נשוי. חי עם, אבל לא נשוי.
מה שכן, נראה ששלח ודרוקר בהחלט הפיקו לקח: "קר שם בחוץ", הם אומרים, ומוסיפים שברגע שאתה לא יצרן תוכן אתה בדרך החוצה, כי פרשנים יש כמו זבל.

 

רבים מאוד מאוד התלהבו מהמדור של דנה ספקטור השבוע בקריאות כמו "מצוין", מדהים", "נכון מאוד!". מאחר שהייתי בוחרת בשתיהן לראשות הממשלה, אני מרשה לעצמי לשפוט:
זה לא נכון שאנחנו לא יודעים כמה ילדים יש ללבני (כך טענה היא בטקסט). יש ללבני שני בנים מתבגרים. אחד בצבא. לאובמה יש שתי ילדות קטנות, והרבה יותר קל לגייס אותן לקמפיין. אני לא חושבת שזה הוגן לגרור את כל המשפחה לקמפיין, אם היא לא רוצה. ושני בנים מתבגרים הם לא ממש קמפיין-מטריאל.
אני מצטטת מתוך ליידי גלובס של יולי (נורית דברת):
"עומרי, חייל בחיל הים ויובל, תלמיד תיכון הלומד לבגרויות".
על כל הכבוד לתשוקה לראות אותה מחפשת קלטות של יובל המבולבל או של דורה, היא לא. מה לעשות שלאישה כבת 50 בישראל, אין היום (לרוב, אם כי כבר יש הרבה יוצאות מן הכלל) – ילדים קטנים?
דווקא כתבות על נפתלי שפיצר היו גם היו. חוץ מהעובדה שלבני צמחונית (אבל מבשלת בשר למשפחה), אני יודעת שהיא אוהבת לצעוד עם בעלה, בעיקר בשבתות ברגל, ושהיא מנגנת על תופים.
אני לא אומרת שזה מספיק, אני בטח לא אומרת שהקמפיין האדלריאני הוא טוב. להפך, הוא רע, והוא לא מקורי, וזה בדיוק מה שכתבתי עליו. אבל להגיד שאנחנו לא יודעים כלום על לבני זה פשוט עיוות של המציאות.

עכשיו, תארו לעצמם שאני הייתי מועמדת לראשות הממשלה. מה היו אומרים עלי? שרק בגלל שאני לא נשואה ואין לי ילדים אני מועמדת לתפקיד? וגם – האם הייתי צריכה לגייס את האחיינים שלי ואת התינוקת של החברים כדי להיות אובמית? אמהית?

2.12
מיילבק
מהות החיים: קיצוצים
"היי חברים
בעקבות המצב שאינו פשוט, נקראנו לקצץ משמעותית בתקציב.
משמעות הדבר היא שלצערנו חלק מהתכניות יוצאות לפגרה עד שיבואו ימים עם קצת יותר רווחה כלכלית, וכן שבנוסף יהיה עלינו לקצץ רוחבי בתכניות הרדיו של מהות החיים, תכניות שעלותן  גבוהה.
מספר מגישים כבר התנדבו וקיצצו משכרם כחלק מההתגייסות למציאות החדשה, ואני קורא לנוספים לעשות כן, כי אם לא תהיה ברירה – אבקש מחלק מהמגישים לקצץ באופן אישי.
אני יודע שהמצב לא קל לכולנו, אבל מצפה להבנה.
המציאות טפחה על פנינו, וכפי שאתם רואים המצב במשק לא פשוט, ולא נראה שהוא הולך להיות קל יותר בזמן הקרוב. צעד נוסף שאנחנו עושים הוא דילול של חלק מהתכניות מפעם בשבוע לפעם בשבועיים, תוך הורדה בתדירות השידור ושימוש בשידורים חוזרים בתכניות.
באהבה ובהערכה
הנהלת רדיו מהות החיים
מקבוצת שרי אריסון"

 

3.12
כנס העיתונות באילת ב-22 אותיות.

 

4.12
כניסת העיתונאים הזרים לעזה 
                                                                                                                                           לכבוד:
ראש הממשלה, מר אהוד אולמרט
שר הביטחון, מר אהוד ברק
                 הנידון: מניעת כניסתם של עיתונאים זרים לרצועת עזה
"קשב – מרכז להגנת הדמוקרטיה בישראל" מביע את דאגתו העמוקה מהמשך סגירת המעברים מישראל לרצועת עזה בפני הכתבים הזרים.
סגירת המעברים לרצועה בפני כתבים ישראלים נומקה בעבר באחריותה של ישראל לביטחונם. נימוק זה אינו תקף כלל לגבי העיתונאים הזרים. גם בעיתות משבר בעבר לא מנעה ישראל מהעיתונות הזרה את הכניסה לרצועה לפרק זמן כה ממושך וחופש התנועה של העיתונאים נשמר ברמה העקרונית. אין להסיק מכך אלא שהוראת שר הביטחון עתה למנוע את הסיקור של הנעשה באחד מאזורי הסיקור החשובים בעולם נעשה מנימוקים בלתי ענייניים בעליל. פורום העיתונאים הזרים כבר מחה בחריפות על הצעד חסר התקדים הזה ואף גורמי הסברה במשרד החוץ בישראל התלוננו על הנזק התדמיתי הנגרם למדינה בעטיה של החלטה זו.
איננו רואים כל נימוק הגיוני המצדיק פגיעה חמורה כל כך ומתמשכת בחופש העיתונות ובמשפט הבינלאומי המגן עליו. אנו מוחים בחריפות על המשך ההגבלות הללו וקוראים לבטלן לאלתר.
יזהר באר
מנכ"ל קשב

ומה אומר לאייס דובר משרד הביטחון?
"הסיקור של עיתונאים זרים מעזה מעולם לא היה הוגן, צודק או נכון, ואנחנו לא רואים הבדל ברמת הסיקור גם מאלה שנכנסים לשם. שיראו לי כתבה אחת פרו-ישראלית או כתבה שנותנת תמונת מצב מדויקת, שיצאה מעזה בתקופה שהמעברים היו פתוחים".

 

5.12
מה עושות נשים בתקשורת?

זאב חספר (גל"צ, חדשות, ידיעות, ynet, ערוץ 10, נענע10) עוזב את מנכ"לות האתר וחוזר לערוץ 10 כסמנכ"ל ניו מדיה.

נועה אסטרייכר, מנהלת הבלוגייה של תפוז נפרדה ממשרתה.

מבין  125 העיתונאים היושבים כעת בכלא, מסיבות הקשורות לעבודתם, 56 הם עיתונאי און-ליין (בלוגרים, כותבים ועורכים). זהירות!

 

6.12
"חברון תתפוצץ יום אחד, היא תהיה המקום שבו תיאלץ מדינת ישראל להתמודד עם עתידה, בין חילוניים שמנסים לבצר חיים שפויים לבין קיצוניים שלא יבחלו בשום דבר, גם לא בפוגרום נגד ערבים ולא בתקיפת חיילים יהודים".
מתוך הספר "מלון פלשתינה", רן אדליסט ורון מיברג, ינואר 1986 

 

8.12
מעיין כהן מנתחת את הכישלון של נענע10.
אני מאלו שאוהבים את האפור, אבל מסכימה שהבלגאן גדול, החיפוש בלתי אפשרי, ורבים הם התכנים שהלכו שם לאיבוד. אחד מהם, מרכזי לפחות מבחינתי הוא המגרסה, שהסיבה היחידה לכשלונה היא העובדה שפשוט אי אפשר היה למצוא אותה. בין אם לפני העיצוב וההשקה החדשים, ובין אם אחרי.
בין היתר מספרת כהן שהמועמדים להחליף את זאב חספר, המנכ"ל הפורש, הם גיא אליאב ושרגא מור. הראשון מתפוז, השני מ-MSN.

 

9.12
אני מוצאת את הקטע עם קריסת מערכת המחשבים, הפעם של הליכוד, כאות מהשמים, משהו מיסטי, רמז ותזכורת לכך שישראל, לא משנה כמה תתפרכס, היא עדיין מדינת עולם שלישי.
אם למשל היו שואלים אותי מראש, הייתי מספרת שאין תשתית תקשורת בבנייני האומה, ושהמודמים הסלולריים הם משענת קנה רצוץ.
אם ביבי, בלוגר, גולש, ואיש אינטרנט ותיק אומר "צריך להיות דוקטור כדי להצביע" (כותרת ע` 2, ידיעות), מה יגידו אזובי המקלדת?

 

10.12
גיל טבת, ראש דסק בהארץ ועורך מזה שמונה שנים, פוטר ונשא אמש נאום פרידה מרשים, מרגש ואישי.
לא מזמן פוטרה גם המפיקה, שירה אריאנוס.

שלח ודרוקר (שישי, ערוץ 10) עוברים לשדר באמצע השבוע, שלישי, 21:00.

אפרת רייטן עוזבת את תוכנית הבוקר של ערוץ 10.

ביזנסוויק נסגר ב-1.12.2008. וזה, על פי מייל ששיגר העורך הראשי ערן בר-טל לכל העובדים.
אז למה הבעלים מתעתע בעיתונות עם ניסוחים מטושטשים ולא סגורים?

אולי גם הצופה ייאסף סופית אל אבותיו.

הנהלת ה-NYT עמוק בבוץ.

הטריביון ממשך לספוג חבטות: מושל אילינוי אומר שיפסיק את התמיכה בשיקגו טריביון, אם הלה לא יפטר את העורכים/כותבים שביקרו אותו.
תוס`: זו הייתה אחת העילות למעצרו. השנייה, כלומר הראשונה היא שניסה למכור את מושבו של ברק אובמה בסנאט. 
באיחור של יום מדווחים על פשיטת הרגל של הטריביון כל העיתונים.

פרסי פוליצר יחולקו גם לעיתונות המקוונת. תודה.
אלא מה, מדובר בינתיים רק בקטעי טקסט, לא בסרטוני וידיאו למשל.

אתר רשימות ירד מהאוויר בשעות הבוקר המאוחרות.
אורי ברוכין פרסם עכשיו פוסט בקולקטיב, המסביר מה קרה:
"אנחנו עצובים, מופתעים ומזועזעים לספר לכם שנודע לנו שהשותפים הטריים שלנו, חברת InfinityIT, פיטרו את עובדיהם והכריזו על פשיטת רגל. כך נודע לנו מעובד שהוא חלק מצוות שעבד מולנו במסגרת שיתוף הפעולה. לא הצלחנו לדבר עם מישהו נוסף שם".

 

11.12
"תוך כמה חודשים לאיראן יהיה מספיק אורניום לפצצה" (אומר בכיר בסוכנות לאנרגיה אטומית) – כותרת ראשית, מעריב.
בגוף הידיעה, כמובן וכרגיל, יש מיליון הסתייגויות, אבל שטויות, התרגלנו.
ועוד משהו קטן: בניגוד לכתוב בהפניית השער, בנתנז אין כור גרעיני אלא מתקן להעשרת אורניום, ככתוב בכתבה.
ומה לעשות, מתקן וכור אינם הינו הך.

ולמה זה נשמע לי מוכר?
אופס, הנה דיווח מהארץ, מאי 2007
"לפי הערכת מומחים, ייתכן שאיראן צברה כבר בשבועות האחרונים בין שניים לחמישה קילוגרמים של אורניום בדרגת העשרת נמוכה. עם זאת, האורניום הזה צריך לעבור העשרה נוספת – לאורך פרק זמן של חמישה חודשים – כדי להגיע לדרגת העשרה של 90%. על פי הערכות, נדרשים כעשרים עד 25 ק"ג של אורניום מועשר בדרגה גבוהה כדי לייצר פצצת אטום. כדי להשיג כמות כזאת נדרשות 1,700 עד אלפיים צנטריפוגות, במידה שיפעלו יחד כשנה ללא תקלות".
והנה עוד אחת, מנרג`, מ-20 בנובמבר ש"ז, מה-NYT.

 

13.12
ציפי לבני על גלעד שליט. מה שכן, אי אפשר לדעת בוודאות שזה היה הניסוח המדויק שלה גם בתיכון חדש. אני יכולה רק לשער שהיא חזרה על אותם דברים, אוקיי, לא מילה במילה, גם בסרטון הזה.
שימו לב לעמדה של הארץ:
"לבני קובעת קו נוקשה בעסקת שליט: `לא תמיד אפשר לשחרר את כולם"`
עכשיו הקשיבו לדבריה – טוב, לא הייתי בתיכון חדש (תוס`: אבל הנה הלינק) – ותראו אם זה מה שהיא אומרת, ואם המילים "קו נוקשה" מתאימות לנאמר.
לא רק זה. הכותרת היא "לא תמיד אפשר לשחרר"
מה שלבני אמרה זה "לא תמיד אפשר להחזיר".
והנה בשישי כבר  היו הפגנות בעקבות דבריה.
כל עיתון מצטט אחרת את התבטאותה, אבל היי, מה חדש.

 

15.12
ארבעה ישראלים הקימו את Bloggersbase.

מבקר הטלוויזיה של ידיעות, ירון טן-ברינק, התאייד ביום חמישי האחרון. בלי מילת פרידה, בלי יאללה ביי, כלום.
דרור פויר, המחליף, עדיין לא נכנס לתפקיד, וגם הוא כשלעצמו לא נפרד עדיין מקוראיו ב-G במדור של שישי האחרון.

יובל דרור מספק עוד פכון קטון על מפעלות רני רהב בע"מ.

האם עפר שלח ורביב דרוקר חטאו בכך שהנחו כנס של בית ההשקעות פסגות?
ומתי מידת העצימות של קשרי עיתונים/גופים חיצוניים נחשבת לראויה או לא?

מה קורה? ניצן הורוביץ? ענת סרגוסטי? גדעון רייכר?
למה עיתונאים מחליטים שפוליטיקה זה פתח מילוט מהעיתונות? לא משונה?
מה כל כך מושך בעסקנות הבלתי נגמרת הזאת? ואיך ייתכן שעיתונאים, שיודעים בדיוק מה זה שפוליטיקאים רודפים אחריהם, מחליטים לעבור לצד השני? זה הרי לא ממש מתקבל על הדעת!

מהן בדיוק הנסיבות בהן נגנז תחקיר של אמיר זוהר בהארץ על רונאל פישר?
האם הוא לא עמד בקריטריונים העיתונאיים והמשפטיים הנדרשים, ולא היה מגובה בעובדות ובהוכחות, או שמא מישהו לא יכול היה לעמוד יותר בלחץ שהפעיל גיבור הכתבה

16.12
עוברת דירה לאורנג` טיים.

שפרה זוכה בגמר האח הגדול.

 

17.12
אני מקווה שרשיונו של אדוארד גלפונד (או גלפאן בישראל היום), הנהג מאילת, מקרב העקיפות (אם אכן זה מה שקרה) יישלל לנצח, אם הוא אכן אשם.
אלא מה, בינתיים כולם חוזרים בהם מההצהרות של השר שאול מופז על בריונות בכביש. השר יערוך מסיבת עיתונאים בעוד שעה ואולי אז נשמע מה בדיוק קרה שם.

בידיעות ובמעריב הכותרות מפורשת מאוד:
"קרב עקיפות נגמר בתהום"
"עקיפה אל המוות"
בישראל היום הולכים על הכותרת הסתמית "אסון התיירים" (נו, יש לנו אסון תינוקות, אסון מסוקים, עכשיו עוד אסון נוסף לרשימה).
ובהארץ: "24 תיירים מרוסיה נהרגו בתאונת דרכים ליד אילת"

אני לא הראשונה ששואלת את זה: אבל מה היה קורה אם הנספים היו חיילים/ תלמידים/ סתם אזרחים, אבל ישראלים, קרי יהודים? מה היה עושים בקשת?
אולי כדאי להתכונן לתרחיש הזה לסיבוב הבא, שהרי ישראל משופעת בטרגדיות בסדר גודל לאומי על בסיס יומיומי

 

מייל הבמבה
של עובדת HP, שטלטל את אומת ההורים לתינוקות הוא באמת אחד הנוראים שיש. איזה אינטרס היה לאישה הזו? האם מדובר במעשה קונדס? בניסיון לבדוק כמה מהר אפשר להעביר מייל ויראלי בנושא כה בוער?
מה שמדהים זה שזה עבד, וההיסטריה חגגה. זאת אומרת, כוחן של שמועות הוא אימתני.
מספיק שמייל מגורם לא מזוהה, ובו כתוב "דוד שלי עובד בסופר פארם" יריץ רבים לרוקן את ביתם מהסם הצהוב והפריך הזה.
יפה שמיקי שטראוס תמך בדן פרופר ברגעיו הקשים.
ואהוד קינן מוסיף: היד קלה על הפורוורד.

 

19.12
הטוקבק הכי טוב.

 

20.12
ב-7 ימים החליטו לרומם ולפאר את החג, וליצור פרויקט מיוחד עבורו. קראו לו "הנס שלי", ובו בכירי הכותבים סיפרו כל מיני דברים נוראים ואיומים שקרו להם, שהפכו למשהו טוב. כאמור, נס. אני ממש משוכנעת שכולם התעצבנו מכך ובעטו ברגליים, ואמרו לעורכים שהטילו עליהם את רוע הגזרה שמה קורה להם, ומה פתאום, ונמאס מהפרויקטים המיוחדים שלהם, וכולה חנוכה, רבאק, רדו מזה. אבל לא, העורכים הפכו רשעים כאנטיוכוס, לא ויתרו, וכך קיבלנו את פרויקט הנס, שכולל 13 עמודים (עם איורים של הילית שפר), ובו מהגגים הכותבים שנגררו אליו בציצית ראשם על הילדות ועל הבגרות, ועל כל מיני מקרים, שבעטיפה אחרת היו יכולים להפוך פרויקט אחר לחלוטין.

 

21.12
גרסה מתחרה לעכבר העיר און ליין, עליה עבדו בחודשים האחרונים ב-mynet, פורטל המקומונים של ynet, הוקפאה.
חמשת העורכים שעבדו במיזם פוטרו.
 
עורך ידיעות תל אביב, אמיר נוימן, התפטר מתפקידו.

 

22.12
נענע10 משתפת פעולה עם Facebook:
"בשלב הראשון, יוכלו גולשי nana10 להתעדכן בסטטוס של חבריהם ב- Facebook ולעדכן את הסטטוס שלהם במהלך גלישתם באתר. זאת, בנוסף לשיתוף בתכני nana10, הפורומים וישרא-בלוג. בשלב השני, מתכנןnana10 , בשיתוף פייסבוק, ליצור ממשקים אינטראקטיביים עם תוכניות ערוץ 10, שיקבלו היזון ועדכון בעמודי Facebook של המשתמשים. בחודשים האחרונים הושקה הפלטפורמה במספר אתרי תוכן בעולם, ביניהם citysearch, אתר ה-Insider של CBS, פלטפורמת הפורומים של CNN ו-CNET."

מעריב מדווח באיפוק: "הטילים עלולים להגיע עד באר שבע"
ובתחתית העמוד, בהבלטה, חשיפה נאה ועובדות מתבקשות: "בעיות ההתפתחות של ילדי הקסאם"

ובידיעות, אחרת לגמרי. בשער, בין כל הדרמות, ממוישי הקטן ממומבאי המדליק נרות חנוכה ועד הכותרת הראשית "אחד מכל שמונה ישראלים בטווח הטילים"
(רק רציתי להזכיר שאחת משמונה נשים תחלה בסרטן השד), יש מודעה מבטיחה, ממנה עולה שידיעות, בנק הפועלים ואגד מזמינים את ילדי שדרות לפסטיגל.
הרחבה על כך תוכלו לקרוא בע` 5.
אבל בע` 4 יש ידיעה על פעילות מתחרה לשלושת הגופים האלו: משרד החינוך אישר לראש העיר שלל פעילויות מאורגנות לילדים. המשרד סבסד את הפעילות ברבע מיליון שקל, אבל ההורים יצטרכו לשלם 50 ש` עבור כל ילד.
ההורים זועמים, כך לפי הידיעה. אבל זהו, יש לכם מזל שהקונקורנציה ממתינה בעמוד הבא. ושם, כך ביררתי – כן, גם לי יש מחלקת תחקירים – לא יעלה לכם אפילו שקל לשלוח את הילדים לבלות בפקקים התלאביביים.

 

23.12
משטרת ישראל, לא פחות, אשמה ברצח אם לשישה ילדים (או לשבעה, כך בידיעות, אבל מי סופר), על ידי בעלה, שהתאבד הבוקר. איך אמרו במשטרה? "תקלה". אופס.

 

24.12
בליידי גלובס הכינו לגיליון ינואר פרויקט מרשים, שעסק בשאלה מעניינת: למה זה משפחות המועמדים לרה"מיות נותרות בצל? למה נפתלי שפיצר לא מדבר, איפה שרה נתניהו ומה יש לה לומר בימים אלו, ומה אנחנו יודעים על נילי פריאל?
הפרויקט כלל גם ראיון עם בנימין נתניהו, כתבה על התנהלותה של קרלה ברוני בצרפת, וכתבת ראיונות עם נשות מנהיגים בישראל ובעולם.

הסיבה לגניזת הפרויקט היא זעם מצד משפחת נתניהו.

מעריב וישראל היום מעלים את גלעד שליט לראשית:
במעריב, תצלום ענק של שליט, התצלום המפורסם שלו, המחויך, עם המדים והנשק, וציטוט עקיף של "שרים, ראשי שב"כ לשעבר, אלופים במיל` וגורמים בטחוניים במיל.:
"לשלב את שחרור גלעד בכל מו"מ לרגיעה"
בישראל היום  "נועם שליט: עוד רגיעה? לא בלי בני"

ומה התצלום המרכזי בשער הארץ? אהוד ברק בארץ נהדרת.
הכיתוב ביקורתי: "להתעמת על הנושאים החשובים? מה פתאום. אתמול השתתף במפתיע יו"ר העבודה ושר הביטחון אהוד ברק בתוכנת הסאטירה ארץ נהדרת בערוץ 2, בניסיון להתנער מתדמיתו המרוחקת ולצחוק קצת על עצמו…"
ולמה יכולה לצפות תוכנית סאטירה טלוויזיונית, למעשה כל תוכנית? הרי זו הגשמת כל הפנטזיות.
זה, ורייטינג של 36.5%, שיא אישי של התוכנית.
ואגב, זה לא "במפתיע". נכתב על כך אתמול במהלך היום באתרים השונים.

 

25.12
תצלום הילד הבוכה באשקלון מככב במעריב ובישראל היום בשער. בזה האחרון גם תמצאו את שמו: יוגב גואטה.
בידיעות אפשר למצוא אותו בע` 3.
מעניין שכל השלושה בחרו במאמרי פרשנות בשעריהם: עפר שלח, אלכס פישמן, יגאל סרנה, דן מרגלית ועמוס רגב. זווגו אותם לעיתונים, בהתאמה.
ישראל היום מביא בשער גם את דבריה של ילדה בת תשע, שיילי ווסטלנד, ילדה בקו העימות.
– –
מה נסגר עם האייטיז
בגלריה עוסקים בסוגיה הבאה: איך זה שישראל מוצפת בגל של מוזיקאים שהתפרסמו בשנות השמונים. אני אסביר. האייטיז מעולם לא עזבו את ישראל. אחת הסיבות לכך היא שחבורת קובעי הטעם, חלק ממי שמשפיעים על הליכותינו התרבותיות גדלו באייטיז, ושם גם מצויות תחנות התרבות שלהם. אשר על כן, האייטיז מפומפמים לחיינו בכל הזדמנות (לא שאני לא משם, כן?).

 

26.12
פוליטיקו
דהמארקר דיווח אתמול בצהריים על עליית פוליטיקו, האתר שהקים הארץ לקראת הבחירות.

זה קטן עליו
אני רואה שביבי ממשיך למשוך אש. "זה גדול עליה"? מה עוד?
ג`רונימו לא מבין מה שוביניסטי בזה, כי הוא באמת חושב שזה גדול עליה.
אנסה להסביר:
הסלוגן הזה לא היה נכתב אף פעם על גבר.
ענייני גודל הם מאז ומעולם עסק של גברים, העוסקים בהשוואת גדלים. טוב, לא כולם, לא ג`רונימו, אבל כן, רבים וטובים.
בקיצור, ה"זה" יכול להיות רב משמעי, כמו גם ה"גדול". בנוסף, ידוע לכל מה אומרים (לא כולם, חלק!) על אישה דעתנית המפטפטת בקול גדול: היא צריכה- – וזהו.
כל הסיבות האלו, והמשפט הכל כך עממי, עוררו זעם נגד הסלוגן. וזה, בלי שום קשר לאם היא יכולה או לא יכולה להיות ראש ממשלה. אני לא נכנסת לסוגיה הזאת, אלא מתייחסת רק לסלוגן עצמו.

27.12
הרולד פינטר איננו.

מה יהיה עם החמאס ועם לבנון?

על פי הארץ, "ההחלטה נפלה: צה"ל יפתח במבצע משולב נגד החמאס בעזה"
על פי מעריב, "ישראל במסר לחמאס: הזדמנות אחרונה לשקט"
ידיעות הולך צעד נוסף קדימה: "חשש מחזית שנייה בלבנון"
לוטו? טוטו? מישהו?
או, הבוקר מבטיח פרס: ישראל לא תיכנס לעזה.

לקראת מחר והשבועות הקרובים יש לי בקשה אחת (טוב לא אחת, אבל בתור התחלה) משלל עיתונאי ישראל: צמצמו. צמצמו בפרשנויות שלכם, ובדיונים אם היינו צריכים או לא צריכים להיכנס, איך, ומתי ובאיזו עוצמה. אני כבר רואה את כל מי שבשוטף כותב/ת על מצב האג"ח או על הקוטג` החדש של טרה מביע דעתו על המבצע הצבאי והחלטות הקבינט. לכל אלו יש לי בקשה אחת: שקט, הס. ממש לשתוק.

גם אם נורא בא לכם להביע דעה מנומקת על פריסת הכוחות והמהלכים הצבאיים, החרישו. השתדלו להתמקד בדברים בהם אתם עוסקים ביומיום. אוקיי? לא יותר, לא פחות. ממילא יצאו כעת מכל הארונות שלל אלופי צה"ל ופרשניו לדורותיהם. תאמינו לי, יש מספיק מהם. אני בטוחה. אני נשבעת. אנא, הימנעו מטקסטים כמו זה של מתי גולן, שממש היה חייב לכתוב תוך עשר דקות שטוב שיצאנו במבצע, כדי שיראו אנחנו לא סמרטוטים. לא, ברצינות?

 

28.12
ישראל היום עבר למתכונת עיתוני הסו"ש: עמוד ראשון ככפולה, והכותרת "מהלומת פתע"
"המטרה: ליצור מצב חדש בעזה"
ודן מרגלית: "וזוהי רק ההתחלה"

הארץ בכותרת מסבירנית:
"צה"ל פתח במתקפת פתע נגד החמאס: כמאה יעדים הושמדו בפעולה האווירית הגדולה ביותר מאז 1967"
עמוס הראל ואבי יששכרוף: "בגלל המלחמה ההיא"
יוסי שריד: "מוטב לדעת מתי לגמור"

מעריב מבסוט:
"משיבים מלחמה"
עם משנה אופורי: "המודיעין המדויק * תרגילי ההטעיה * והמתקפה האווירית חסרת התקדים שתפסה חמאס לא מוכן"
ובן כספית: "ללא ציפיות"

ידיעות: "חצי מיליון ישראלים תחת אש"
ההטעיה… התקיפה… התגובה… הפינוי…
ונחום ברנע: "מוטב מאוחר"
כל העיתונים מביאים תמונות מההרס בעזה.

 

29.12
העיתונאים הזרים רוצים להיכנס לעזה. ישראל החליטה לאסור עליהם. אלא שאין בכך שום דבר חדש, והאיסור הזה אינו מהיום.
ב-4 בדצמבר פרסמתי מכתב של יזהר באר, מנכ"ל קשב לרה"מ ולשר הביטחון, ובו קרא להרשות כניסת עיתונאים לעזה.
דובר משהב"ט ענה אז לאייס, שסיקור העיתונאים הזרים אף פעם לא היה הוגן.
טוב שחיכינו כל כך הרבה. עכשיו, אחרי כמעט חודש, אין לי ספק שהסיקור יהיה הרבה יותר הוגן.

30.12
ועד עובדי מעריב ייפגש עם ההסתדרות כדי לדון בחבטות שעומדות ליפול על העובדים.
כמה חבל שלא מבינים במעריב ובשאר העיתונים, ולמעשה בשאר המקומות שאם יקצצו את המשכורות לשכבת ההנהלה הבכירה, אלו שמקבלים כמה עשרות אלפי שקלים בחודש בעשרת אלפים שקל לאדם, יוכלו כל העבדים להישאר עם משכורותיהם הזעומות ממילא?
נשמע פשטני, אה? מה לעשות, זה המצב.

הארץ עומד בפני קיצוץ בהיקף העובדים ובנפח העמודים. בשבועיים הקרובים יפוטרו כ-17 עובדי מערכת, מכל המחלקות. בעיקר חדשות, ספורט ופינות פחות מרכזיות.
כניסתו של אבי זילברברג לעמדת סגן העורך תביא לכך שרבים מהעובדים הוותיקים בעיתון ימצאו עצמם, בדרך זו או אחרת, מחוצה לו.
על פי מעריב עסקים של היום (הלינק הוא מאתמול, זה מה יש), יפוטרו דווקא יותר מ-30 עובדים.
מעניין, הדיווח הזה של מעריב על מחאת המפוטרים בהארץ. אני רוצה לראות דיווח דומה במעריב, על מפוטריו ומחאות עובדיו.
ותצלומו של מי מופיע בעסקים? של הנמסיס, גיא רולניק.

שת"פ בין וואלה! לערוץ הראשון
(הודעה לעיתונות, לא להתלהב)
במסגרת השת"פ יועברו לפורטל שידורים חיים של מהדורות החדשות הטלוויזיוניות של הערוץ החרוץ, וכן מגוון כתבות חדשותיות שיהיו זמינות לעד לגולשים, שלא כמו באתר של הערוץ הראשון, שם הן מתפיידות תוך 24 שעות.
מה שאני לא מבינה זה את הציטוט הזה, של אילן ישועה, המנכ"ל, מתוך ההודעה:
"…אירועי הימים האחרונים בדרום, בשילוב הטראפיק של וואלה! הובילו לכך שמהדורות החדשות של ערוץ 1 הן הנצפות ביותר בשידור חי באינטרנט הישראלי"

זה התחיל? איפה? או שישועה רואה את הנולד?

אלכס ליבק פתח פוטו בלוג.

31.12
ולווט בת שלוש.

"המלחמה עושה טוב לעודד בן עמי באולפן אחר הצהריים.  סומק עלה בלחייו, וכולו זחיחות וחדוות נעורים, כשהוא מסב עם מרואייניו, בעיקר נציגי השלטון וצה"ל, לסחבקייה מצ`ופחת וצוהלת.
כן, המלחמה עושה טוב לבן עמי, ומחזירה אותו לימיו הזוהרים כדובר צה"ל, אבל לצופים היא עושה הרבה פחות טוב. מישהו צריך להגיד לו ששדרן, גם במלחמה, הוא לא שופר השלטון, והביטוי הנכון הוא לא ה`אנחנו` השגור בפיו אלא ישראל, צה"ל וכו`.
כשהוא לא מתדרך כדובר צה"ל, הוא נראה לפרקים כמו פרשן כדורגל שמלווה את קבוצתו למשחק חוץ. כשהוא נאלץ לראיין מתנגדים למלחמה הוא נועץ בהם מבט משועשע עד נגעל, משל מדובר בחולי נפש שמחלתם מדבקת.
והרי ברור לכולם שכמו בכל מבצעי ה`בזק` של העבר שהפכו לשקיעה מייאשת בבוץ, תוך יומיים-שלושה כל המדינה יורדת מהאופוריה, והארשת הזחוחה של בן עמי כמו גם של כל שאר השדרנים תתחלף בארשת דאוגה – אז לא כדאי לעבור אליה בהדרגה כבר עכשיו?"
מיא עשת