אחד לפני אחרון

אני מתקשה להיפרד, ולכן מעלה פוסט אחד-לפני-אחרון בקפה.
כן, ברור שעשו לי פה מסיבת פרידה.
עד השעות הקטנות של הלילה התהוללתי אמש, ובסוף קיבלתי שעון זהב מרולניק, עגיל מעמוס שוקן וצמיד מסמי פרץ. איתן אבריאל הסתפק בטבעת יהלום קטנה.
היה יין מצוין, מאפים פריזאיים קטנים והמון דמעות. אל תשאלו בכלל.
גדי להב וליאור קודנר חסמו בגופם הצנום את הדלת ולא נתנו לי לצאת. רק בגלל שאני דקה יותר נחלצתי משפעת האהבה שהורעפה עלי.
מזל שנשארו לי המיילים המרגשים מכולם, ואת הודעות הלהת` בסמס אנצור לנצח. בכל זאת, שנתיים וארבעה חודשים של עבודה יומיומית לא הולכות ברגל.

וברצינות – תודה לכל האנשים היקרים האלו על שנתנו לי הזדמנות, ועזרו לי להפוך את הבלוג הזה למרכז החיים שלי.


אז זהו, אנסה קצת להתעשת, לכנס איברים ולהסתכל מה קרה פה, בתקשורת שלכם ביומיים האחרונים.
ההצגה חייבת להיפסק
כל העיתונים המומים מהצגת האימים של החמאס על גלעד שליט, בעצרת במלאת 21 שנים.
מעריב: "משותקים"
אולמרט, לבני ורמון רוצים להגיב * ברק בולם
תיאור ההצגה: "משחק ציני"
ידיעות וישראל היום בכותרות דומות:
י"ה: "מופע האימים של החמאס"
י"א: "חמאס מציג: מופע אימים"
תיאור ההצגה בי"ה: "לאכזריות אין גבול"
ובידיעות: "שחקן שמגלם את גלעד מתחנן לשוב הביתה, שואל מדוע מפקירים אותו – והקהל מתפקע מצחוק"
הארץ מצמצם את ההזדעזעות מהאירוע.
כות` ראשית: "ציפי לבני: `ישראל לא תוכל להשאיר את עזה לשלטון החמאס" (לבני זוכה לשתי כותרות ראשיות בהארץ תוך שלושה ימים? שיחוק)

מיםמיםמים
מכירים את זה שנניח אתם מספרים למישהו משהו, למשל שעליכם ללכת למרפאה לעשות בדיקת דם. השני מעביר את זה הלאה, ואחרי כמה מעברים כאלו של הסיפור מאחד לשני מתברר בכלל שיש לכם לוקמיה בדרגת חומרה קשה.
אז ככה נראית הכותרת הראשית והסקופית של מעריב:
"נציב המים מודיע: בקרוב יתחילו הפסקות מים לבתים הפרטיים"
ועכשיו נעבור ברשותכם לדיווח של הדר חורש בעסקים:
הכותרת בשער המוסף זהה: "בקרוב יתחילו הפסקות מים לבתים"
ועכשיו לכותרת לידיעה (בדפוס): "נגביל את כמות המים בשימוש ביתי"
כבר אין "יתחילו" ואין "בקרוב"
נרד לרמת הידיעה, ונקרא את התיאורים של חורש בנושא:
"אם נחווה שנת בצורת – אפילו קלה – או ניתקל בבעיה בשאיבה מאחד המאגרים, נידרש להגביל את כמויות המים לשימוש ביתי"
האם קראתי את המילה "אם"?
הלאה.
"שני מתריע כי גם ההגבלות שהוטלו על הקצאת מים לחקלאים עלולות להיות בלתי יעילות: `אני צופה קשיים באכיפה, ובעקבות זאת אירועים של הפסקות מים לבתים. ההסתברות להתרחשות זו אינה נמוכה או קיצונית כלל"`
עוד קודם לכם מובא מפיו, כנראה, הניסוח "סבירות גבוהה" באשר להפסקות מים בשנה הקרובה.

אני לא מקלה ראש בידיעה או במצב, אני חושבת שצריך היה לדייק בניסוח הכותרת בשער העיתון ובשער המוסף.


מכירים את דודו לוי?

באמת אשכנזים מרוויחים יותר?
נחשו באיזה צילומים ומאיזו תוכנית השתמש ישראל היום כדי לאייר את הידיעה על כך?
והדוח המלא של מרכז אדוה, מפי הסוס.

24
משפשפת עיניים בתדהמה: זוכרים את הכתבה ההיא על היתומים ששני הוריהם נרצחו בפעולות איבה? אז הנה הם זוכים לכתבה נוספת, עם אותם תצלומים עתירי חיוכים כמו בפעם הקודמת. לא מוזר? האם אני חולמת?
אם כן, אודה בטעותי לאלתר.

נו, פתח תקוה, אמרתי לכם

טפו.



VTV
מבקר הטלוויזיה של ידיעות, ירון טן-ברינק, התאייד ביום חמישי האחרון. בלי מילת פרידה, בלי יאללה ביי, כלום.

דרור פויר, המחליף, עדיין לא נכנס לתפקיד, וגם הוא כשלעצמו לא נפרד עדיין מקוראיו ב-G במדור של שישי האחרון.


אתיקה שמתיקה
יובל דרור מספק עוד פכון קטון על מפעלות רני רהב בע"מ.
*
האם עפר שלח ורביב דרוקר חטאו בכך שהינחו כנס של בית ההשקעות פסגות?
ומתי מידת העצימות של קשרי עיתונים/גופים חיצוניים נחשבת לראויה או לא?
*
מה קורה? ניצן הורוביץ? ענת סרגוסטי? גדעון רייכר?
למה עיתונאים מחליטים שפוליטיקה זה פתח מילוט מהעיתונות? לא משונה?
מה כל כך מושך בעסקנות הבלתי נגמרת הזאת? ואיך ייתכן שעיתונאים, שיודעים בדיוק מה זה שפוליטיקאים רודפים אחריהם, מחליטים לעבור לצד השני? זה הרי לא ממש מתקבל על הדעת!
*
מהן בדיוק הנסיבות בהן נגנז תחקיר של אמיר זוהר בהארץ על רונאל פישר?
האם הוא לא עמד בקריטריונים העיתונאיים והמשפטיים הנדרשים, ולא היה מגובה בעובדות ובהוכחות, או שמא מישהו לא יכול היה לעמוד יותר בלחץ שהפעיל גיבור הכתבה?

לחם עבודה
עוד כמה חללים על מזבח העיתונות המודפסת: הפעם, דטרויט פרי פרס ודטרויט ניוז. העיתונים יישלחו למנויים רק בימים הרווחיים של השבוע, וידפיסו גרסה מצומצמת לדוכני העיתונים באותם ימים.

אורן לוי, שהיה סמנכ"ל הפיתוח של תפוז, מונה למנכ"ל BlogTV  במקום גיא אליאב שעבר למנכ"ל את נענע10.

ירון כהן יהיה רכז הכתבים של אתר דהמארקר.

16 עובדים יפוטרו בהארץ/דהמארקר.

אריה גולן וירון דקל זכו בפרסי סוקולוב.


נשים נשים
היה פה שמח לפני שנולדנו, מתברר, ופמיניזם יהודי זה לא אוקסימורון.

קורעים בקפה
התשובות של ציפי לבני.

מלחמת עולם נוספת פרצה בקפה: מי זוכה לעבור לעכבר קפה ומי לא.
טיבו של אותו עכבר עוד לא ברור לי, אם כי הרקע הלבנבן הרבה יותר עדיף על זה החומחומי פה.
בין היתר גויסו לעכבר עמיר מהכבר לא שיר, וריקי כהן (אופס, כבר לא).

אני מתלבטת אם התת-מדור הזה צריך ללוות את הבלוג גם במקום החדש. דעתכם?


ברשתתתת
כנרת רוזנבלום הייתה בכנס Le Web הצרפתי, שם היו גם יזמי BloggersBase, עליו כתבתי הבוקר, וכתבה על כך ל-24.
מחכה שתעלה את הכתבה המעולה הזו לבלוג שלה. למרות כל הכנסים של המארקר וגלובס ווורדפרס ומייקרוסופט, נראה לי הכנס הצרפתי ההוא מדליק פי אלף.
מהתגובה של כנרת לפוסט מתברר שהיא שמעה על המיזם מאיילת נוף, אבל כבר לא היה מקום בכתבה לספר עליו.

צרות בכותרות
"עמוק באדמה" (הראשית של כלכליסט), על חברות ישראליות שהשקיעו 12 מיליארד שקל בנדל"ן ברומניה.
כמה אפשר?

לפני פיזור
טוב נו, עוד חצי יום. נושמת עמוק (לא באדמה).

vlvtunderground@gmail.com

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה עופרת יצוקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s