אצבעות שחורות 28.11.8


הסיוט רק התגבר. כמו שציפי לבני אמרה, המקורות הזרים מקבלים מידע מהישראלים שנמצאים בהודו.

עדכון: זוהתה עוד גופה.


מעריב קצת הגזים אתמול עם הכותרת הראשית "חוששים לגורל עשרות ישראלים", בעוד ידיעות הסתפק בע` 4 ב"חשש לחיי 9 ישראלים"

למזלנו, התחזית הפחות פסימית התגלתה כנכונה.  

הסיכום הזמני מהטרגדיה הכאוטית הזו, בה קשה היה לקבל מידע מדויק במשך שעות ארוכות עד ימים הוא, שאמנם זמינות ונגישות אמצעי הקשורת הגבירו את דיווחי המידע, אבל לאו דווקא את אמינותו ואת פיזור הערפל.


דנה ספקטור וציפי לבני
רבים מאוד מאוד התלהבו מהמדור של דנה השבוע בקריאות כמו "מצוין", מדהים", "נכון מאוד!". מאחר שהייתי בוחרת בשתיהן לראשות הממשלה, אני מרשה לעצמי לשפוט:

זה לא נכון שאנחנו לא יודעים כמה ילדים יש לה (כך טענה היא בטקסט). יש ללבני שני בנים מתבגרים. אחד בצבא. לאובמה יש שתי ילדות קטנות, והרבה יותר קל לגייס אותן לקמפיין. אני לא חושבת שזה הוגן לגרור את כל המשפחה לקמפיין, אם היא לא רוצה. ושני בנים מתבגרים הם לא ממש קמפיין-מטריאל.
אני מצטטת מתוך ליידי גלובס של יולי (נורית דברת):
"עומרי, חייל בחיל הים ויובל, תלמיד תיכון הלומד לבגרויות".
על כל הכבוד לתשוקה לראות אותה מחפשת קלטות של יובל המבולבל או של דורה, היא לא. מה לעשות שלאישה כבת 50 בישראל, אין היום (לרוב, אם כי כבר יש הרבה יוצאות מן הכלל) – ילדים קטנים?
דווקא כתבות על נפתלי שפיצר היו גם היו. חוץ מהעובדה שלבני צמחונית (אבל מבשלת בשר למשפחה), אני יודעת שהיא אוהבת לצעוד עם בעלה, בעיקר בשבתות ברגל, ושהיא מנגנת על תופים.

אני לא אומרת שזה מספיק, אני בטח לא אומרת שהקמפיין האדלריאני הוא טוב. להפך, הוא רע, והוא לא מקורי, וזה בדיוק מה שכתבתי עליו. אבל להגיד שאנחנו לא יודעים כלום על לבני זה פשוט עיוות של המציאות.

עכשיו, תארו לעצמם שאני הייתי מועמדת לראשות הממשלה. מה היו אומרים עלי? שרק בגלל שאני לא נשואה ואין לי ילדים אני מועמדת לתפקיד? וגם – האם הייתי צריכה לגייס את האחיינים שלי ואת התינוקת של החברים כדי להיות אובמית? אמהית?


היום (כן, היום) לפני 15 שנים נסגר חדשות
ומי היחיד שסופד לו? רון מיברג.
אני, כידוע, חייבת לחדשות את הקריירה העיתונאית שלי. שם התחלתי (אני ועוד מיליונים אחרים) את הדרך הארוכה, שם עשיתי את צעדיי הראשונים, שם למדתי לכתוב על מחשב (קויוט עם מסך ירוק רעל. שום אינטרנט לא היה שם, בסוף שנות השמונים).
מיברג טוען שחדשות היה צריך להילחם על חייו כמו מעריב. לדעתו האינטרנט היה מציל את חדשות, שיכול היה להיות עיתון האינטרנט הראשון.
מחשבה מעניינת, מה חבל שאי אפש לבדוק אותה.
כיפת הסוואה
בזמן תל אביב (הילה קובו) יש כתבה על הפושעים חובשי הכיפות. או, כמאמר המשנה: "… התופעה הכי מרעננת באולמות בתי המשפט"

מה מרענן בה?

וגם: אני לא חושבת שקובי אריאלי היה מגדיר את עצמו כ"עיתונאי חרדי".  

עוד במקומון: תיאור מפורט למדי של העדויות במשפט גיל ריבה, שתבע אתר שפרסם צילומי פפראצי שלו ושל בנו ג`וסי טרטל והפסיד. למה זה מעניין? בגלל שבית המשפט התחקה אחר דרכי הפפראצי, ובגלל העדויות של כל הנגועים בדבר (עורכים וצלמים) בנושא.


פיצה לאליטה
קרדיט לבלוגים? לפורומים? אל תגזימו.
מזל שהסיפור המזעזע הזה, על פיצרייה שלא מתלהבת מלקוחות אוטיסטים,
הרבה הרבה יותר גרוע מההתעלמות הבוטה מהמפרסמים הראשונים.
עדכון:
מתברר שהמכתב הופץ על ידי אלו"ט, וכך הגיע ל-mynet.
בינתיים הוא כבר הופיע בפורומים/בלוגים רבים, וקשה היה להתחקות אחר המקור
קרן נויבך all over מעריב
קודם בזמן, אחר כך בתרבות מעריב, וגם אצל דב אלבוים כמו שצגצגנו.

VTV
וויי וויי וויי, מה קורה לגדי סוקניק? "רסיסים של קאמבק"? חזר בו? מודה שהפוליגרף לא היה ההחלטה הכי מדהימה שעשה בחייו ורוצה לחזור לחדשות? והאם אני יכולה להגיד לו "אמרתי לך", אף שמקורביי אסרו עלי להשתמש בפראזה הזו לנצח?
הראיון איתו (צריך ללחוץ על הלינק הרלוונטי שמימין, כי הקישור הוא לכל התוכנית).
ולישראל רוזנר: הוא לא נשוי. חי עם, אבל לא נשוי.
מה שכן, נראה ששלח ודרוקר בהחלט הפיקו לקח: "קר שם בחוץ", הם אומרים, ומוסיפים שברגע שאתה לא יצרן תוכן אתה בדרך החוצה, כי פרשנים יש כמו זבל.


באולפן שישי יצאו דנה סומברג ועמנואל רוזן בעקבות הידיעה הזו, על יהלומן ישראלי שנרצח באנגולה.

רוזן יתחיל להגיש את תיקתק שורת ב-11 בדצמבר. מה יקרה אז? יעזוב את אולפן שישי?  

הנה, עוד כתבה על אסי דיין. "יש אי נוחות בכתבות על אסי דיין", מודיע יאיר לפיד לפני שידור הכתבה של נעם עמית ומרגיש שיצא ידי חובתו. מה שכן, להבדיל מהכתבה הנוראה ההיא בערוץ 10, בה התפלש דיין ברפש, בין אם זה היה מבוים ובין אם לא, הרי שבכתבה הזו מישהו הקפיד הקפדה יתרה שדיין יהיה רחוץ ומסודר ומגולח ולבוש לתפארת כל קניון בישראל.
צובטת לב במיוחד הייתה הפגישה שלו עם אמא רות. מקוממת ומעצבנת – הפגישה אצל הפסיכיאטרית שלו, שמשומה רואה בטיפול בדיין שואו. או שמא זו נקמה באחותו יעל דיין, החושבת שדיין באוברדוז של ריטלין, בעוד היא היא זו שנותנת לו את המרשמים?


סחתיין למעריב עסקים
על השער העוסק במשבר בעיתוני הכלכלה. בהחלט הברקה:


מיילבק על הכתבה
"...דאבל עם מרואיינים ללא שמות, נתונים באוויר והכרזה כי בקרוב נישאר עם שני עיתונים כלכליים בלבד. קצת הזוי שהעיתון שאוטוטו עובר בחובותיו את חובות המדינה, כותב על עיתונים אחרים, לא?"

אני דווקא חושבת שזה לגיטימי. מה שמטריד הוא שאין כמעט תגובות של העיתונים, למעט גלובס, שמתייחס לשאלה על ועידת העסקים.
באשר לשמות המרואיינים: דווקא יש שניים.

מה שאותי הסעיר זו האמירה על כך שכשביבי ינצח בבחירות אדלסון יסגור את ישראל היום. נשמע לי קצת מופרך.
על פי הכתבה, אדלסון משלם עשרות מיליוני שקלים להארץ תמורת שירותי הדפסה והפצה. לא יודעת כמה זה נכון, אבל כזכור, המארקר מופץ עכשיו בתוך ישראל היום (כך שאם מישהו מעוניין לקבל אחד משני המארקרים שלי, הוא מוזמן).

לרגל פסטיבל העיתונות באילת הנפתח מחר, מרואיין יוסי בר-מוחא, יו"ר אגודת העיתונאים (במעריב עסקים).
גם בר-מוחא וגם הכתב (לי-אור אברבך) וגם העורכים לא מבחינים בין עיתונות כתובה למודפסת.
משומה, בר-מוחא גם מנכס לעצמו את הקמת ועד העיתונאים בהארץ, פרויקט עליו חתומים במובהק יואב ריבק ויאיר טרצ`יצקי, שכבר אינם בעיתון. לא רק זה, "יש שם כרגע נתק בין הוועד להנהלה". אהה.
בנוסף, יש סתירה בדבריו: בתשובה לשאלה אם יגן רק על מי שחבר באגודת העיתונאים הוא אומר: "אני לא מגן רק על מי שחבר. שיפנו וינסו אותנו".
ובתשובה הבאה, כמה שורות לאחר מכן: "לפי התקנון אני לא יכול לסייע למי שאינו חבר אגודה. אני קודם כל מבקש ממי שמגיע למלא טופס – ואז אני מפעיל את היועץ המשפטי".
(מגרדת בראש).

ועוד משהו תמוה בכתבה
כותב המראיין: "האשם הראשון מבחינתו הוא האינטרנט: `נוצר מצב שבו המו"לים, בעלי ההון, נאלצים לפטר לא מעט עיתונאים בעלי ניסיון, כישורים ובעיקר כושר ביטוי מעולה וחוש אחריות. הם נאלצים לקחת צעירים שלא תמיד הם איכותיים. נכון, קיימים עיתונאים צעירים מבריקים, אבל לא תמיד יש להם מידת האחריות שיש למבוגרים יותר. עיתונאי צעיר שמרוויח 5,000 שקל רוצה לשמור על מעמדו בעיתון. הוא חייב להביא סקופים כי הוא חי מרגע לרגע – הוא חייב לרצות את המו"ל ואת העורך".

ואיך, לכל הרוחות, זה קשור לאינטרנט?

ומה עוד אין בכתבה? התייחסות להתאגדות עיתונאי מעריב בהסתדרות, לקראת פיטורים עתידיים בעיתון.


טוקבק/המלצות
ריקי: "כתבה מעניינת במיוחד במוסף הארץ, על תיירות המין הישראלית לתאילנד. עורך המחקר שהה שם שלושה חודשים, לא התנסה בעצמו אבל חזר עם מסקנות מעציבות מאוד על הגברים הישראלים. הוא אפילו קורא לאסור בחוק לנסוע לשם.

גם יהודה נוריאל כתב בלילות על הזוהמה התרבותית שבחורינו הטובים והמשתחררים מצבא ההגנה משאירים שם, מצדיקים את המוניטין הרע לישראלי בניכר". 

:ransom stark

קלוד לוי-שטראוס. מומלץ להכיר את האיש ופועלו.


קורעים בקפה
* בניגוד לכותרת הפרובוקטיבית והמתריסה, "מותו של האימייל", מסביר הפוסט הזה למה האימייל לא ימות כל כך מהר, שזו המחשבה הראשונה למראה הכותרת התמוהה.

אבל כן, היא מושכת, שהרי רוצים כולם להבין, האמנם? למה?
ו-אאוצ`, ומה עם אזכור מקור ההשראה?

* כתבי הכנסת מתקוטטים.

* ושי מצוין לסופשבוע, לתחילתו ובכלל: כמה זמן תחיו?


רשתתתתת
תודה לחליג. שתרמה את הפועל לוולווט לדורבנות


נאג`ס
תא"ל צ`יקו תמיר שנתן לבנו לרכוב על הטרקטורון זכה לכתב אישום. הפרשה נחשפה במעריב.
האם העיתונים נותנים קרדיט? לא, למה?
*
כשנשים מגיעות לגיל ארבעים פלוס הן בעשור החמישי לחייהן, לא הרביעי (ראיון עם ג`ולייט בינוש, 44, 7 ימים)

*
אנשי עכבר העיר מתבקשים לכוונן תאריכונים.


כנסיים

כנס חוקרי אינטרנט ייערך מחר באונ` בר אילן.  

כנס אילת לעיתונות נפתח מחר. אשתדל לדווְחֵח מהשטח מעט.


לפני פיזור
"כשאישה מפרגנת לסקסיות של אישה אחרת, משמע, ההיא לא באמת סקסית (כי אחרת הלוא הייתה מתקנאת בירך חברתה ושונאת). מנחם בן, תרבות מעריב.
(אפרופו חיבתה של רונה קופרבוים לפלאפונינט)

 

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה עופרת יצוקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s