נוריאל Vs טופז Vs נוריאל

ב-7 לילות של שבוע שעבר כתב יהודה נוריאל על דודו טופז. לא קראתי בזמן אמת, מודה. עם כל הכבוד לנוריאל עמיתי, הנושא פשוט לא עניין אותי. אבל בינתיים תפח הסיפור, כך שחזרתי להתעמק בכתבים.
נוריאל כתב שאיתר אותו בתיאטרון חולון, עם קהל של כ-200 צופים, גילם נושק לזה של טופז (62).
וגם: "הלוואי שהיו לי משקפי שניצר, כדי שהוא ישבור אותם. הלוואי שהיתה לי כתף נטליה אוריירו כדי שהוא ינשוך אותה. אבל טופז לא נושך. הוא בקושי אוכל סביח".
בין היתר שזר נוריאל דקירה קלה לקולגה: "… בכירי האנשים וטובי הכותבים משחררים את הנפיחה האשכנזית שלהם בראש חוצות – ונפיחה היא נפיחה, לא משנה מי הוציא אותה ומה תוארו…"
באותו ערב שודרה באולפן שישי כתבה על טופז. הכותרת התנגחה בזו שהוענקה לדבריו של נוריאל – "אין לו זמן" – ונקראה "יש לו זמן".

ואילו היום משיב טופז לנוריאל ב-7 לילות. הוא אומר במפורש: נעלבתי.
טופז מבקש להתחיל מהעובדות. הוא כותב שנוריאל בא להצגה הראשונה, ושלא מקובל להעביר ביקורת על הצגה ראשונה. נוריאל מספר שההצגה היתה בתיאטרון חולון. לעומת זאת, ההצגה הראשונה עליה מדווחת נעם עמית בכתבה באולפן שישי, התקיימה בנווה עופר, ומשם המשיכה לרמת השרון. אז איפה באמת התקיימה ההצגה הראשונה?

מה שכן, צודק טופז כשהוא נוזף בנוריאל על שהוא, "נושא דגל הקיפוח המזרחי", מתייחס למוצאם של הצופים, "מחבר העמים".
ועוד – אז מה אם הקהל בן גילו של טופז? וכי צריך להגלות את בני ה-62? ובכל זאת, טופז מכחיש ואומר שהיו שם בני 35 רבים. מה האמת? לא נדע, אלא אם נבצע תחקיר עומק ע
ל כל קוני הכרטיסים באותו ערב.

אבל טופז, מצדו, לא טומן ידו בצלחת, וממשיך באותו קו: "אתה לעולם לא תהיה דוד גולדנברג. לא תהיה מטר שמונים, יפה תואר, אהוב, מצליח, עשיר (תסלח לי), ובעיקר, יהודה נוריאל, אתה לעולם לא תהיה אשכנזי".
בעניין המטר שמונים, האהוב, המצליח והעשיר, מאיפה טופז יודע? עשה תחקיר?
בעניין ה"לא תהיה אשכנזי" – ומה, עכשיו טופז רואה בכך טעם לפגם? וכי למה שנוריאל ירצה להיות אשכנזי? מה רבותא בכך?
זו, אגב, גם הכותרת שנתנו עורכי לילות לקטע: "אתה לעולם לא תהיה אשכנזי"

בקיצור, איפה ימי התום של המערב הפרוע בהם סכסוכים כגון אלו הסתיימו בשבירת משקפיים ובבית המשפט? מהי סתם התדיינות מתונה של שני ג`נטלמנים מעל דפי העיתון?


המקומונים
כל השלושה מתייחסים לבחירתו הנוספת של חולדאי
העיר:
"מאחוריך
חצי מהבוחרים לא רצו אותך. עיר לכולנו זכתה בכמות הקולות
הגדולה ביותר למועצה. ביום שלישי הזעת בראשונה אחרי עשר שנים.
בקיצור, רון חולדאי, הגיע הזמן לרדת מהמגדל
"

ידיעות תל אביב:
"חולדאי לכולנו
ביום שלישי זכה רון חולדאי בקדנציה נוספת עם הערת אזהרה:
מעכשיו יצטרך להתחשב בסדרי העדיפויות שקיבלו ביטוי בהצבעת המחאה המשמעותית של תומכי דב חנין ועיר לכולנו"

זמן תל אביב:
"רציתם? קיבלתם
רון חולדאי
הראיס נערך לקדנציה שלישית"
 
כלומר, בעוד שני המקומונים הראשונים אומרים לו נו נו נו, עכשיו תיאלץ להתנהג יפה ולהתחשב בחנין ובכוחו, זמן מאשים את הציבור, ומכנה את המאיור "ראיס". לא מילה מלבבת בשום הקשר שהוא.
הכותרת לקוחה מהמדור של דורון ברוש, המנבא שחולדאי הנוכחי יהיה רע הרבה יותר ממה שהיה קודם.

מה, נגמרה המלחמה בעיראק?
חבורת אקטיביסטים הפיצה מהדורה מפוברקת בת 1.2 מיליון עותקים של NYT, שהתאריך שעליה הוא 4 ביולי 2009. המהדורה כוללת עוד כל מיני ידיעות אוטופיות.
סינמסקופ הרחיב בעניין.

תצלום הסו"ש

G: איש קולנוע אוחז בפילם ומסתכל עליו. גם ערימות הדוידיאים/ספרים/וידיאואים מאחור הן בגדר הקלישאה, אבל תמיד מעניין לבחון את הכותרים. אבל מה שהופך את המיזנסצנה של התצלום למסקרנת הן זוג נעלי הלכה האדומות, נעלי ילדות, המונחות אחת כנגד השנייה, אצבעות על אצבעות. למה? של מי הנעליים האלו? איך הן קשורות לסיפור של דישי?
על קופסת הקרטון החומה, הבנאלית, כתוב "נגטיבים של סרטי הגדול", וגם הקופסה, למרות הכיתוב עליה מעוררת עניין, אני לגמרי רוצה לדחוף את הראש ולהסתכל פנימה.


שימושון

המדריך לעקיפת מענים קוליים.
גזרו, שמרו, מקררו.

תיקון: קודם לכן היה פה לינק לאחד הבלוגים בקפה. מתברר שהתוכן פשוט נלקח מ-mako. אין גבול, אה?


קורעים בקפה

נמרוד הלפרן כתב למה הוא לא רוצה ילדים.
הייתי המומה מכמויות הפרגון בהן זכה, לעומתי, בשעתו.
ענה לי נמרוד:
"כדי שגבר ייתקל באותה מידת חוסר הבנה עליו להכריז גם שהוא פציפיסט-טבעוני-אנטי-קרייריסטי-נטול-רשיון-נהיגה-ולא-מתעניין-בכלל-בספורט – וגם אז לא בטוח. הייתה כבר מי שאמרה כי כדי להיחשב לאכזרי, גבר צריך להיות סדאם חוסיין. כל מה שאישה צריכה לעשות כדי להיחשב לאכזרית, זה לומר – `אנא המתן"`. 


מכבש הדפוס
וגם: העיתון Christian Science Monitor עובר לרשת. זה העיתון האמריקאי הראשון שעושה את זה. בישראל זה מה שעשה הירחון העין השביעית.

לחם עבודה

אפרת שהם, עורכת תרבות ופנאי בנרג` התפטרה לפני שבועיים והייתה אמורה לעבוד עוד חודשיים, אלא שהמערכת עברה לקומה 1, למקום יותר קטן, ושכחו להכין לה מקום, כך שפרישתה הוקדמה.

שומו שמיים

שיואו, מה מצאתי בבוקסת הקרדיטים של G:
עורכת גרפית: דבורית וינהבר-פנר
בחיי אלוהים.


לפני פיזור
נא הפנו את תשומת לבי לטרגדיות בעיתונים היום.

vlvtunderground@gmail.com

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אאאאאא. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s