אצבעות שחורות 31/10/8

מה נהיה עם יגאל עמיר * אויב הבלוגים הפך לבלוגר * שערי העיתונים לא מושכים
תוך כמה שעות, מיום חמישי בערב, התחוללה מהומת אלוהים: ערוץ 2 וערוץ 10 החליטו (בערוץ 2הלכו בעקבות 10) להציג ביום שישי ראיונות עם יגאל עמיר.
ביום שישי בבוקר עוד דובר על קטעי הראיון ששודרו, ועל הראיונות שישודרו בערב. מעריב הקדיש לכך את הידיעה הראשית שלו: "הראיון והסערה" בשער, "ראיון בלהות" בכל עמוד 2.

כותרת המשנה של הידיעה במעריב מתלהבת: "בזה אחר זה פרסמו ערוצי הטלוויזיה שיחות מוקלטות עם הרוצח מתאו"; (בזה אחר זה!)
בן כספית נזכר שצריך היה להרוג אותו לפני 13 שנים, אבל הוא חושב שצריך היה לשדר, בלית ברירה.

בעוד מעריב מתאר את העובדות בכותרת הראשית, ופותח ב"החלטה שנויה במחלוקת" (כראוי וכמתבקש), בידיעות מינוריים לכאורה בכותרת: "שערוריית יגאל עמיר" שמופיעה בתחתית השער, אבל מצד שני העיתון קובע דעה נחרצת:
"נתנו לרוצחו של רבין לשבת בכלא בלי מצלמות * נתנו לו להתחתן * נתנו לו להוליד ילד * נתנו לו לדבר בטלפון בלי פיקוח * ועכשיו הוא מעניק ראיונות לטלוויזיות * איפה זה ייגמר?"

איפה באמת זה ייגמר? ומה יהיה עם כל הטלוויזיות המפלצתיות? עריכה, מישהו, הלו? אף אחד לא ראה את הפניית השער הנוראית הזו?
( והכי חשוב: האם "דחיית" פרסום סיפור "הוצאנו ערבי להורג" "לצורכי בדיקה" הפכה את אנשי ידיעות לוחמניים יותר?*)
הכתבה עצמה הודרה לע` 6, עם הכותרת ההוליוודית "תראו מי מדבר" (מה באמת עם סרט על אודותיו?)
רענן שקד וסבר פלוצקר מזועזעים. אחד מהם אף טוען שהכל בגלל השב"ס (השב"ס לא ידע על כך, הראיונות נעשו במחתרת ובעקיפין).
עד הצהריים הכותרת "הערוצים התלבטו והחליטו לשדר" כבר לא הייתה רלוונטית: 
הלחץ הציבורי עשה את שלו. בהמשך אפשר היה לקרוא שציפי לבני ואף אולמרט "מרוצים".

עופר שלח ורביב דרוקר מסבירים למה לא שודר הראיון, מציגים דעות שונות, ובזים למי שחשבו שהראיון מכוון היה להיות פצצת רייטינג.
תוספת, 19:00: דרוקר העלה פוסט בנושא.

יאיר לפיד מספר על ההחלטה, ולאחריו עיתונאים שונים מביעים את דעתם בצרחות היסטריות, תוך שהם נכנסים איש לדברי רעהו.

בשער הארץ שי גולדן מפרשן, והנה שלל עדכוני העיתון.

בינתיים רון קרייטלר כתב פה "די להתעלק על יגאל עמיר" וזכה לקיתונות אדומים.

תוספת: אורי (אפלטון) קציר מתנגד בכל תוקף (הוא כתב עוד לפני דרמת יום ו`).


* יש לי יסוד סביר להניח שהדיון הציבורי שהתלהט תוך שניות בעניין לשדר או לא, הוא בדיוק כמו זה שהתארע בחדרי חדרים במערכת ידיעות, כשהגיעו המוני תגובות  נגד פרסום הכתבה על ההוצאה להורג של ערבי בסוף שנות הארבעים, בעת תהליך הקמת המדינה.

אלא שידיעות הוא מערכת סגורה, ולא מוצא לנכון לשתף את הציבור בתהליכים שקורים בו. בטח שזכותו על פי כל חוק ודין לעשות כרצונו, אלא שזוהי התכחשות גורפת למדיניות השמיים הפתוחים שקיימת כעת בתקשורת, מדיניות של שקיפות ופתיחות. ואת זה צריכים להפנים בידיעות.


עיתונות הדפוס שוקעת ושוקעת

הדיון אצל קירשנדון על שקיעת האימפריה של עיתונות הדפוס לא חידש לי דבר. אוקיי, אולי הוא חידש לצופים שלא עוסקים בכך ביומיום, אבל הייתי מצפה לשמוע נתונים חדשים או תובנות מעמיקות, לפחות מצמד המנחים שמן הסתם חווים את האינטרנטים פה ושם.

יואב קרני כותב ב-G על מותו של העמוד הראשון בעיתונים המודפסים.
המילים נעלמות, התמונות גדלות, והכותרות, אוי הכותרות. הוא כותב.
נקווה שמתישהו תועלה הכתבה לגלובס, או שקרני יעלה אותה לבלוג שלו.
טקסט חובה.

ואפשר גם את הראיון הקודם לו, עם סם זלשרכש את טריביון (ותזכורת של הפרט הצנוע הזה בהפניית השער ממש לא היתה מזיקה) 


שערי מגזיני סוה"ש משונים במיוחד

סופשבוע הולך על אובמה כילד. הלוגו אובמאניה לא מתאים כלל לתצלום הישן (גרפית, הכוונה). 
שער הארץ מוזר עוד יותר: כלב רובץ, בגוני שחור וחום, כשאין כלל הפרדה צבעית בין גוף הכלב לרקע השחור כשלעצמו. והנושא, איזוטרי לגמרי: הברחת כלבים גזעיים לארץ.

וכן, שווה לקרוא את הראיון עם יעל דיין ב-7 ימים, המככבת בשער בצדק (בהמשך, אסי דיין כותב). ואת הראיון עם זל ב-G כבר הזכרתי.

הבידורונים:



גם תרבות מעריב עוסק באובמה. האיור מוצלח (דיוויד צ`או), והלוגו, המשותף למוסף זה ולסופשבוע בא ללמד שיש מחשבה מאחורי הכיסוי הנרחב.

שער 7 לילות לא אטרקטיבי באופן מופגן. הכתבה עוסקת במחדלים מפולפלים בבית האח הגדול: גם אם אין הדבר לרוחנו אני חושבת שהכל נעשה על פי צו הפורמט שנרכש. לא נראה לי שבקשת היו מסתכנים בהפרת הכללים, ואני משוכנעת שהם מעוגנים בבירור בחוזים ובתקנונים.


לחם עבודה
מאמר הדעה של רוגל אלפר על מרדף ערוצי הברנז`ה (והטוקבקיסטים) אחר דם המפוטרים בעיתונות.

אני רוצה להזכיר את הצד השני: אלמלא היו אותם ערוצי ברנז`ה (שיש לי הרבה מילים רעות לומר עליהם) מעלים על סדר היום את פרשת רותי סיני והארץ, היא כבר הייתה מפוטרת. רק ההצפה והלחץ הציבורי שבא בעקבותיה ביטלו את רוע הגזירה.

יעל שטרנהל תפרשן את הבחירות לנשיאות בארה"ב בערוץ 10, כמומחית להיסטוריה אמריקאית. ולא, היא לא מתכוונת לחזור לתקשורת (מעריב, ה`).


הו לו, היי לורי

תרבות מעריב מציין את ההופעה של לורי אנדרסון, שתתקיים בשלישי ברדינג 3.
מה עם ההופעה יום קודם, בהיכל התרבות?

לו ריד מתראיין ל-7 לילות בחוסר חשק מופגן. כמה מאכזב.


אסי דיין
כותב לעכבר העיר מהמחלקה הסגורה.

כן, זה נורא סקסי. דיין מוכר. שיגעון מוכר. מחלקה סגורה זה פיצוץ.

אם תנסו לקרוא, תוכלו לראות שלא הכל מתחבר. אבל דיין צריך כסף, אתר צריך רייטינג, ושטויות, אז האיש חולה. לא נורא. הוא רוצה לכתוב ואנחנו ניתן לו במה. הכל הולך.

אני חוזרת ואומרת: אני בזה לעיתונים/אים שמנצלים את חולשתו של דיין פעם אחר פעם.


המוסף לשבת (ידיעות)
ח"ח ללוגו החדש והיפה.

מעניין שראיון עם פול אוסטר מופיע דווקא פה.

דני רובינשטיין כתב בכלכליסט בתחילת השבוע על שוד השעונים במוזיאון האיסלאם (וזכה לליטוף משטרתי).

סיבה טובה לפולואו של יגאל סרנה. העיתונים, מתברר, לא טרחו לתת קרדיט במהלך השבוע.


בלוגלנד

ב-8.8.8 כתב עיתונאי אחד את המשפט הבא:
"אנשים שלא יודעים לכתוב כותבים דברים פשוטים שכל אחד יכול – צ`קים, תקציבי מדינה, ספרים של אורלי קראוסוינר – ואנשים שלא מסוגלים לכתוב אפילו צ`קים, תקציבי מדינה או ספרים של אורלי קראוס-וינר פותחים בלוג".

זו הייתה השתלחות אחת מני רבות שלו בכותבי בלוגים.

ב-31.10.8 כותב השורות האלו פתח בלוג כדי להביע את דעתו על חולדאי (כנראה לא היה מקום בעיתון. לא. לא יכול להיות שאמרו לו לא), אבל חשוב להזכיר מה כתב לפני חודשיים וחצי בלבד, למקרה שהוא וקוראיו שכחו. אנחנו, העלובים, פה באינטרנט, שלא יודעים לכתוב צ`קים, מקבלים כל אחד בברכה. גם אם לא כתב ספר טיסה אפילו.
 

מעניין איך יתקבל הבלוג בעיתון בו הוא כותב, שם המדיניות היא שהעיתונאים יתעלו את כל מאמציהם וכשרונם (בהנחה שיש להם) לעיתון עצמו.

עדכון:

בראשון בערב הגיעה תשובה: הבלוג נמחק.


VTV

לופ בזמן (שלישי, 28 באוקטובר).

בערוץ 1 שודרה אמש כתבה על היכרויות באינטרנט. למזלי הרב לא כיכבתי בפרומו. לצערי הרב הצטלמתי לכתבה, שנושאה היה, כפי שהציג בפני יוצרה, דני ססלר, אינטרנט ורשתות חברתיות.
הייתי הרבה יותר ממאושרת אם הייתי נשארת על רצפת חדר העריכה של ערוץ 1. לא הייתי כועסת חלילה על איש. להפך. אני מבינה שבמהלך העבודה עליה השתנה הפוקוס. סבבה, לגיטימי, אבל זה בדיוק היה הזמן להעיף אותי ממנה לכל הרוחות.


מח` הגהה

די חבל שבמדור של סייד קשוע במוסף הארץ לא החליטו עדיין אם דה מארקר או דה מרקר.  

עוזי בנזימן אמר אצל הקירשנדון שדווקא מפריעה לו אי ידיעת השפה של עיתונאים בני זמננו.

ולכן רצוי היה שבכותרת הידיעה הפותחת באתר אותו הוא עורך יהיה כתוב "איפה זה ייגמר" ולא "איפה זה יגמר".

דקדוק, כיתה ו` נדמה לי: נפעל עתיד: ייגמר.
תחילת הטקסט, מתייחסת, ובצדק, לטיפשות שבמילה "טלוויזיות" בשער ידיעות, אבל אממ, בית זכוכית, כן?

ואם כבר הלך מעריב על לוגו משותף, "אובמאניה", כדאי היה שיופיע באותה צורה גם בשער העיתון, ולא "אובמניה".   מח` תרגום

האם מדונה היא זקנה רעה?

והתרגום, מה יהה עליו?
"הם חושבים כנראה שדי למצוא גבר מהיר ונאה, והוא תופס לך תינוק".
מה זה?

הנה המקור:

 "that you just find a hunky, fast man and he catches you a baby"…
הצעת הגשה: "…די למצוא גבר יציב ונאה, והוא כבר ידאג לך לתינוק" (יעשה לך ילד, בדיבורית).

ובהמשך: gnarly זה מסוקס, לא מעוות.


כותבי המכתבים למערכת אינם חסינים.
רם עברון הלך לעולמו.
לפני פיזור
שכחתי משהו? לא קראתי? יאללה תביאו. 
 

vlvtuderground@gmail.com

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה אאאאאא. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s