אצבעות שחורות 17.10.8

ערבים ותיקונים
אחרי שכתבתי את הפרשנות להבהרה של ידיעות אתמול, על סיפור ה"הרגנו ערבי" שלא התפרסם, פרשתי לענייניי (טוב, ירדתי לסוּפר) ובדרך תהיתי: רגע, ומה אם הסיפור אמת לאמיתה, והוא לא התפרסם רק בגלל לחץ שהופעל על העיתון? לאאאאא. המשכתי לדבר אל עצמי.

עמוסת מגדנות חזרתי הביתה (לא חלפו 20 דקות מרגע פרסום הפוסט), שם השארתי את הסלולרי, והנה 3,801 שיחות שלא נענו, 564 סמסים ועוד 149.5 מיילים בנושא: בידיעות התעצבנו עלי מאוד. כל ההודעות  ל א  היו מאנשי ידיעות, אלא שליחויות מפותלות, כולן נשאו אותו מסר (כולל איום בתביעה):
הסיפור בדוק ומוצלב ומחושק, 250%.

זאת אומרת שהאופציה השנייה – לחץ שהופעל על המערכת מנע את פרסום הכתבה – היא הנכונה, לא?

או שמא יש אופציה שלישית?

במהלך אותן שיחות הוספתי לפוסט עדכון  – את האופציה השנייה.

נשאלת השאלה: מה יותר גרוע – לדחות את הפרסום כדי לתקן סיפור שגוי/ לעדן אותו/ לבטל אם מתברר שמדובר בברווזון, או לוותר על הפרסום בגלל לחץ ציבורי או אחר?

ללא ספק, האופציה השנייה הרבה יותר גרועה, מאחר שלטעות כל אחד יכול. זה אנושי לגמרי.


לחם עבודה שחורה

צגה מלקו , ילידת אתיופיה, היא המנהלת החדשה של רשת א`, כמו שכבר נכתב. בראיונות למקור ראשון ולמעריב היא מספרת שכשהלכה ברח` הלני המלכה בירושלים, בדרך לעבודה ברשות השידור, עצרה אותה עוברת אורח ותהתה אם היא "רוצה לעבוד בניקיון, יש עבודה אצלי. הבית נקי, יש רק אימא קשישה. תוכלי לישון אצלי".
לא מזעזע?

*
עידו שי, ראש אגף החדשות בנענע10, עזב.


קריאת חובה
הראיון עם פיליפ רות` מתורגם מהאובזרבר (תרבות מעריב).
טוב, הוא עוד לא באתר (אם בכלל), אז הנה המקור.
איזו כותרת מעולה: The story of my lives
אני בעד לגמרי, אבל תוהה אם להפוך את רות` לכתבת שער כולל איור שלו, זה מגנט רייטינג לקוראי מעריב.

*
ענת מידן מראיינת את מרב מיכאלי ואמה ז`וז`י קסטנר לרגל הסרט להרוג את קסטנר שיוקרן בפסטיבל הסרטים בחיפה מחר (7 ימים).
מעניין, מאלף ולא פולשני.

אני שמחה לראות שהקומיקס הרוסי ב-7 ימים צובר תאוצה.


ממון (ידיעות)
המדור 10 דברים שלא ידעתם על עוסק בחברת מקורות.
דווקא בימים בהם מדובר על המים המזוהמים והמסרטנים אין על כך מילה. אז מה, ברושור מידע של החברה וזהו? בשביל מה?
מה שכן, כתוב שמפעל הסינון אשכול הוא הרביעי בגודלו בעולם ונחשב לאחד המורכבים והמובילים; שמקורות משתמשת בדגים לניקוי מאגרי המים;
יופי!
7 לילות
עד היום חשבתי שהמדור דואר רשום בתחילת הגיליון מיועד לקוראים הרוצים למחות על דבר מה שנכתב בעיתון.
אלא שבגיליון האחרון חתומה על המכתב ציפי שמילוביץ`. הקורא התם חושב שהיא קוראת תמה, אבל לא, זוהי סגנית עורך המוסף.
אז תסבירו לי את הנקודה?
*
רגע, אז כל הסיפור של הדר גולדמן וספי שקד היה לכבוד הקאמבק של סיאם?
י. נוריאל מראיין את הסיאמים, ובין היתר מוקדש מקום של כבוד לריב המתוקשר של גולדמן/שקד. אלא מה, כל הטוויסט של הימים האחרונים, עם מודעת ההתנצלות של גולדמן בעיתונים, לא מופיע בכתבה (שהודפסה קודם), ממנה אפשר להבין שהיו כמה וכמה פגישות בין המראיין למרואייניו, ושפרשת הקטטה אירעה תוך כדי. בטח שני הצדדים מתבאסים מכך.
את כל גרסת שקד לסיפור אפשר לקרוא בכתבת השער של פירמה האחרון.
ידיעות תל אביב
כתבי התרבות של המקומון נפגשו עם כל מיני אנשים שהם מחבבים, עלק אושפיזין.
נועה לביא נפגשה עם יט"ב, מבקר הטלוויזיה של ידיעות, ודיברה איתו על מטשטשי תודעה.

לא, זה לא מופיע ב-mynet (אבל ביקורת אמנות אחת בהחלט מופיעה פעמיים).


צרות בכותרות
"מה אדום ומתחיל בזי"ן?" (תרבות מעריב, לטור של מיברג בעניין מסעדות ניו יורק ומדריך זאגט החדש).
מביך.

*

אולי די עם "זו לא הכלכלה, טמבל"? כמה אפשר (כל מקום)?


פר-סו-מות

במגזר הדתי לא נהוג לפרסם בעיתונים תמונות של נשים. וגם לא בפרסומות. וכך נוצר במקור ראשון הדבר המגוחך הבא: פרסומת על פני עמוד של דנונה, עם הכותרת "אני שומרת על עצמי. בשבילם" התצלום הוא של אב ובנו לומדים תורה. מתחתיו מופיע עוד טקסט, ארוך יותר, של מישהי המדברת על בנה ועל האכלתו.
אני במקום האב המאושר הייתי מתלוננת על שהפכוהו לאישה.

ומוסיפה חיותה דויטש:

"גם אני תוהה מזה זמן על הפרסומת. קראתי מה שכתבת, שהסיבה היא שלא מראים תמונות של נשים. ובכן, ראשית,  זה נכון אולי בעיתונות החרדית, לא בעיתונות הדתית הרגילה, והדבר ניתן לבדיקה בקלות. הוכחה נוספת לכך היא חזותם של הבעל והבן, שהיא חזות חרדית מובהקת. אני משערת שעוצבה מודעה עבור העיתונות החרדית והשתמשו בה גם במקור ראשון.

אבל לא זה העיקר. לדעתי לסיפור של המודעה הזו יש עומק עצוב – הוא ממחיש היטב את התפיסה העצמית של האישה בחברה החרדית (טוב, גם הדתית, לפעמים) ועליה הוא פורט – האישה הזו נתפסת כמי שלא תפרגן לעצמה פינוק, או מאכל בריאות, רק בשביל תועלתה הפרטית והכיף שלה, אלא אם קיים במעשה גם היבט אידיאולוגי, ערכי – במילים אחרות – גם כשאת מטפלת בעצמך, את עושה זאת בשביל בני ביתך.

אותי זה הרגיז."

*
קובי אריאלי מספר במדורו בתרבות מעריב מה עושים בעיתונות החרדית כשצריך לכתוב על ציפי  לבני, אבל אי אפשר לפרסם תמונה שלה.
*

זו הפעם הראשונה שאני רואה כדבר הזה: כל ביקורת הקולנוע של יקיר אלקריב מידיעות תל אביב מופיעה כמודעת פרסומת לסרט שבעה של רונית אלקבץ, ממש באותו אופן בו עומדה בעיתון.
אני מניחה שהמפרסמים ביקשו אישור מהכותב ומהעיתון, אבל אני תוהה: האם גם שילמו למי מהם על כך?

אם כן ואם לא, איך ירגיש אלקריב אם לא יחבב את הסרט הבא של אלקבץ? ואיך תרגיש היא עצמה? נבגדת?
מעניין יהיה לעקוב.


קורעים בקפה
ג`רו-נימו החליט על מבצע כוכבים אדומים. הוא רוצה שתתנו לו כמה שיותר.
כל ההסברים והאופציה לככב – פה.

אז כן, היידר היה הומו, וחיבב נערים.


בלוגלנד
דודו כהן על עיתוני הילדים של פעם.
מח` הגהה
התנין (7 ימים, ע` 45) מקשקש בזנבו פעמיים. בטקסט ובליד.

לפני פיזור
לכו סמכו על דיונונים (סקווידוויד) שמבטיחים פוסטים ולא עומדים בדדליין. 

vlvtunderground@gmail.com

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s