אצבעות שחורות 19.9.8

7 ימים

פרויקט החג (המוקדם): כל הכותבים התבקשו לכתוב על השינוי שהם רוצים לעשות בחייהם. המעניין בטקסטים שלהם הוא שכולם נשמעו כמו בני נוער – לא, זה לא עלבון – הם רוצים להתחיל לחיות, הם רוצים למצוא את עצמם, הם רוצים לכתוב ספר, הם רוצים טו גו ווילד. זה מרגש ומעניין: אתם רואים, לא משנה מה אנשים עושים, כלומר מה המקצוע שלהם ובני כמה הם, כולם רוצים אותו דבר. כולנו נשארנו אותם ילדים מסביב למדורה בקומזיץ האחרון של החיים שלנו לפני הגיוס, חושבים שהחיים עוד שנייה יתחילו, ומשוכנעים שנדע לחיות אותם נכון. וזה כל כך כל כך לא קרה. לאף אחד.

יס סר, איי קן בוגי

מוזמנים הקוראים החרוצים למצוא את ההבדלים בין בוגי יעלון של 2006 לזה של 2008. אני התקשיתי.

חוצ מזה שהוא השיל ממשקלו (כעת שדפדף הוא), אך לא החליף סנדליים.
אה, סליחה, יש הבדל: הוא הוציא ספר (בהוצאת ידיעות, נו) "דרך ארוכה קצרה".
ותגובת מש` ראש הממשלה:

"אחריתו הפוליטית של יעלון נדמית כעצובה ומביכה אף יותר מבחרותו כחייל משוחרר ממורמר. אין לנו כל עניין להתייחס לדבריו הנבובים ואנחנו מאחלים לו הצלחה בפריימריס של הליכוד".

מחיתי דמעות בהתרגשות. העיתונאי ששונא בלוגים/בלוגרים (כלומר אותי) פתח את לבו בפני בלוגר אמריקאי חובב הסמויה, שכותב על "דברים שלבנים אוהבים" ואף צירף לינק.

הבלוגוספירה מודה לך ומאמצת אותך לחיקה. סלחנו.

 

אז אמנון דנקנר ויאיר לפיד חברים. אז הייתה כתבה באולפן שישי בשבוע שעבר על הספר. ודנקנר חגג בבר המצווה הרפורמית של ליאור לפיד. אבל הסיפור לא נגמר: ביקורת מתייפחת על הספר מופיעה גם בגיליון זה בראש המדור של לפיד.

האח הידד ותמשיכו כך.


7 לילות

לא סתם מקטרים: אחרי הפרויקט בו התברר שחמישה שחקנים עושים אותם שמונים תפקידים בקולנוע ובטלוויזיה הישראליים, מציע העיתון את הדור הבא של השחקנים הצעירים, ואף הצילום שלהם (רמי זרנגר) במקלחת משותפת, ייחודי.

רק ההגשה בעייתית.

במקום לידד אותנו עם החמישה, מופיע איזה כיתוב תמונה נידח ומטושטש בצד ימין של הכפולה, עם שמות המשפחה שלהם בלבד.

ובקיצור: רעיון טוב ונכון, טעות קשה בהגשה. שימו מעל כל אחד שלט נאון צועק (אוקיי, רק בכאילו?) עם השם המלא שלהם. שנדע בוודאות מי זה מעין בלום או מי זו רינת מטטוב. תודה.


זמן תל אביב

מתברר שמערכת המקומון היא זו שעמדה מאחורי הקמפיין שהריץ את אורלי וילנאי וגיא מרוז לראשות עת"א: "כי גם בועה צריך לנקות!"

החשיפה היא במסגרת ראיון עם השניים.


גלובסופ"ש

כמו שכתבתי שלשום, באמת הגיע בחמישי בערב (מאוחר יחסית) הגלובס המשודרג, ואני לא מבינה את מהותו.

ראשית, בשביל מה הברודשיט? למה, נדמה לכם שאנחנו, הקוראים, נהנים מסדינים? כלומר שלא למטרות שכיבה עליהם? ובכן, לא. ממש לא. אז עכשיו עוד סדין נקלע לחיינו? ועוד ורדרד סלמוני?

והשם! אלוהים, השם! גלובסופ"ש? מי הקריאייטיב מי?

בכוורת של ציפי לבני, המופיעה בהמשך הגיליון חסרה אותה מירלה גל, שהוגדרה כחברתה הטובה מכיתה א` אך לפני יומיים. כבר סולקה מהכוורת?


מוחות גדולים
סלקום יצאה לאחרונה בקמפיין רחב היקף תחת הסלוגן: זמן is money.
ארז ריינמן פרסם בדיוק לפני שנה – ממש כאן בקפה – את אותו הסלוגן רק בצורת הגשה טיפה שונה:
משרד הפרסום האחראי על הקמפיין הוא גיתם bbdo . מוחות גדולים, או רעיון שנלקח? ברור כמובן מה תהיה התשובה של משרד הפרסום, לא?

הצייר צלם אורי גרשט התראיין במארקרוויק ובהעיר. החלק האחר של הכתבה מתעסק בעסקים ואמנות שחברו להם יחדיו. גם בפירמה יש כתבה דומה.


מוספשבת

ד"ר אורית גלילי (כך במקור) נוזפת בתקשורת, שלא יצאה נגד פורום החווה.

אבל הנה, הכותרת למדור של בן כספית היא "לבני התלכלכה" וזה למה? על שום שנעזרה בפורום החווה המושמץ, כך מפורט בטקסט.


Mynet

רציתי להביא את הראיון המסנג`רי (אחלה טרנד, נכון? אני רואה עצמי אחת המייסדות) של מיה סלע בידיעות תל אביב עם אודי שרבני, שחוזר לארץ מאוסטרליה, אחרי שנישא לכל נשותיה, לתערוכה שלו בגלריה דרובל.

אבל לא, זה לא מופיע ברשת.


לחם, עבודה ונשק

 

אלימות נגד עיתונאים ערביים בישראל (מתוך פירמה האחרון).


מיילבק

1. כותבת לני ריפנשטל

"אני מקווה שאת לא הולכת להתעלם ממה שעשתה נורית גרץ לבעלה (האהוב, עלק) עמוס קינן.

עוד רגע והייתה מצטלמת איתו כשהיא מחליפה לו חיתול או מנקה לו את הקאקי.

תארי לך שעמרי שרון  היה מצטלם ליחסי ציבור של איזה פרויקט ביחד עם אבא שלו השוכב כצמח באיזה בית חולים, מה היינו אומרים אז?

תוקא נורית גרץ ממשפחת האדם התרבותי".

רק אחרי שקראתי את לני הגעתי ליגאל סרנה מדבר עם גרץ ועם קינן ב-7 לילות, ואני לא מסכימה איתה. כן, יש צילום של השניים, גרץ וקינן, והוא נראה בו מבוגר, כחוש וחולה. אבל אני לא רואה בתצלום הזה משהו מבזה. וכבר ראיתי תצלומים מבזים בעיתונים בימי חיי. כך גם באשר לטקטס, המדבר על הביוגרפיה שכתבה עליו.
אז מי צודקת (במירכאות)?

2. כותב ד"ב:
"הסדרה הבריטית סקינס ממש לא חדשה (באנגליה מזמן כבר הסתיימה העונה השנייה והסדרה ירדה). בנוסף, ג`אל שמוזכר בכתבה היא בכלל בחורה.

במעריב עסקים מופיע ראיון של צח יוקד עם היוצר של גירלס גו ווליד, ג`ו פרנסיס, אבל מדובר במחזור של כתבה שנעשתה בסופשבוע של מעריב ושתורגמה מלוס אנג`לס טיימס (הכתבה בסופשבוע הרבה יותר טובה).

ב-7 ימים החל להופיע שמו של המעצב הגרפי, אביב קלר, לצד העורך, ניר חפץ, בעמוד הפתיחה. המקום היחיד בידיעות שעורך גרפי מקבל קרדיט?


מוסף הארץ

רגע לפני שהמהדורה המודפסת נעלמת (תכף מתייחסת)

המלצות קריאה:

קטסטרוף! מתברר שגם לתקשורת חלק לא מבוטל בכך שחיפושיות הקצב לא הגיעו אלינו בזמן אמת.

חובה לקרוא.
^

סוכנת מוסד ותיקה שכבר איננה.
^

מוקדש למיא עשת ולג`רונימו:

אנה פנתה האהבה (אינטרנטה).


תרבות מעריב

זוכרים את הדיון בטוקבקים של אצבעות שחורות בשבוע שעבר על מוניטין? רון מיברג – במקרה או שלא, בכ"ז הוא חוגג 30 לצאת הגיליון הראשון – מספר עליו, ובעיקר על קללת מוניטין, טפו טפו.

אביב לביא קורא לשתות רק מים, אבל מה, אחרי התוכנית של אורנה בן-דור, מתברר שגם מים, בשום פורמט – אי אפשר לשתות.


צרורות לכותרות

"שתו לה, אכלו לה, אייתוללה" (לביקורת של שניצר על פרספוליס, תרבות מעריב).


מח` מינויים שלום

מהדורת הדפוס של הארץ תרד מהאתר (כפי שנכתב לראשונה באייס) בשבוע הבא. המטרה ברורה: קנו יותר עיתונים. בכנות, לא יודעת אם זה יעזור וקשה לי לראות עלייה עתידי בתפוצה.

זו נראית לי נסיגה אחורה ביחסי רשת/פרינט.

מהדורת האון ליין, כך נמסר מהארץ, תחוזק במדורים חדשים.
אמיתי סנדי תהה בטוקבק בפוסט הקודם, למה לא לגבות דמי מנוי (זול יותר ממנוי על הפרינט) על המהדורה המודפסת באינטרנט. רעיון נחמד, אבל אני תוהה אם הוא אפשרי: ישראלים לא רגילים לשלם על תוכן באינטרנט. אולי "לא רגילים" זו לא הניסוח הנכון, וצריך לומר "לא רוצים".

^^

ביום שישי התעוררתי ברבע לשמונה – עימכם הסליחה – וגררתי עצמי לדלת לקחת העיתונים. אללי! אין מעריב!

אני מתקשרת למח` מנויים, וממתינה בתור כעשר דקות (נו, יש ודאי רק מוקדנית אחת בשישי בבוקר, חוסכים, לא? ולמה המתנתי כה הרבה? מאחר שהאיחור היה כללי: כל המעריבים הגיעו הבוקר למנויים ברבע לשמונה – חוץ מאשר אלי, מתברר, ולכן התקשרתי להתלונן). המוקדנית הייתה חביבה, והבטיחה שהעיתון יגיע. זה חלק א` של הסיפור.

החלק היותר מעניין היה ההודעה המוקלטת המושמעת לממתינים:

בהודעה נאמר שגיליון רייטינג של 1 באוקטובר, דהיינו של ראש השנה, לא יצא לאור, והמנויים יזוכו על הגיליון.

ברורה המשמעות? מערכות עיתונים קורעות את הנשמה על גיליון חג: כולם משקיעים בטירוף, עושים מאמצים יצירתיים (כך גם ברייטינג בימיי שם), אבל השנה, אני מתארת לעצמי שמטעמי חיסכון (ובגלל שאין עורך?) פשוט דילגו על גיליון. כן, מה ששמעתם.

רבותיי, דורותי, מח` שיווק, הפצה, מכירות ומי יודע מה עוד, זוהי טעות חמורה המעידה על זלזול בקוראיכם.

צעד מוטעה, כושל ותבוסתני. עוד תצטערו עליו.


איפה? בחיפו

זוכרים את חבר שלי, י` המסכן, השוהה בחיפה ומחפש אינטרנט?
רצ"ב דיווחו בנושא:

"לאחר שאיתרה אותי שמועה שיש מחלקה או שתיים ולהן אינטרנט אלחוטי בבית החולים רוטשילד, כיתתי רגליי ואיתרתי את האיש האחראי על הקִדמה. זה האחרון, בפטריוטיות  חיפאית, פרס בפני את תוכנית החומש: הם בתהליך של הכנסת Wi Fi ברחבי בני ציון – השם האלטרנטיבי של בית חולים רוטשילד.
מיד שלחתי ידי לכיסי, שילמתי 20 ₪ ל-24 שעות ומצויד ביוזר, ססמה ותחושת גאולה מיהרתי אל שתי המחלקות שם נערך הניסוי החדשני.
באורולוגיה הסתופפתי באחד מחדרי החולים, מסתפח לחולה לא לי ומתחזה לקרוב משפחה. לאחר שנכנעתי למטלות וגחמות המתלוות לחולה המאומץ, מצאתי פרקי זמן סוכרתיים עם מחשבי. ברם, נאלצתי למרוד אל מול הסחטנות המתעצמת של שלושת החולים הנוספים בחדר. אלו איימו שיסגירוני לרופא המתמחה אם לא אפנק אותם בקפה ושאר מתוקים מהקפיטריה.
הצפנתי לאף אוזן גרון לאחר מידע מודיעיני מאחות המחלקה שחשה הזדהות עמי על תובענותם של חולייה. באחוות אנשים בריאים לחשה לאוזני ששם יהיה לי הרבה יותר נוח ולא אאלץ לבצע cpr בין הקלדה להקשה.
ואכן, במחלקת אפאוזגרון עמוק, מחלקה נטולת הפרשות באופן יחסי, התרווחתי בחדר האוכל הפצפון כשמחשבי מונח בין פירה וקומפוט גורמה. לאחר שעזרתי בהגשה, פינוי וניקוי חשתי שהרווחתי ביושר כמה דקות של לפטופ.
התבדיתי.
חילוף משמרות במחלקה מחק באחת את הרזומה שעליו עמלתי בזיעת אפי והושלכתי למסדרון כחולה הזקנה ממסע בחירות.
מוסר השכל:
אם זה המצב האלחוטי בבית חולים אל תשלחוני לבתי קפה חיפאיים המשווקים גלישה על אספרסו, שמא כוונתם תרתי משמע היא ושמא החוויה תאפיל על האמור למעלה.
חסכו ממני את עליותיה ומורדותיה של העיר האדומה משום שמעדיף אני לאחר סיעוד אמי, להדרים שעה וחצי תל אביבה, גולש על כיסופי גלי אלחוט יציב .
ד"ש לכל הטרולים ותודה לחיפאים".


בלוגלנד

הידעתם שהבלוגוספירה התגייסה למען דב חנין? אם הוא ייבחר לראשות העיר (בעוד 55 ימים), אפשר יהיה לומר שהוא איש הציבור הראשון שנבחר בזכות בלוגרים שתומכים בו.


תימורה מציינת את היום בו צריך היה לאונרד כהן להופיע בישראל בעזרת ניתוח של שורה מ"הללויה".


קורעים בקפה

סמי פרץ על הדרך אל העושר.


פר-סו-מות

עוד לא התאוששתי מהאקזיט של ערן גפן.

שניים וחצי מיליון דולר? קרייסט.


לפני פיזור

שיחת הסלון אמש הובילה את הנוכחים ל: שיר ערש (היכל ועיר נדמו פתע) – מתי כספי שר את נתן אלתרמן וסשה ארגוב.

הסכיתו ויבבו.
^

ואקנח בממשפט הסיום המעולה של גפי אמיר (מתוך אותו פרויקט איתו פתחתי):
"זה מאוד מעודד להתייחס לחיים כטיוטה ולהאמין שיום אחד יפרצו מעבר לפינה החיים האמיתיים שנועדו לי. למעשה, הייתי מתחילה כבר ברגע זה. הדבר היחידי שעדיין בולם אותי הוא שאין לי מושג מה צריך לקרנות תחת הכותרת `חיים`".

^

רגע, עוד משהו קטן:
מה נהיה השנה עם המנהג הזה, להתחיל לברך בשנה טובה חודש לפני ראש השנה? כל כך מזעזעת הייתה השנה החולפת, עד שרוצים לזרז את לכתה ולהיפרד ממנה בטרם עת?

(כן).

vlvtunderground

אודות דבורית

שום דבר מיוחד
פוסט זה פורסם בקטגוריה שוטף פלוס 30. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s